כבר בתחילת השיחה על האתגרים הכרוכים בחזרה ללימודים, מבקשת ד"ר יעל ויין לחדד את המסר העיקרי שחשוב לה שיעבור לאורך כל דבריה כחוט השני. "הכתובת העיקרית לכל הבעיות של הילדים, קטנים וגדולים, היא רופא הילדים. לצערי, ההורים והילדים לא תמיד מעלים על דעתם שאפשר לבוא לרופא הילדים ולהתייעץ איתו בכל בעיה. זו יכולה להיות בעיה מוטורית, בעיה רגשית, בעיה קוגניטיבית, בעיה חברתית, בעיה של תזונה, השמנה, הרטבה, קשיים בלמידה ועוד. לרופא הילדים יש ידע מקצועי רב בכל התחומים כמעט, יש לו סל של פתרונות, ואם יש צורך, הוא יידע להפנות את הילד לגורם המקצועי במסגרת כללית. לא מעט הורים, לדאבוני, מוציאים סכומי כסף גדולים על ייעוץ וטיפול במסגרת פרטית, וחבל. בכללית עומדת לרשותם מעטפת מקצועית מלאה וחינמית. לכן, המסר שלי הוא חד משמעי: בכל בעיה אל תהססו. פנו לרופא הילדים".
לדברי ד"ר יעל ויין, מנהלת מרכז בריאות הילד של כללית בנווה שאנן, מומחית ברפואת ילדים, האתגרים והקשיים הניצבים בפני ילדים שעולים לכיתה א' והוריהם הם מורכבים, אך טבעיים, וצריך לתת עליהם את הדעת.
המעבר מלמידה חווייתית ללמידה דידקטית
ד"ר ויין: "הלמידה של ילדים בגיל הגן היא בעיקר למידה חווייתית תוך כדי משחק ותנועה. בכיתה א' הם נדרשים באחת ללמידה דידקטית. המעבר הזה מחופש התנועה והמשחק לצורך לשבת בכיתה 45 דקות הוא לא פשוט עבורם. זה מעבר חד, שמאוד מלחיץ את הילדים וגם את ההורים, שמצפים שהילד יהיה מוכן לשינויים בהיבטים השכלי, התפיסתי, החברתי והרגשי, כי המעמד שלו נגזר גם מההיבטים האלה".
ומהי העצה שאת יכולה לתת להורים?
"הדבר הראשון הוא להנמיך ציפיות. ההורים צריכים לזכור שהילד צריך לעבור תקופת הסתגלות. הם צריכים לתת לו את ההרגשה שבית הספר הוא לא רק אותיות ולמידה, אלא גם מסגרת חברתית, וחשוב שלילד יהיה כיף בה, וכדי שיהיה לו כיף בה, צריך להסביר לו, למשל, שגם בבית הספר יש לו חברים שהמשיכו איתו מהגן. כמו כן, הם חייבים לאפשר לו את התנועה שהוא מורגל אליה. כלומר, מאוד חשוב לאפשר לו להשתתף בחוגים ובפעילויות שונות ולתת לו לצאת החוצה לשחק, ולא מיד להושיב אותו ליד השולחן ולצוות עליו להכין שיעורים".
ההורים, לדברי ד"ר ויין, מאוד אוהבים לראות את הילד יושב ומכין שיעורים בפינת הלמידה החדשה שהם קנו לו, אבל הילד, לעיתים, מתלהב הרבה פחות. "הילד יושב בפינת הלימודים יום–יומיים ומהר מאוד נמאס לו והוא עובר להכין את השיעורים על השטיח בכל מיני תנוחות שנראות להורים מוזרות. צריך לאפשר לו לעשות זאת ולא לכפות עליו ישיבה אל מול השולחן", אומרת ד"ר ויין.
זמן מלחמה
הימים הם ימי מלחמה, והחזרה ללימודים השנה, באופן טבעי, תהיה מורכבת הרבה יותר. "ההורים השנה דואגים יותר, בעיקר בגלל המלחמה", אומרת ד"ר ויין. "במשפחות רבות יש אבות שמגויסים למילואים כבר תקופה ארוכה, יש משפחות מפונות שלא נמצאות בסביבה הטבעית שלהן, יש הורים שאיבדו מקומות עבודה ופרנסה, ונקלעו למצב כלכלי קשה. החזרה לבית הספר מצריכה לא מעט משאבים כלכליים, וכשאין אמצעים, המצב הזה יכול לאיים על ההורים, כי אולי צריך לקנות שולחן וכיסא וציוד וגם לשלוח את הילד לחוג. העצה שלי היא לחשוב על פתרונות יצירתיים. לא חייבים, למשל, לקנות שולחן וכיסא. זה בסדר גמור אם הילד יישב על הכיסא הקטן שיש לו עוד מתקופת הגן, וכמו שאמרתי קודם, גם אם הוא עושה שיעורים על השטיח זה בסדר גמור. האנשים הכי גדולים בהיסטוריה למדו בתנאים לא תנאים, והצליחו בענק".
