ניצחון לעיריית חיפה בבית המשפט העליון: בית המשפט דחה את הערעור שהוגש על החלטת העירייה להפסיק להחכיר נכסים ב"שטח המיובש", קרי אזור הנמל בעיר התחתית.
תחילת הפרשה בעתירה מינהלית שהוגשה לבית המשפט המחוזי בעיר, שבה ביקשו חוכרים בנכס שנחכר ברחוב הנמל לבטל את החלטת העירייה שהתקבלה באפריל 2019 על שינוי המדיניות בנושא הארכת חוזי החכירה ב"שטח המיובש". השטח יובש בתקופת המנדט הבריטי כחלק מבניית נמל חיפה, ועמו נמנים הרחובות הנמל, שער פלמר והעצמאות (אז רחוב המלכים). בשנות ה-30 של המאה הקודמת החכיר המנדט נכסים שנבנו באזור, ובהמשך רכשה העירייה מהבריטים את זכות הבעלות על נכסים אלה.
מעת לעת שינתה העירייה את מדיניות החכירה. בשנת 2009 היא החליטה לא לאפשר לחוכרים לרכוש את הנכסים, כאשר המטרה בצעד זה היתה לאפשר את הוצאתו אל הפועל של פרויקט קמפוס הנמל. בשנת 2010 אפשרה העירייה לחוכרים להאריך את תקופת החכירה עד לשנת 2048 בכפוף לתנאים שונים, ובהם תוכנית שיפוץ ובנייה בנכס המוחכר שתקבל את אישור מהנדס העיר, שיפוץ המעטפת החיצונית של המבנה ותשלום דמי חכירה מהוונים עד לשנת 2048. באפריל 2019 שוב שונתה המדיניות ונקבע כי "במסגרת המדיניות החדשה מוצע לא לאפשר הארכת חכירה גורפת ולפעול להשמיש את נכסי העירייה לאחר השבתם לחזקתה, לפי מטרותיה וצרכיה של העירייה". עם זאת, מדיניות זו תקפה רק לגבי עסקאות שטרם הושלמו ולא על עסקאות חכירה שנחתמו.
בעתירה שהגישה חברה החוכרת נכס ברחוב הנמל נטען כי יש להחריג את הנכס מההחלטה שהתקבלה ואת הליך השימוע שהתקיים לה בעירייה. עוד טענה החוכרת כי היא הסתמכה על המדיניות שנקבעה בשנת 2014 ואשר מאפשרת להאריך את תקופת החכירה, ובהתאם לכך ביצעה בנכס שיפוצים נרחבים בסכומים גדולים. עוד נטען כי ההחלטה על שינוי המדיניות התקבלה בניגוד לכללי המשפט הציבורי והמינהלי, תוך התעלמות מזכויות יסוד בסיסיות השמורות לעותרים ולבעלי הנכסים.
בפסק הדין של שופט בית המשפט המחוזי נאסר ג'השאן נכתב כי "על פי מסמך המדיניות משנת 2014, ההסכם היה מותנה באישור מועצת העיר. משמע, יכולה היתה מועצת העיר לקבוע כי נכס מסוים דרוש לעירייה ולהחריג אותו ממסמך המדיניות, דבר המחדד את מסקנתי כי לא היתה בידי העותרת זכות קנויה או 'הסתמכות סבירה' לכך שתקופת החכירה תוארך מיד עם בקשתה. ועוד היה ברור כי מדיניות העירייה לגבי נכסיה יכולה להשתנות באופן מיידי, שכן מדובר בנכסים שבבעלות העירייה, וברור כי העירייה יכולה לנהוג בנכסיה לפי ראות עיניה. אין מדובר במדיניות שנוגעת לתפקידיה השלטוניים של העירייה, כי אם מדיניות לגבי ניהול נכסיה, ונראה כי מתוקף זכות הקניין של העירייה בנכסים אלה, רשאית היא לשנות את מדיניותה ללא קביעת תקופת מעבר".
רוצים להישאר מעודכנים?
השופט ג'השאן דחה את העתירה ונימק זאת בכך שלא מצא כי "נפל פגם בהחלטה לשנות את המדיניות שנקבעה בשנת 2014 או באי קביעת תקופת מעבר לאותה החלטה. כמו כן, לא מצאתי כי נפל פגם בהליך השימוע שנערך לעותרים".
העותרים ערערו על ההחלטה לבית המשפט העליון, ולאחר הדיון הם קיבלו את המלצת העליון והודיעו כי הם אינם עומדים על ערעורם.
מעיריית חיפה נמסר: "בית המשפט העליון, באמירות חריגות ויוצאות דופן, דחה את הערעור, תוך שהוא מותח ביקורת קשה ונוקבת על טענות החוכרים בשם חברי המועצה, ופסק כי חמור מאוד הדבר שחברי המועצה, נבחרי הציבור, הצביעו, ושנתיים וחצי לאחר הדיון וההצבעה טוענים לפתע שלא ידעו על מה הם מצביעים ומה הם מאשרים. חבר מועצה שרוצה לפעול נגד החלטה – יש לכך זמן ודרך חוקית. עוד ציין העליון כי לא נסתרת מעיניו העובדה כי כל זה קורה על רקע שינוי מצב פוליטי בחיפה, ואין מנוס מההתרשמות שמדובר ב'אינטרסים חבויים' שהובילו לטענות הללו, והעליון לא ייתן להם יד".
העירייה הוסיפה כי "שופטי העליון דחו את טענת החוכרים, ולפיה לעירייה היתה חובה לערב אותם בהליך מראש, טרם קבלת ההחלטה, ולתת להם זכות טיעון ושימוע מראש בפני חברי המועצה. בהתבטאויות משמעותיות פסקו השופטים כי לפנים משורת הדין ומתוך רצון טוב הזמינה העירייה את החוכרים לישיבות שימוע בפני גורמיה המקצועיים, על אף המשאבים הרבים שהקצתה לכך. מדובר במדיניות כלכלית קניינית, כאשר העירייה פועלת במסגרתה כבעלת נכס ולאו דווקא כרשות שלטונית. אין לאזרח זכות קנויה להתערב בשינוי המדיניות או בסדרי העדיפויות של ניהול נכסיה של העירייה, ואין לאף גורם זכות מוקנית לזכות ברכוש הציבור ובוודאי שלא במחיר נמוך מערכו".
עוד נמסר כי "מדובר בפסיקה תקדימית ובעלת השלכות רוחב משמעותיות, המעניקה גושפנקה חוקית הן להליך המינהלי החוקי, לרבות תהליך שינוי המדיניות ודרך ואופן קבלת ההחלטה המינהלית בעירייה ובמועצה, והן מבחינה קניינית, שכן כעת, בסיום תקופת החכירה, נכסי העירייה ישובו לחזקתה ולהחלטת גורמי המקצוע כיצד להשתמש ולהקצות משאביה לטובת ציבור וכנאמן הציבור".
זלמן
החלטה חשובה של בית המשפט.
רלוונטית גם לגבי כל נכס המוחכר ע"י מינהל מקרקעי ישראל אשר יכול כעת להחליט שלא לחדש את החכירות. גם חלק משופטי ביהמ"ש העליון, אלו מרחביה וטלביה, ברור שיסכימו כי הכנסיה לא תאריך את חוזי החכירה לבתיהם. לאור הפסיקה האחרונה האם הם התארגנו כבר למציאת בית חדש?