"אין שום תחליף לחוויית הצפייה באדם שמשחק מולך ומתרגש איתך על הבמה"
שוקי וגנר התחיל את הקריירה בלהקה צבאית לצידם של מוני מושונוב, שלמה יידוב ויצחק קלפטר, בהמשך למד תיאטרון ובלט, שיחק לראשונה בתיאטרון "אורנה פורת" כנער ומאז ביים אינספור הפקות תיאטרון, ומחזות זמר שהאחרונים ביניהם הם "צ'פלין" בהפקת תיאטרון חיפה ותיאטרון תל אביב, "היירספריי", "הקומקום והמטאטא" ועוד.
"שוק המציאות" הקברט המוזיקלי שביים לתיאטרון חיפה מציג בימים אלה בחיפה וברחבי הארץ בהצלחה רבה, ובנובמבר יעלה בבימויו מחזמר מקורי בשם "התחנה" שלדבריו, יכה את הקהל הישראלי בתדהמה.
מה הייתה חווית התיאטרון הראשונה שלך?
"כשהייתי ילד הוריי לקחו אותי להצגה "היידי בת ההרים", שהותיר עליי רושם עז וכבר אז אמרתי שאני רוצה להיות שחקן. אפשר לומר שאני משחק מגיל אפס כמעט. משם המסלול שלי היה ברור".
עיקר עיסוקך היום?
"אני מביים הצגות תיאטרון ואירועים ממלכתיים גדולים לצבא, למדינה כמו טקס הדלקת המשואות בהר הרצל. ההתמחות שלי היא מחזות זמר גדולים וזאת עבודה מאוד מורכבת".
מה אתה עושה רגע לפני שהמסך עולה?
"אני בהתרגשות עצומה. מיישם את כל האמונות התפלות שקיימות כמו לחצות את הבמה, כשהמסך סגור, ברגל ימין בלבד. אך בעיקר, מנסה להיצמד לשחקנים שמתרגשים אף יותר ממני. אני חסר אונים פה, לא יודע מה יקרה על הבמה, לכן, נצמד לשחקנים ומחבק אותם".
מה עדיין מושך אנשים לבוא לתיאטרון היום?
"למרות שאנחנו מרותקים לאמצעי השידור האלקטרוניים, אין שום תחליף לחוויית הצפייה באדם שמשחק מולך ומתרגש מולך. בתקופת הקורונה היו נביאי זעם שאמרו שעידן התיאטרון הסתיים. אך לא רק שלא נגמר – אנשים כמהים לזה. המחזה המוזיקלי "שוק המציאות" ממלא אולמות, אנשים מחכים לדפנה דקל ואלון אופיר מאחורי הקלעים כדי לומר להם תודה ולחבק אותם. זה משהו שלא היה לפני כן. הקהל צמא למשהו חי ואמיתי. רוצה לצאת מהבית, לחוות ולהתרגש".
רגע אחד על במת התיאטרון שלא תשכח לעולם?
"בימיי הראשונים כשחקן בתיאטרון אורנה פורת נסענו להופיע בפסטיבל בינלאומי בטהרן, בימים שעוד היו לנו יחסים עם פרס, עם המחזה "בת המלך", הופענו בגן המלכותי של השאה הפרסי ולקראת סוף המחזה נשרו לי המכנסיים באמצע ריקוד. שאר השחקנים עשו שורה לפניי בעודם מתפוצצים מצחוק וכך ירדנו מהבמה לסדר לי את המכנסיים. הייתי הכוכב הראשי ולא אשכח את המעמד הזה".
רגע אחד בתור צופה תיאטרון שלא תשכח לעולם?
"אנגליה, הצגה ראשונה של "שורת המקהלה", זה היה אז חידוש בינלאומי. לאורך כל ההצגה מיררתי בבכי מרוב התרגשות. הכל שם כאילו דיבר עליי".
האם אתה רואה בתיאטרון ז׳אנר אמנותי שיכול לייצר שינוי?
"התיאטרון יכול ליצור תהודה ולגרום לאנשים לחשוב. מטבענו אנחנו לא מסתכלים על עצמנו במראה ואולי אם נעשה זאת ונראה מה אנחנו עושים, משהו ישתנה. התיאטרון שם מראה לקהל וזה התפקיד שלנו, מעבר ליציאה מהשגרה והחוויה, אנחנו פה כדי להיות מראה. ב"תחנה" אנחנו שמים מראה ענקית לצופים כדי שיבינו מה אנחנו עושים ומה אנחנו צריכים לעשות כדי להתקדם הלאה".
איך התפקיד שלך מקדם את התיאטרון?
"ההתעקשות לעשות דברים טובים ככל הניתן. אם אנחנו מתעסקים בתפל ובריצוי הקהל התיאטרון ילך אחורה, התיאטרון ילך קדימה אם נעסוק בחומרים שמייצרים שינוי ומעוררים מחשבה. ב"שוק המציאות" באים אליי חבר'ה צעירים שלא הכירו את נתן אלתרמן לפני כן. זה אסון בעיניי. אני נותן את אלתרמן בצורה קלילה ואהובה. זה התפקיד שלי כאומן. "התחנה" תרגש, לדעתי, עד דמעות. מחזמר עכשווי, מקורי ואיכותי ששם מראה ומפתיע מאוד. כשיורד המסך והקהל נעמד על הרגליים במחיאות כפיים סוערות ובהתרגשות זה קסם ואז אני יודע שעשיתי את שלי".
תיאטרון חיפה, רחוב פבזנר 50, 04-8600500, https://www.ht1.co.il
רוצים להישאר מעודכנים?
תוכן שיווקי
תגובות