ד"ר יעל ויין | צילום: דוברות כללית
ומה לגבי חוגים, שהם די יקרים?
"ממש לא חובה להוציא כספים על חוגים יקרים. ההורים והילדים יכולים ליזום בעצמם פעילויות הפגתיות נהדרות. למשל, לצאת פעמיים בשבוע לפארק ספורט עם מתקנים, לצאת להליכות משותפות. מעבר לפעילות שהיא חשובה, מדובר גם בזמן איכות שמגבש את המשפחה, וזה בחינם".
בלי שאלות מעצבנות
ההתאקלמות של הילדים בבית הספר מטרידה הורים רבים, ולכן הנטייה היא, בדרך כלל, להציף אותם בשאלות. ד"ר ויין ממליצה להימנע מכך. "אנחנו רוצים לדעת מה קורה עם הילדים שלנו, ואז אנחנו מתחילים לשאול אותם אלף ואחת שאלות מעצבנות. הילדים לא אוהבים את זה, אין להם סבלנות לענות, ולכן התשובות שלהם הם בדרך כלל של 'כן' ו'לא'. כדי שהילד ישתף בחוויות, יש 'פטנט': להתחיל איזושהי פעילות כיפית עם הילד, בבית או בחוץ, כשבמהלך הפעילות, ההורה משתף ראשון בחוויותיו שלו. מכיוון שילדים נוהגים 'לשכפל' את ההורים ולעשות מה שהם עושים, סביר להניח שבהמשך השיחה הוא ישתף גם בחוויותיו".
סדר יום קבוע – מומלץ
"חשוב שיהיו לילדים, בכל גיל, סדר יום קבוע ולוחות זמנים ברורים", אומרת ד"ר ויין. "כשהם חוזרים מבית הספר, יש שעה קבועה של ארוחה, שעה קבועה לשיעורי בית, לזמן עם ההורים, ליציאה החוצה למשחק או לחוג כלשהו, שעה קבועה לארוחת ערב, למקלחת ולשינה. כך גם ההתארגנות בבוקר צריכה להיות מובנית – שעת יקיצה, צחצוח שיניים, הכנת הכריך להפסקת עשר ביחד עם אחד ההורים, לבישת הבגדים שהוכנו ערב קודם לכן ויציאה בזמן לבית הספר. ילדים קטנים לא יעשו את כל המשימות האלה לבדם, לכן חשוב ללוות אותם בביצוע המשימות ולתווך להם את הזמנים: 'השעה עכשיו שבע בבוקר, ובשבע וחצי אנחנו צריכים לצאת מהבית, אחרת נאחר לבית הספר'. 'עכשיו שבע וחצי בערב, נכנסים למקלחת ובשמונה אתה במיטה'. בחלוף תקופה, הילדים כבר יתרגלו ויעשו הכל על אוטומט, אבל בשלבים הראשונים, הליווי של ההורים ותיווך הזמנים מאוד–מאוד חשובים".
הילד עלה לכיתה א', אבל עדיין מרטיב
לדברי ד"ר ויין, 5 אחוז מהילדים שעולים לכיתה א', עדיין לא נגמלו מהרטבה מבלילה. "ההרטבה היא בעיה שמאוד מפריעה להורים ולילדים. היא מעכבת את ההתארגנות בבוקר ופוגעת בדימוי העצמי של הילד. העצה שלי היא אחת: לפנות לרופא הילדים ולבקש עזרה, יש כיום שלל פתרונות יצירתיים לטיפול בהרטבה, שתקל על כל בני הבית".
גיל ההתבגרות
עם הילדים המתבגרים, אומרת ד"ר ויין, מדובר באופרה מעט אחרת. אמנם, גם עבורם סדר יום קבוע הוא עניין מהותי, אבל הם עסוקים ומוטרדים בסוגיות אחרות. מעסיקים אותם נושאים כמו הדימוי העצמי, המשקל, הבעיות החברתיות, ההתבגרות הגופנית המינית ועוד. לעיתים הם 'סוחבים' על גבם משברים בבית. זה יכול להיות משבר כלכלי, גירושי הורים או אובדן.
