"עַד כְּלוֹת הַגּוּף" – תערוכה על חייו ודמותו של האגדה הבינלאומית, החיפאי מייק ברנט, תפתח ב-21 במאי במוזיאון העיר חיפה. התערוכה נולדה בעקבות תרומת אוסף נדיר של צביקה ברנד, אחיו הצעיר של מייק, ובתו יונה ברנד. האוסף כולל פריטים מקוריים שנשמרו ונאספו במהלך חייו של ברנט ולאחר מותו והוא מכיל פרסים ותקליטי זהב, קטעי וידיאו נדירים מהופעותיו, תמונות נדירות מאלבומי משפחה, פרטי לבוש, אלבומי מעריצים, שערי מגזינים מקומיים ובינלאומיים שהוקדשו לו, פריטי אספנות, מזכרות, פתקים ומכתבים בכתב ידו של ברנט ועוד.
התערוכה, המשתרעת על כל חלליו של המוזיאון העיר, שופכת אור על דמותו המורכבת ועל חייו הסוערים של ברנט, יחד עם סיפורה האחר של ישראל באותן שנים ועל הירארכיית המוזיקה והבידור הישראלית של אותם עשורים.
להקת "אמני השמיים", מלון דן כרמל בחיפה, 1967-1965 (צילום: אוסף משפחת ברנד, מוזיאון העיר חיפה)
מייק ברנט נחשב עד היום לאחד מהזמרים הישראלים המצליחים ביותר בכל הזמנים ולאגדה ישראלית-בינלאומית. במשך הקריירה הבינלאומית הקצרה שלו הוא הוציא עשרות להיטים שכבשו את פסגות המצעדים, כיכב על שערים של מאות מגזינים והופיעו מול רבבות מעריצים ומעריצות. כארבעה עשורים אחרי מותו הטראגי, תקליטיו עדיין נמכרים בעותקים רבים בארץ ובחו"ל. בהקשר המקומי אפשר לומר, כי ברנט כבש לעצמו מקום בפנתיאון של עולם המוזיקה הישראלית.
התערוכה בוחנת את האוסף ואת סיפור חייו המופלא של מייק ברנט – משה ברנד במקור – על פני התפתחות התרבות והמוזיקה המקומית בארץ וביחס לאירועים מכוננים שקרו במדינת ישראל. התערוכה סוקרת את מסלול חייו: שנות ילדותו והתחנות המשמעותיות שלו, כדור שני לניצולי שואה, בחיפה, העיר שבה גדל בשנות ה-50; התפתחות הקריירה המוזיקלית שלו בארץ והופעותיו עם להקות שונות בחיפה, תל אביב ואילת בשנות ה-60, בעודו מלהטט בין בלדות איטלקיות וצרפתיות לבין להיטי פופ אמריקאים ורוק'נרול בריטי, כשבזמר העברי שולט סגנון מוזיקה של זמרים וזמרות יוצאי הלהקות הצבאיות; הפיכתו לכוכב-על בשנות ה-70, שזכה להצלחה מסחררת בצרפת ושאלבומיו נמכרו במיליוני עותקים, טרם היות העולם כפר גלובלי, כשנסיעה לחו"ל לא הייתה דבר מובן מאליו, אלא משאת נפש של אזרח ישראלי, שלא לומר משאת נפשם של כל אמן ישראלי, וכן שלבי חייו האחרונים – עד ל-25 באפריל 1975, היום שבו שם קץ לחייו בפריז בהיותו בן 28.
