שתי יצירות מחול חדשות מאת אנסמבל מירב כהן יעלו על בימת תיאטרון חיפה (במה 2) ב-5 בספטמבר. את הכוריאוגרפיה לשתי היצירות, "גוף אישה קפיצה" ו"ג-וף ציפור", חיברה מירב כהן החיפאית, שיסדה את האנסמבל הנושא את שמה בשנת 2020, ושנה אחר כך הקימה את מרכז מחול "שינוע" בטירת כרמל, שבו היא מנהלת את הסדנה להכשרת רקדנים וכוריאוגרפים מיסודה של העמותה לקידום המחול בחיפה ואנסמבל מקצועי לרקדנים.
היצירה "גוף-אישה-קפיצה" מעלה נושאים מורכבים ואקטואליים, שבמידה רבה משקפים את הלך הרוח שלנו כנשים בחברה הישראלית, הרואה את עצמה מודרנית ומתקדמת. אך האם כך הוא המצב? נושאים כמו ביטחון אישי, חברה שמרסנת נשים בעלי אופי מסוים, קוד לבוש והופעה חיצונית, חרמות ועוד.
מירב כהן (צילום: טל ריינן)
"כולנו מתמודדים עם אתגרים בחיים", מסבירה היוצרת, "מצד אחד, זה יכול להיות אתגר 'קטן', ומצד שני זה יכול להיות משהו שיזעזע לנו את המערכת. היצירה הזו מדברת על הרגע שבו אנחנו מצליחים לאסוף את עצמנו ולצלוח את האתגר, יהיה אשר יהיה. הגוף מנתר, הגוף מזנק, הגוף קופץ, צונח ונוחת. זהו סיפור בעל אופי דוקומנטרי, על ארבע נשים החוזרות בזמן, להתמודדויות משמעותיות שעברו בחייהן, כדי להציף, להתבונן ולעזור אחת לשנייה לצלוח אתגר משותף – להמשיך בחיים ולחיות עם עצמן בהשלמה. התקשורת עוברת טרנספורמציה, המילים הופכות לתנועה, הרגש מקבל ביטוי פיזי והבעתי, הדיאלוג הופך חושפני, אישי ופנימי יותר ויותר. כמו במרוץ שליחים הן רצות על מסלול, כשכל אחת מנסה לזנק הכי טוב שאפשר, כדי לצלוח את האתגר המשותף. המוטיב של הקפיצה חוזר בצורות שונות ביצירה בשביל להעביר את המסר שהקפיצה היא דימוי לאמונה, אומץ וביטחון. ארבע הנשים הן כולנו, מישהי, כל אחת ואף אחת". הרקדניות הן: מעין נחום, עדי נאור, גאות ניב ומירב כהן.
כהן, כוריאוגרפית משנת 2008, זוכת פרס שרת התרבות והספורט ליוצרים עד 10 שנים לשנת 2015; בוגרת מגמת מחול רעות ויצו והסדנה להכשרת רקדנים. יצירותיה מוצגות בפסטיבלים ותיאטראות בארץ ובחו"ל, ביניהם: זירת מחול, גוונים במחול, פסטיבל עכו, מחולוהט, תלאביבדאנס, הרמת מסך, puf festival בפולה קרואטיה, AURA בליטא ועוד.
בין השנים 2013-2019 פעלה כהן בחממה למחול – מעבדתרבות פיס כרקדנית, מפיקה וכוריאוגרפית. ייסדה וניהלה את תוכנית הלימודים ליוצרים בתחילת דרכם "דיוקן האמן היוצר" במרכז לתיאטרון של עכו. היא מנחה סדנאות של אימפרוביזציה בתנועה, תהליכי יצירה וכלים כוריאוגרפיים בהשראת טכניקת מחול הבוטו ושיטת הטריינינג של גרוטובסקי, חברה בעמותת הכוריאוגרפים וסטודנטית ללימודי ספרות שירה ואומנות באונברסיטת חיפה.
רוצים להישאר מעודכנים?
על מה מדברת היצירה "ג-וף ציפור"?
"זהו סיפור מסע סוריאליסטי על דמות שהיא חצי אישה חצי ציפור. כישות ממשית המסוגלת לקיום שאינו תלוי במגבלות הגוף הפיזי, היא נעה במרחב בזרם התודעה ומתקיימת במספר מישורים בו זמנית. אומרים שציפורים הן נשמות שמעבירות מסרים, הן נודדות בין עולמות. גוף ציפור חיה בתפר שבין העולמות, היא שטה בזמן לעבר הלא נודע, שוחה לתוך נפש האדם, מולידה הוויה חדשה בין שמיים לארץ, עטופה בריקוד לא מתפשר. מוטיב המים ביצירה מסמל את הבריאה. מכונת מים אין סופית המבטאת את התלות שלנו בטבע והקשר שלנו לעולם פיזי ומטאפיזי בעבר ובהווה. זרם המים הוא התודעה שמכילה מחשבות, מילים, דימויים, תחושות ותשוקות הקיימות בכל רגע בתוך הריקוד.
"הדמות ביצירה עוברת טרנספורמציה של הגוף ומסמנת את רגע הלידה עד הרגע שהנשמה משתחררת מהגוף. כפות הידיים שלה הופכות לעננים שמטפטפים טיפות של גשם על אדמה יבשה. היא שוחה בתוך האיברים הפנימיים שלה, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה כמו דג במים. עוברת דרך הנימים הדקים, הוורידים, הדם שזורם בתוך העורקים. מרכיבה את גופה מחדש הופכת לג-וף ציפור. מבצעת את היצירה הרקדנית גאות ניב".
יום שני, 5 בספטמבר, שעה 20:30, במה 2 תיאטרון חיפה.
תגובות