"שֵׁדים של בוקר", תערוכת יחיד של שחר סיון, אחד האמנים המובילים את סצנת האמנות בחיפה ודמות חשובה בפעילות התרבותית בעיר, תיפתח ביום חמישי הקרוב בגלריית בית הגפן. בתערוכה מוצגים פסלים, הדפסי מונוטייפ וחיתוכי עץ, שבהם משלב סיון, בשפתו הייחודית, טכניקות מגוונות של חריטה, חציבה, ניסור, שריפה וגילוף.
שדים, דרקון וגולגולת דינוזאור, 2021 (צילום: רועי כהן)
בסדרת העבודות החדשה, שנעשתה בשנתיים האחרונות, מביא סיון לקדמת הבמה את ההתמודדויות האישיות והאינטימיות ביותר – תהליך החלמתו מאלכוהוליזם, העבר המשפחתי בתקופת השואה ושאלות הנוגעות לגבריות וליחסי כוחות מגדריים. התוצאה: אוסף של דמויות, רובן של גברים, מציאותיות, פנטסטיות ומטרידות, הממלאות את חללי הגלריה העליונה בשלל גדלים וממדים. הדמויות מתכתבות עם הקשרים מגוונים, החל בחיתוכי עץ גרמניים לתצלומים היסטוריים, דרך דימויי שואה קנוניים וכלה באגדות מיתולוגיות, בחידות ילדים ובתמונות מהארכיון המשפחתי של האמן. התערוכה מאתגרת את יחסנו לאובייקטים במרחב ויוצרת מעין גן פסלים פנימי מוכר וזר, מסקרן ומרתיע בה בעת. באמצעות התערוכה נוגע האמן בשאלות הקשורות למערכות היחסים שבין קורבנות לתוקפנות, בין כעס לחמלה, בין הפחד ליכולת להשתנות.
נשיקה, 2021 (צילום: רועי כהן)
"לפני שנה וחצי, או קצת יותר, הסתובבתי מלא בקושי ורחמים עצמיים", מספר סיון איך למעשה נולדה התערוכה, "היה לי סטודיו חדש והתחלה של סדרה חדשה, אבל הייתי מפוחד. הייתי נקי מאלכוהול כבר יותר משנה, אבל עדיין אבוד. בשנים שלפני, נפלתי החוצה משגרת העבודה בסטודיו לתוך קלחת אפורה-שחורה של שתייה ואי בהירות. לא הצגתי הרבה מאוד זמן ואת רוב הקשרים שהיו לי עם עולם האמנות ניתקתי, כי לא יכולתי להתמודד איתם. אני זוכר שחשבתי, אולי נכון יותר לומר כמהתי, לדרך חדשה בעולם. להתחלה מקצועית חדשה. יומיים אחרי, השתתפתי באירוע סטודיו פתוח שיזם בית הגפן, ויעל מסר (אוצרת התערוכה – ח"ה) הופיעה אצלי בסטודיו. זה פשוט קרה בקסם. דיברנו וקבענו להיפגש שוב. חשבנו על שיתופי פעולה, והיא הציעה לי תערוכת יחיד. הוקסמתי מהדרך של העולם. הסטודיו התחיל להתמלא בראשים ודמויות. לקחנו את הזמן לאט-לאט. שנה וחצי אני מכין את התערוכה, שנתיים מאז שהתחלתי לעבוד על הסדרה, שלוש שנים מאז שהפסקתי עם האלכוהול".
"כמו תרמילאי שמטייל בארץ זרה"
את תהליך הכנת הסדרה, ליווה כתיבת יומן, בו חושף סיון את תחושותיו ואת תהליך היצירה. "כשהחל הסגר הראשון, העיר חיפה השתתקה", כותב סיון ביומנו אותו הסכים לחשוף ב"כלבו – חיפה והקריות", "מהחלון האחורי של הסטודיו שפונה לנמל החל להיכנס שקט שהחליף את הרעשים של העיר. מרישומי קומפוזיציה קטנים נולדו סקיצות לפסלים שחשבתי שאותם אני לא אעשה. התחלתי לבחון בתוכי מרחבים פנימיים שהיו מעין מקטעים אפלים ולא ידועים. שמתי לב שהאטת הקצב של העיר וצמצום התקשורת עם העולם, אפשרו לי לחקור פחדים וסיפורים שלא יכולתי לגשת אליהם בשום צורה אחרת.
