עונת הרחצה החלה אי שם בתחילת יוני, ומאז כל ניסיונות ההליכה שלנו לים עלו בתוהו. משום מה תמיד כיוונו את עצמנו לשעות הבוקר המוקדמות בשבת כי אומרים שהשמש פחות מסוכנת בשעות הללו – דבר שלטעמי הוא שקר גס כי את השיזוף שלי קיבלתי מכל טיולי הבוקר עם הכלבה ב־7:00. בכל אופן, גם אחרי הכישלון השישי […]
יש כאלה שצמים ביום של חתונה כדי לטרוף את האוכל באירוע. אני צמה בשביל הקינוחים. אם היו שואלים אותי מה הייתי לוקחת לאי בודד, התשובה שלי כנראה היתה חבילת טובלרון לבן ענקית. בכל מסעדה אני מכירה את כל הקינוחים בעל פה לפי מידת המתיקות והמרכיבים, ואין יום שעובר בלי שאחסל חבילה כזאת או אחרת של […]
זה לא טור על ים סוער או על חנות צעצועים חדשה בשם הדגל האדום אלא על היום הזה בחודש. כפי שאתם ודאי יודעים אני מוקף בנקבות – אשה, ילדה וכלבה – והגעתי למסקנה ש"זהירות, דגל אדום" זו לא קונספירציה של נשות העולם אלא משהו הורמונלי שיש לחשוש ממנו. אמנם אצל הילדה זה עוד רחוק ועם […]
"עשית פיפי? זו נסיעה ארוכה”. לא משנה כמה פעמים היו שולחים אותי לשירותים, איכשהו יצא שהעץ מאחורי תחנת האוטובוס בחדרה היה העץ שאני מרגישה שטיפחתי במשך השנים. הנסיעות לפתח תקוה למשפחה תמיד ריגשו אותי – ליהי ושירן היו בגילי פחות או יותר, וכל מפגש היה נגמר בבכי. לא הסכמנו להיפרד כי זה אף פעם זה […]
הגלגל תמיד מסתובב – זו הקלישאה הכי מציאותית שאני נתקל בה בחיי בכל פעם מחדש. הגלגל תמיד מסתובב, והנה שוב אני מוצא את עצמי שומר על מישהו ששמר עלי, מישהו שרובכם לא הכיר ולא יכיר, אבל זה מישהו שהצחיק אותנו במשך כל החיים, מישהו שניסה ללמד אותנו שיר ילדים בצרפתית, מישהו שלקח אותנו למקומות קסומים […]
פעם מסיבת בריכה היתה סמל הצעירות (מה שכבר נשמע זקן). ביקיני, בירה ביד בחצות היום, מוזיקה מושלמת, חברים נטולי דאגות שרק התעוררו לא מזמן, ואם ניכרים בהם סימני עייפות זה רק משום שמסיבת הבריכה היא אפטר פארטי של הלילה והם עדיין לא הספיקו לישון. בלי שעת עוצר, בלי שעות של התארגנות מראש. הסיבה היחידה להחזיק […]
אם הייתי מקבלת שקל על כל “אמרתי לך” ששמעתי מרגע היותי אמא, הייתי היום שוגר מאמא. כמה שאני שונאת את צמד המילים הזה. כל הטיפים שלא קיבלתי ועשיתי בדיוק את ההיפך עלו לי ביוקר – מהקניות המגוחכות של ניו בורן כשלביא עדיין היה בבטן, דרך ריהוט שרק על הפירוט שלו אפשר לעשות מופע סטנד אפ […]
נתחיל מזה שאני לא יכול לצאת לחופש בחופש הגדול מהסיבה הפשוטה שאני לא תלמיד בית ספר, לא עוסק בהוראה, לא שרת ביסודי ואין לי קיוסק בתיכון. נמשיך בכך שאני חייב לעבוד בחופש הגדול כי משום מה אני משלם לגן של הילדה על כל חודש אוגוסט, למרות שאני צריך למצוא לה פתרון אחר למשך שלושה שבועות […]
זה לא כי “נהייתי אמא והרגש האמהי שלי יוצא”. זה הרגש שלי, שתמיד היה לי, הברכה והקללה שלי. אני רגישה, כנראה רגישה מדי, וזה שלפעמים חושבים שאני ההיפך הגמור כי זה מה שאני משדרת, אז דעו לכם שבדרך כלל האנשים הכי רגישים ינסו להשאיר את הרושם הכי מחוספס. קשה לי לראות אנשים במצוקה, חיות סובלות […]