משה ברנד (מייק ברנט) בהצגה "אנטיגונה" בתיאטרון חיפה, 1965 (צילום: אוסף משפחת ברנד, מוזיאון העיר חיפה)
לצד הפריטים ההיסטוריים מוצגים בתערוכה יצירות אמנות, איורים וכרזות שנוצרו במיוחד על ידי האמנים עובדיה בנישו, דייב יעקב, פוגי נעים-מלול וטל פוגל; קטעי וידיאו נדירים מהופעותיו של ברנט בארץ ובאירופה; ראיונות עם נעם סמל, מנהלו האמנותי ואמרגנו הראשון של מייק בארץ, אריאל זילבר, שהיה חלק מלהקת החימום של ברנט בפריז, וליאורה עופר, שהייתה חלק מלהקת הליווי של ברנט בהופעותיו בארץ. ראיונות אלה שנערכו במיוחד לתערוכה מוצגים לצד קטעים מהסרט "לס מואה טמה" של הבמאי ארז לאופר.
ברוח זו, התערוכה בוחנת את כניסתו של אוסף פרטי לחללי המוזיאון הציבורי ואת הדרך בה אפשר לפרש סיפור חיים אישי ממספר נקודות מבט שונות. עבודות האמנות והפריטים ההיסטוריים לצד פרטי האספנות, המזכרות והמרצ'נדייז, שנוצרו הן במהלך חייו של ברנט והן אחרי מותו, יוצרים יחדיו חללים צבעונים ורבי קסם. לצד ההקשרים הנוסטלגיים וההיסטוריים, נוצרות משמעויות חדשות בעקבות הצבת האובייקטים יחדיו שנוגעים בסוגיות דרמטיות בחייו של מייק ברנט.
רוצים להישאר מעודכנים?
סיפור חייו של מייק ברנט הוא סיפור ייחודי, מרשים וטראגי, יחד איתו, זהו גם סיפורה האחר של ישראל באותן השנים, כמו גם סיפורם של בני הדור השני לפליטי השואה, הסגירות התרבותית והירארכיית המוזיקה והבידור הישראלית של אותם עשורים.
יואב קוטנר, שדרן, עורך המוזיקה המיתולוגי וזוכה פרס אקו"ם, היועץ המדעי של התערוכה, ממקם לראשונה את סיפורו של מייק ברנט בתוך עולם המוזיקה והבידור בישראל באותן השנים לצד מגמות עולמיות במוזיקה, בחברה ובתרבות בכלל: קוטנר: "אצל מייק ברנט הכל הפך זוהר ונוצץ 'כמו באמריקה'. המראה החיצוני, הלבוש, ההתנהלות האמנותית, היחס אל התקשורת והקהל, ומעל הכל – הקול, דרך השירה והשירים ששר. הוא גדל והתעצב באווירה שבה הזמרות, הזמרים וההרכבים הגדולים בזמר העברי לא היו 'כוכבים'. הם היו חלק מהחבר'ה, לא מתבלטים, לא 'משוויצים', לא מתחפשים ומאמצים תדמיות כדי להפוך לאחרים כשהם עולים לבמה. הביטוי התנכ"י 'והצנע לכת' לא היה רק הסיסמה של בית הספר הריאלי בחיפה אלא קו מנחה למיינסטרים הישראלי, ולא בתחום התרבות והבידור בלבד אלא בחיים עצמם.
שעון קיר. מייק ברנט עם תקליטי זהב, 1972 (צילום: אוסף משפחת ברנד, מוזיאון העיר חיפה)
"מייק ברנט רצה להיות שונה – לא להיות חלק מהתרבות הישראלית העממית, לא להשתייך לקבוצת 'הילדים הטובים' שהולכים לתנועות הנוער ורוקדים ריקודי עם. הוא נמשך אל המוזיקה שמחוץ לזרם המרכזי השולט, אל החדש, הנועז, השונה. הוא רצה להיות חלק מהמוזיקה שנחשבה במשך שנים רבות לנטע זר בתרבות הישראלית".
אוצרות התערוכה: עינבר דרור לקס ויפעת אשכנזי, ייעוץ לתערוכה: יואב קוטנר. פתיחה: 21 במאי 2022. נעילה: 30 במאי.
מוזיאון העיר, שדרות בן גוריון 11, המושבה הגרמנית, חיפה. טלפון: 04-9115888. אתר >>>
תגובות