הורות ומשפחה

היום החגיגי נפתח עם תחפושת מקסימה ועם טיול בטבע. מה קשור טיול בטבע, אתם שואלים? גם אני לא הבנתי עד שאשתי ביקשה ממני למשוך 800 שקל לצלמת. מסתבר שהיא סגרה לנו צילומי טבע לחג פורים

איך יכול להיות שהוא ידע את מה שאני עדיין מנסה להבין? איך הוא זיהה את הצרכים ואת הבעיות של עולם ההורים? אז הפעם יש לי מסר: אם יש לכם רעיון, לכו על זה עד הסוף. ואם החבר מהשכונה זורק לכם את הרעיון, ישר תסכמו על חצי חצי

הם שמו אותנו בפעוטון ואנו נשים אותם בבית אבות. הם התלהבו מכל מלמול לא מובן שלנו ואנחנו נתעצבן מכל מלמול לא מובן שלהם. הם דאגו שלא ניפול ושלא נקבל מכה ואנחנו נחפש את האשמים בבית האבות בכל פעם שנראה סימן לא ברור על גופם

ואז, הדבר היחיד שרציתי לעשות בסוף היום, כשלביא סוף סוף נרדם ואריק בילה אצל חבר, היה להתרסק על התחפושת של האשה השמנה והמרופדת. מצאתי את עצמי עם המיקרופון ביד, מריירת לתוך הציצים של התחפושת, וישנתי כמו שלא ישנתי מאז שהפכתי לאמא

בימי הולדת של בני משפחה אני משלם את הסכום שנדרש ממני עבור מתנה משותפת; בימי הולדת של חברים הסכמנו שאנו לא קונים כלום האחד לשני; בימי הולדת של האשה אני מקבל רשימת קניות מוכנה מראש; ובימי הולדת של קולגות לעבודה אני משלים חוסרים מהקיוסק למטה

אחרי שעות של חקירות ומחקרים, טלפונים ובירורים הבנתי את הסיפור שעומד מאחורי התוסף הסלבי של עולם הנשים, ולכבוד יום האשה הבינלאומי החלטתי לתת לכן מתנה. לא לב על ה־WALL, אלא את התנ”ך של החומצה הפולית

בואו נדבר קצת על אלרגיות, וכדי לשבור את הקרח אתחיל באלרגיות שלי. אני אלרגי לחצילים, לגבינה צהובה ולכל מה שפורח, צומח ומלבלב. אני אלרגי גם לקרדית אבק הבית, שזה אומר שאני אלרגי לבית. ולמה אני מספר לכם על האלרגיות שלי? כי אני חושש שקרה הנורא מכל, הדבר שממנו חששתי הכי הרבה מאז שנודע לי שאשתי […]

שלא באשמתי (אני אף פעם לא אשמה) הלפטופ שלי שוב התקלקל, וכהרגלי במקום לטפל בבעיה עברתי ללפטופ של אריק. החלונות במחשב היו פתוחים, היצר גבר עלי והייתי חייבת להציץ. אבל במקום לתפוס אותו גולש באתר פורנו, עם פייסבוק פתוח על העמוד של האקסית או באמצע צ’ט סוער עם בחורה, החלונות הפתוחים היו של אתר שמציג […]

השבוע הגאונה הקטנה שלי עמדה לגמרי לבד בפעם הראשונה. זה היה כשישנתי צהריים, והיא לידי במיטה ביחד עם אמא שלה. לפתע התעוררתי בבהלה בגלל צעקה פלוס נחיתה של ישבן על המצח שלי. הילדה עמדה לבד

החזקתי את לביא על הידיים בזמן הצילום. הרגשתי שאני מקריאה לו סיפור. סיפור עם סוף נורא, אבל הפעם ללא אפקטים זולים של עריכה אלא עם משהו הרבה יותר יקר – החיים שלנו. יומיים אחר כך התבשרנו על כך שבית המשפט הורה לסגור את מיכל האמוניה