קוראי האדוקים (אמא ואבא) בטח זוכרים שאחד מהטורים הראשונים שלי דיבר על הצורך העז ביום מיוחד בשנה המוקדש כולו לאב. לא יודע אם זו קארמה או עניין של מחשבה יוצרת מציאות, אבל השבוע התבשרתי שיש יום כזה. הבעיה היא שחוגגים אותו רק בארצות הברית, ופה בארץ זה סתם עוד יום שבו האבות ממשיכים לעשות את […]
"כזוג אשכנזים שלא היה בחינה, כמה שמים במעטפה? (גוף שלישי מטעמי דיסקרטיות)”. את הפוסט הזה בפייסבוק העליתי בסוף השבוע שעבר בציפייה נואשת לתשובות כשהתחלתי להפנים שאין לי מושג קלוש איזו מתנה נותנים באירוע כזה. לבושתי הרבה, מעולם לפני כן לא הייתי בחינה ואפילו הכרתי זוגות שעשו חינה. משיטוט מהיר בגוגל למדתי שיש חינה תימנית וחינה […]
מי אמר שהחיים לא מחלקים לך מתנות? הכל שאלה של מה נחשב בעיניך כמתנה. בשבוע שעבר כתבתי על סופ”ש מושלם לילדה ולאשה שהסתיים עם דובדבן עבורי – לראות את גמר ליגת האלופות בפאב עם חברים ולא בסלון עם החברים של דורה ברקע. שמח ועליז (בקטע סטרייטי) התכוננתי לקראת המאורע – בכל זאת, לא יצאתי בגפי […]
האמהות שינתה לי את סדרי העדיפויות ואת הדרכים שבהן אני פועלת. היא לקחה ממני הרגלים ישנים, הוסיפה לי קולות אמהיים והתנהגויות שתמיד נשבעתי שאעשה אחרת או שלא אעשה בכלל, מחקה לי את הזיכרון והשאירה אותי עם טפשת. אבל יש כמה דברים שאף אחד לא יוכל לקחת ממני – את ההיסטוריה, את ההיסטריה ואת חלקי בעלילות […]
"איזה חום היום!”. “כן, חופשי. אולי נלך לים?”. “חשבתי שאולי ניסע עם כמה חברים ספונטנית לכנרת”. “פחות בא לי, אולי נזרום לבריכה של חברים בדרום?”. “נשמע טוב. תכיני לנו תיק ואני אארגן צידנית ונצא”. “טוב, עשר דקות יצאנו לדרך”. זה היה תמליל השיחה שהתקיימה בשבת בבוקר עם אשתי לפני שהילדה נולדה. כיום זה נשמע כך: […]
חיי הבילויים שלי עברו את כל הגלגולים האפשריים. כאילו שמישהו אי שם בשנות ה־90 לחש לי באוזן שזמני בעולם הקרחנה הוא מוגבל, שיום יבוא ואהיה אמא, שהבילוי המועדף יהיה לישון בסלון או ללכת לארוחות שישי שהסבתא מבשלת, ושמאוחר בלילה יהיה 22:30. אני מודה – ניצלתי יפה את שנותי כרווקה ללא ילדים. הזריחות היו הסימן לסוף […]
אז מה היה לנו החודש? חגגנו על כל חיות המשק במנגל ואחר כך על שולחן גבינות, הרחבנו עוד קצת את החור באוזון עם חג שכולו המצאה אחת גדולה, דונלד טראמפ קפץ לביקור ואורן חזן התנהג כמו אורן חזן, וציינו את יום ירושלים המערבית, אבל הערב הכי חשוב, מפרך ומאתגר עבורי היה אירוע בר מצווה משפחתי […]
היה היה, לפני שנים רבות, בעיר קסומה, הררית ונפלאה שבוע שלם של ספרים למכירה. מכל קצוות העיר הגיעו משפחות וחברים לקרוא, לקנות ולהחליף רשמים. בלה בלה בלה, והספרים חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה. למי אני מספרת סיפורים הרי כבר שנים שתרבות הספרים לא חיה לא באושר ובטח לא בעושר. כיום סופרים נלחמים ומפסידים […]
להתעורר משעון אחד, להתקלח בבוקר, למצוא בגדים נקיים ולהתמודד עם זה שיש סביבי בוסים ושאני לא אדון לעצמי – האם אתרגל אי פעם לעבודה סטנדרטית?