ד"ר ויין: "עם המתבגרים אני ממליצה לנהל שיח ובעיקר להקשיב להם. לא להתפרץ לדבריהם, לא להתווכח ובוודאי שלא לשפוט. אם מזהים אצל הנער או הנערה מצוקות, חרדות, בעיות בדימוי העצמי, בעיות של קשב וריכוז, לקויות למידה, הפרעה מגדרית, דיכאון וכל בעיה אחרת – יש לפנות, בראש ובראשונה, לרופא הילדים. רופא הילדים ייתן את המענה הנכון ביותר או שיפנה את הנער או הנערה לגורם המקצועי המתאים, וכל זה בחינם במסגרת כללית".
הלמידה יכולה לחכות
"מעברים בצמתים שונים של החיים הם מטבעם עניין לא פשוט", אומר ד"ר ויקטור חזנוב, מומחה בפסיכיאטריה של ילדים ונוער ומנהל מערך בריאות הנפש ילדים ונוער בכללית מחוז חיפה וגליל מערבי, "אבל השנה הכל מתגמד, ומה שיש לתת עליו את הדעת הוא המצב הביטחוני והמלחמה המתמשכת, שמשפיעים מאוד על מצבם הרגשי של הילדים, בכל גיל. ההורים והמורים חייבים להבין שהילדים לא חיים בוואקום. אנחנו רק חושבים שהם לא מבינים, אבל הם מבינים הכל, אם כי בדרכם, ולפעמים דרך ההבנה שלהם מלווה בפנטזיות ובדמיונות".
איך מתווכים לילד את מצב המלחמה שאנחנו נמצאים בו בלי להחדיר בו חרדות מיותרות?
"הדבר החשוב ביותר הוא לשדר לילד הרגשת ביטחון. להסביר לו שבית הספר הוא מקום בטוח ושהמורים עברו הכשרות, ואם הוא בכל זאת חושש, אז ללוות אותו לבית הספר בימים הראשונים. אסור להורים ולמורים לשדר פחד וחרדה. ילדים מגיבים כמו שהמבוגרים שמקיפים אותם מגיבים. ילד שנמצא ליד מבוגר אחראי ורגוע, לא יפתח תגובה רגשית קשה. עם זאת, אם הורה או מורה מגיבים בהיסטריה, הילד עלול לפתח תגובות רגשיות ואפילו פוסט טראומתיות. הילדים חווים את המבוגרים שמקיפים אותם כמגן פיזי וכמגן רגשי, והמגן הזה חייב להיות יציב ורגוע".
ד"ר וקטור חזנוב | צילום: דוברות כללית
ד"ר חזנוב ממליץ למנוע מילדים צפייה בחדשות, ובעיקר למנוע מהם צפייה בכל מיני סרטונים, חלקם מציאותיים וחלקם פייק ניוז, שרצים ברשת, בדגש על "טיקטוק". "צריך בהחלט להסביר לילדים על המצב, אך לעשות זאת בשפה שמובנת להם בהתאם לגילם. לעשות זאת ברוגע ובלי היסטריה. בכל מקרה, אסור לצאת מנקודת הנחה שהילדים לא מבינים כלום".
תשומת לב מיוחדת, לדברי ד"ר חזנוב, יש להקדיש לילדים ממשפחות מפונות, שעזבו את סביבתם הטבעית ועברו להתגורר בדירות שכורות או במלונות. ד"ר חזנוב: "הילדים האלה יתחילו את שנת הלימודים לצד ילדים אחרים, שזו כן הסביבה הטבעית שלהם. לכן, צריך לתמוך בהם ולעזור להם להשתלב, ובכלל אני סבור שהימים הלא פשוטים האלה מחייבים התייחסות שונה גם ממערכת החינוך".
מה הכוונה?
"לדעתי, על צוותי החינוך להבין שהילדים השנה, בכל גיל, נמצאים בלחץ ובעומס רגשי בגלל המצב המורכב. בחודש הראשון של הלימודים צריך להשאיר את הלמידה בצד ולשים את הדגש על תמיכה רגשית. הילדים במצב הנוכחי לא פנויים רגשית ללמידה. ההמלצה שלי היא קודם כל לתת לילדים להתאוורר בבית הספר, לתת להם את ההרגשה שהם נמצאים במקום בטוח, תומך ומחבק, והלמידה תחכה, היא לא בורחת לשום מקום“.
תגובות