פקידים וניצולים, 2021 (צילום: רועי כהן)
"הדמויות בסדרה הן דמויות גברים, דימויים של סמכות לא מוגדרת. בתהליך העבודה אני מעלה תחושה מסוימת, כמעט חלומית, שאותה התקשיתי להכיל בעבר, ואני מנסה לתת לה גוף וצורה ללא ידיעה איזה דימוי ייווצר בסופו של דבר. אני משתדל לא להגדיר את הסדרה, אלא לגלות אותה כמו תרמילאי שמטייל בארץ זרה. הסדרה לא פשוטה ועולים בה כמה נושאים מרכזיים: דמות אב, החיילים של הרוע, המוות בגלגולים שונים, ניצולים ודמויות שמעוררות בי תחושה של סלידה ומבוכה. יחד עם זאת במבנה הצורני של הדימויים יש לי תחושה של הומור ושעשוע".
באפריל האחרון כתב סיון: "יש לי תחושה שהזיכרון החזותי שלי נאגר בצורה דו ממדית ולא תלת ממדית. כאילו שאני 'רואה' את העבר כקבצים מכווצים, הסדרה הייתה תהליך צלילה פנימה. ברור שהם מפוחדים, כמו שהם מפחידים, ובתוך כל האלימות הזו אני חש חמלה עליהם, עלינו. כל תוקפן הוא גם קורבן. כל כעס מופנה גם פנימה. האף כבר לא מתפקד כפתח כניסה/יציאה אלא כצורה מגוחכת ומפתיעה שצפה במרכז הפנים. הפה עם שער השיניים מסנן את האימה והעיניים מגיבות יותר להלך הרוח הפנימי מאשר למתרחש בעולם. הפחד מפחד מהצורה. הצורה תמיד מוגבלת, תמיד מתקיימת ביחסים עם הסובב אותה. דוחפת ולוחצת. צורה זה לא רעיון, לא המצאה, אלא דבר מה בעולם.
רוצים להישאר מעודכנים?
"גולגולת זה כמו שיערה במרק, אבל הרבה יותר נורא. גולגולת היא הסמל למצב הזומבי: המת החי, נע מכוח ההרגל ומתפרק בדרך, במצב ריקבון תמידי. זה פשוט מגעיל! אין כמעט דבר שדוחה אותי יותר מאשר לחשוב על גופות עם בשר מרקיב מחכות לי באפלה. ועם זאת הריח של המוות מושך אותי. אני יכול לצייר אלף גולגולות, ועדיין זה לא יספיק. לחוש גולגולת זהו מצב של זרות גופנית. הגוף כחומר חסר נשמה, כמכונה אוטומטית. זוהי תחושה של תועבה. האימה שאני בסך הכל חומר נתון לחסדי הזמן. זהו הפחד מהמוות. הפחד מהכליה שלי עצמי מתוך הזדהות טוטאלית עם הגוף שלי. זהו מצב תודעתי חסר, שבו אני שוכח את הנשמה שלי ומטיל עצמי לעולם הפיזי. להיות גולגולת משמעו להיות מת בעודי חי".
ללא כותרת (צילום: רועי כהן)
סיון (45) נולד בירושלים, אך חי ופועל בחיפה. עבודותיו נעות על הציר שבין רישום, הדפס ופיסול. הוא הציג בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות, בין היתר במוזיאון רמת גן, הזירה הבין-תחומית ירושלים, גלריה ברבור, גלריה רו ארט, אטליה שמי, מוזיאון חיפה לאמנות, מוזיאון תל אביב, מוזיאון וילפריד ו-Casroia Contemporary Art Museum, Italy. סיון חבר בקבוצת הנביאים בית ספר לאמנות כאחד ממייסדי בית הספר והקבוצה; היה חבר בקבוצת הקרן HQRN שהקים; ניהל כעשור את סטודיו נמלה חיפה בעיר התחתית; היה שותף מייסד בגלריה האגף והאגף השני.
"שֵׁדים של בוקר", פתיחה: חמישי, 23 ביוני, שעה 19:00, נעילה: שישי, 28 באוקטובר, 2022 .
כתובת הגלריה: רחוב הגפן 2, חיפה. שעות פתיחה: א-ה: 15:00-10:00, שישי 14:00-10:00. אתר >>>
תגובות