שלושה ימים לאחר יום הולדתו ה-71 התמוטט איציק קאושינסקי באמצע הרחוב במיאמי, פלורידה. הצוות הרפואי שטיפל בו בבית החולים שאליו הוא פונה ניסה להציל אותו, אך לאחר 24 שעות נקבע מותו. הוא נקבר בבית הקברות היהודי במיאמי.
הבליינים החיפאים של סוף שנות ה-80 ועד לסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת הכירו את קאושינסקי כבעליו של מועדון החורבה המיתולוגי בעיר התחתית. לאחר עשור בביצת חיי הלילה המקומית נמאס לו והוא נסע לארצות הברית. את מקומו תפס אחיו הצעיר רני – אושיה חיפאית מוכרת גם בגלל קריירה מתוקשרת כאלוף באגרוף תאילנדי – שהחזיק במקום עד לשנת 2006.
"עצוב לי, איציק היה אחי הבכור, והכל קרה בהפתעה וללא שום התראה מוקדמת", מספר רני קאושינסקי ל"כלבו – חיפה והקריות", "כולם חושבים שאני הייתי מבעלי מועדון החורבה, אבל למעשה התחלתי כעובד של איציק שהעסיק אותי כשומר. בשנת 1999 הוא טס לארצות הברית כי הוא לא רצה להישאר לגור בארץ, והבדיחה בינינו היתה שהוא מכר לי את החורבה תמורת דולר אחד. אמנם בדיחה, אבל קרובה מאוד למציאות".
מהו הפרש הגילאים ביניכם?
"ההפרש בינינו הוא 11 שנים. התחלתי לעבוד אצלו כשהייתי בן 23. איציק למעשה רצה להקים מרכז אמנות שיהיו בו גם קצת בילויים כי הוא היה אמן. בסוף 1987 הוא פתח את המועדון, עד אז לא היו פה מגה דיסקוטקים, והעסק תפס תאוצה ועבד אש. כשהוא הכניס אותי לעניינים, הגדלנו את המקום שהצליח להכיל 1,500 בליינים בערב".
באלו תחומי אמנות הוא עסק?
"בארץ הוא עסק בפיסול ובציור, וכשעבר לארצות הברית הוא עסק יותר בצילום, אבל גם בציור. הוא התפרנס מהאמנות שלו".
אם ככה, הוא היה מוכשר מאוד.
"אני לא בטוח שהוא היה כל כך מוכשר, אבל תמיד היו לו הברקות. כנראה שהוא ידע איך לכוון את הקריירה שלו, למרות שלא פשוט לחיות מאמנות. הוא היה מציג לפעמים בגלריות ולפעמים ברחוב".
הוא התחתן, היתה לו משפחה?
"הוא היה רווק נצחי, שנים שלא היתה לו בת זוג קבועה, ופתאום בגיל 61 הוא הודיע לי שהוא מתחתן, ובהמשך נולדו לו שני ילדים. אשתו היא מהרפובליקה הדומיניקנית, ואני יודע שהיא והילדים אהבו אותו מאוד".
איציק קאושינסקי (צילום: אלבום פרטי)
רוצים להישאר מעודכנים?
ממה הוא נפטר?
"זו באמת קצת תעלומה. אחי האמצעי חנן, שהיה צעיר מאיציק בשנתיים, חלה בסרטן לפני שנתיים וחצי, בתחילת הקורונה, ובגלל זה חזרתי למעשה להיות בקשר עם איציק. אני הייתי רופא המשפחה, והוא תמיד קרא לי 'ד"ר קאושינסקי' כי הייתי מומחה לכל מיני בעיות בריאות, והוא היה מתייעץ איתי בענייני רפואה. כשהייתי שואל אותו לשלומו, הוא היה אומר שהכל טוב, שהוא עושה ספורט ושהבריאות שלו מושלמת. הייתי מודאג בגללו, במיוחד לאחר שחנן נפטר, וגם כשדיברתי איתו לפני כחודש הוא אמר שהכל בסדר. החברים שלו כנראה זיהו שיש איזו בעיה, אך הוא סירב ללכת לבית חולים ולהיבדק. לפני ארבעה ימים הוא הגיע לגלריה שבה הוא מכר את התמונות שלו, והם אמרו לו שילך לבית חולים. הוא סירב, יצא משם, וברחוב הוא נפל. פינו אותו באמבולנס, ובבית החולים גילו שהבעיה היא גדולה – הוא סבל מקריסת כליות ומסתימה בעורק הראשי של הלב. זה לא קרה בלילה אחד, כנראה מצבו לא היה טוב כבר כמה זמן".
מתי ראית אותו בפעם האחרונה?
"לפני הרבה זמן, לפחות עשר שנים. היינו מדברים הרבה בפייסטיים ובווטסאפ".
אז בעצם נותרת לבד.
"נכון, אמי נפטרה כשהייתי בן 3, וכשהייתי בן 18 אבי נפטר. זה הזוי כי חנן נפטר ממש סמוך ליום ההולדת שלו, וגם איציק נפטר שלושה ימים לאחר היומולדת שלו".
מה הזיכרון הכי משמעותי שיש לך מאיציק?
"איציק היה דמות ממש נערצת, אבל היו לנו המון סכסוכים ומריבות. הוא לא התייחס אלי כמו אל אח אלא כמו אל איזה עובד זוטר, וכך הוא היה מדבר אלי, בצורה מזלזלת. יום אחד הייתי בהרצאה, ושם מישהו סיפר על אבא שלו שהוא לא סובל אותו וכועס עליו, אבל הצליח לשנות גישה. הסכסוכים בינינו היו ברמה של ברוגזים, ואפילו הייתי אומר לו שאני לא מוכן לעבוד אצלו יותר ושרע לי איתו. אחרי ההרצאה הזו החלטתי להפסיק ולשנות את איציק ולהתחיל לשנות את עצמי. הייתי די מידתי באותה התקופה, והחלטתי שבמקום להתעצבן עליו, כל מה שהוא אומר יצחיק אותי. ככה החלטתי ברמה האנרגטית, ובין לילה השתנו היחסים בינינו. הוא לא השתנה, אבל אני שיניתי את הגישה שלי כלפיו, והפכנו לחברים. הוא היה מתייעץ איתי, שואל אותי, וזה החזיק עד ליום מותו. לתהליך הזה איתו היה חלק גדול מאוד בהחלטה שלי לשנות כיוון ולהיות מטפל בילדים עם בעיות קשב, ריכוז ושליטה בכעסים. אני משתמש בדוגמה הזו של איציק ושלי ומלמד הורים איך לעשות זאת".
רני קאושינסקי יושב שבעה בביתו, רחוב אדמונד פלג 52 בכרמל הצרפתי, קומה 3, דירה 6. שעות ניחום: 12:00-10:00; 20:00-14:00.
איציק קאושינסקי במיאמי (צילום: אלבום פרטי)
לילך
איזה באסה, איזה איש עם שאר רוח
יהי זכרו ברוך, המועדון שלו הצליח להכיל כל כך הרבה אנשים, במובן של סוגי בני אדם. גם אני הצלחתי למצוא בו מקום, בזכות דמותו של איציק. תודה רני על השיתוף המעניין, אשאל אותך על כך בהזדמנות
מיאמי בייבי
לא ברור למה ישראלים בורחים כל הזמן למיאמי, סן פרנסיסקו או בוסטון
מקומות מנוכרים מלאים אנטישמיות, מזג אויר גרוע, והמון צרות אחרות ויוקר מחייה לא פחות
מה יש לחפש שם לכל הרוחות???