גילי רוזן כ"ץ, לשעבר בכיר באגף הרווחה בעיריית חיפה, כתב את הספר "זונה!" המתאר את תופעת הסחר בנשים ואת תעשיית הזנות בחיפה משנות ה-90 של המאה ה-20 ועד לתחילת שנות ה-2000, ואשר יצא לאור בשבוע שעבר.
רוזן כ"ץ, עובד סוציאלי ופסיכותרפיסט במקצועו, החל לעבוד ביחידה לקידום נוער וטיפול בנוער בסיכון באגף הרווחה בשנת 1990, ובשנים 2000-1995 ניהל את היחידה. משנת 2000 ועד לשנת 2003 הוא ניהל את היחידה להתמכרויות. בשיחה עם "כלבו – חיפה והקריות" אמר רוזן כ"ץ כי הספר עוסק בתעשייה צינית ואכזרית שבה מתייחסים לנשים העוסקות בה כמוצר: "הספר עוסק באנשים שאנו מתאמצים לא לראותם. הוא נכתב על בסיס עדויות של נשים שהיו לכודות במעגל הזנות ועדות של אדם שהפעיל של רשת סחר בנשים, תוך הפעלת כל המניפולציות, כולל אלימות ושלילת זכויות יסוד, כאן בחיפה מתחת לאף שלנו, של כולנו".
הספר מגולל את נסיבות חייה הקשות של לריסה, אשר חיה חיי עוני, בדידות והטרדות מיניות. אמה תופשת את העולם באופן קר, שבו היא יכולה להיות מנצלת או מנוצלת, וכך היא מלמדת את בתה להשתמש בגופה כדרך להשיג כסף. לריסה נלכדת במעגל הזנות ללא מוצא. היא עולה לארץ עם בתה המתבגרת סשה, ומנסה באופן הרואי למנוע מבתה גורל דומה. סשה סובלת מבעיית גדילה, והעובדה שלשתיהן אין אזרחות ישראלית לא מאפשרת לה לקבל טיפול רפואי.
רוזן כ"ץ: "לצורך כתיבת הספר שמעתי מאות עדויות של נשים נקיות מסמים ומזנות ושל אדם שעסק בסחר בנשים ושהיה מכור בעצמו. לקחתי את הסיפורים ואת עולמות התוכן שעוסקים גם בנושא של הדחה לזנות ובכל הקשור במשפחה שאינה מתפקדת, ובניתי סיפור שכל הפרמטרים בו הם אמיתיים".
רוצים להישאר מעודכנים?
מה היה המצב בחיפה מבחינת זנות בשנים שבהן ניהלת את שתי היחידות?
"בתחילת שנות ה-90, שזו התקופה שבו הספר עוסק, היתה עלייה מבורכת לארץ מברית המועצות, ורבים מהעולים הגיעו לחיפה. המצב של רבים מהם היה קשה. בשנים הללו היתה בחיפה פריחה של מכוני ליווי, ולא בחורים נידחים אלא בשכונות מרכזיות כמו מרכז הכרמל, אחוזה ונוה שאנן. מדובר בעשרות רבות של נשים שעבדו בזנות. העולם התחתון גילה את הפוטנציאל של מכוני הליווי שקלטו עשרות בנות. נתקלנו בבנות בגילאים 14 ו-15 שעובדות בתעשייה, עם התנהגויות סיכוניות, שמוכנות לעשות הרבה כדי לקבל בגדים, מזון, ביטחון והגנה. בת כזו הרוויחה 3,000 שקל במשמרת והיתה צריכה לתת מעשר לסרסור שלה או למי שהפעיל את המכון. התפתחה פה תעשייה ענפה מאוד של זנות ברחובות המרכזיים. התופעה צברה תאוצה מכיוון שזה היה כסף קל מאוד עבור הנשים".
לדבריו של רוזן כ"ץ, "בסיורים שערכנו נתקלנו גם בעשרות בני נוער רעבים שמחטטים בפח האשפה בחיפוש אחר שאריות מזון. הם הריחו דבק מגע והשתמשו בסמים זולים וקלים להשגה. אלה היו נערים אבודים כי ההורים שלהם היו עסוקים בהישרדות. יש משפחות של עולים שהגיעו לארץ מפורקות או שהתפרקו כאן. הכל מופיע בספר, וכמובן שהנושא העיקרי הוא תעשיית המין שהתפתחה בחיפה והסחר בנשים".
איך פועלת תעשייה כזו בגלוי מבלי שאיש יתערב?
"באותם השנים עדיין לא חוקק החוק נגד סחר בנשים (החוק האוסר על סחר בבני אדם למטרות זנות נחקק רק בשנת 2000, ובשנת 2006 הוא הורחב כדי לסייע לטפל באופן מקיף בתופעה; ש"מ), עד שארצות הברית התערבה והכריחה את ישראל לקבוע מדיניות ותוכנית עבודה נגד סחר בנשים, אם היא רוצה להמשיך ולקבל סיוע אמריקאי. היתה לנו ביחידה תוכניות לקידום נוער ולטיפול בהתמכרויות לסמים, לאלכוהול ולהימורים, אבל לא היתה לנו תוכנית סדורה לתופעה שנקראת זנות. בשנת 2008 החלה תוכנית לטיפול בנושא לאחר עבודת מטה שנעשתה בחמש רשויות מקומיות גדולות, ובהן חיפה. לשם כך קיבלה העירייה הרבה מאוד כסף ישירות ממשרד ראש הממשלה, אפילו לא דרך משרד הרווחה, כדי לפתח תוכניות ייעודיות. לא עוד תוכניות רק לאשה בסיכון או רק לאשה שחווה אלימות אלא גם לאשה שורדת זונות. הצלחת התוכנית, ביחד עם התערבות המשטרה שעד אז עצמה עיניים וגררה רגליים בטיפול במידעים שהגיעו אליה, הובילו לירידה במספר מכוני הליווי בחיפה ולירידה משמעותית בתופעת הזנות בעיר".
עטיפת הספר "זונה!"
אבי כהן
וואו, כל הכבוד, ספר חשוב! צריך ללמוד אותו בחוג לעבודה סוציאלית.
מרגש לגלות שיש עוד אנשים שחושבים על אחרים ולא רק על עצמם.