זוהי הפעם הראשונה שסיפורה של שכונת ואדי סליב מוצג על כלל רבדיו בפני הקהל הרחב בחלל ציבורי. מלבד הניגוד המרתק שבין האווירה הקהילתית והסולידריות ששררו בין תושבי השכונה לנטישה החריפה שלה בידי הממסד, סיפורה של שכונת ואדי סליב היא קודם כל מראה עגומה על השלטון המקומי והארצי.
בניגוד לתפיסה הרווחת בקרב נתח נכבד מן הציבור, לא מדובר כאן על זרם פוליטי מסוים. התערוכה מוכיחה כי האידיאולוגיה של מפלגת השלטון איננה רלוונטית כהוא זה, שכן גם בתקופת שלטונה של מפלגת מפא"י הסוציאליסטית, החברתית לכאורה, היחס לתושבים ממעמד סוציו- אקונומי נמוך, עדיין נתפס בגדר הלא קיים.
ישנה מחשבה רווחת כי 'בעבר היה טוב יותר'. אמותנה כי כלל תושבי ישראל חיו כאן בהרמוניה, החזיקו יד ביד ורצו יחדיו אל עבר השקיעה. נשמע פנטסטי, הלא כך? ובכן, אמנם חשוב להיאחז בזיכרונות טובים כשאנו מצויים בתקופות קשות, אך אין זה אומר שאנו צריכים לדמיין אוטופיה מופרכת שאינה קרובה ולו במקצת לעובדות ההיסטוריות.
שכונת ואדי סליב היא ההוכחה לכך שהיחסים בין השלטון המקומי והארצי לתושבי שכונות המצוקה מעולם לא היו מזהירים. תשתיות המים והחשמל ננטשו, הביוב זרם ברחובות ועדיין דבר לא נעשה בנידון. ההתעלמות הזו נמשכה גם לאחר מחאת יולי 1959, אשר מטרתה הייתה לכפות על עיריית חיפה למצוא פתרונות קונקרטיים לא רק למצב שכונת ואדי סליב, אלא גם למצבן של שכונות מצוקה אחרות.
הדאגה הכללית של מנהיגי מרד ואדי סאליב לכלל האוכלוסיות המקופחות, היא בדיוק נקודת האור שאנו כל כך משתוקקים למצוא. לכן, בחרו אוצרות התערוכה, עינבר דרור לקס וגליה אביאני, להתמקד באופן לא שגרתי בנקודת מבטם ההיסטורית של התושבים והתושבות ופחות באינטרפרטציה של אמנים. הבחירה הזו באה לידי ביטוי באינספור עדויות, מסמכים היסטוריים ותצלומים אותנטיים הפרושים ברחבי התערוכה.
לפני שאנו שוקעים לניתוח עמוק של מצבנו החברתי, כדאי שנסתכל גם על עתידה של השכונה. שכונת ואדי סליב מצויה כיום בתנופת בנייה ומאוכלסת בדיירים חדשים. אך זוהי איננה נקודת האור האמיתית שאנו צריכים להיאחז בה. מחאת יולי 1959 הינה ההוכחה הנצחית לכך שהתקווה האמיתית נעוצה בערבות ההדדית של כלל אזרחי ישראל, אותה אנו חייבים לשמר ולהוקיר כיתרון המרכזי שלנו.
אל לנו להתייחס למצב כשחור ולבן, אלא להיות ריאליים ולחקור את גווניה הרבים של המציאות. זוהי גם תפיסתה של התערוכה הכה חשובה הזו, שמונעת מאיתנו לשקוע בזיכרונות נטולי בסיס עובדתי, ובו בזמן מעוררת את ההבנה כי קיימת ישועה, והיא טמונה ביחסים שבינינו לבין שכנינו.
תערוכת "דגל שחור בעיר אדומה, ואדי סליב 1948- 2019" במוזיאון העיר
כתובת המוזיאון: שדרות בן גוריון 11, חיפה
תושבי שכונת ואדי סליב שעלו מרומניה, רחוב שיבת ציון, שכונת ואדי סליב, חיפה, שנות החמישים. באדיבות יהודית מלר. צלם לא ידוע
רוצים להישאר מעודכנים?
כתבה שיווקית
רן
מוזיאוני חיפה מוזנחים לא מתוחזקים לא נקיים כבר שנים ,עיריית חיפה משלמת עבור תפעול של מה שנראה כמו הזנחה סביבתית וחסר עניין.