מאז שפיתחתי מודעות עצמית, המושג “הטרדה מינית” הטריד אותי בכל פעם ששמעתי אותו. כנער הורמונלי, כרווק הולל וכגבר נשוי מעולם לא חשתי צורך להעיר הערה סקסיסטית, שלא נדבר על לשלוח יד למישהי זרה או למישהי שאני מכיר במסגרת כלשהי. אולי זה קשור לעובדה שיש לי שריטה לגבי המרחב האישי שלי ושל אחרים, אבל גם אילולא […]
שנה זה המון זמן. בשנה אחת הספקתי לראות את התינוקת שלי הופכת לילדה של ממש וללמד אותה לספור עד עשר, לחסוך לבית ואז להבין שיש לי עוד דרך ארוכה, לטוס למיאמי לחופשה מדהימה, להתקדם בעבודה (אבל לא בשכר), לרכוש רכב שני ואז לקלוט שזו טעות כלכלית, להחליף את מכבי חיפה בהפועל חיפה ולהתחרט, לעלות ולרדת […]
העולם מתחלק לשני סוגים של אנשים: אלה שמניקות בציבור ואלה שלא יכולים לסבול את זה. אקדים ואכתוב שלי אין בעיה עקרונית עם הנקה בציבור, אבל גם פעולה טבעית זו צריכה לדעתי להתבצע במסגרת כללי הנורמה. לפני שאגודות נשים למיניהן יתקפו אותי אסביר: נכון שהנקה היא פעולה טבעית לחלוטין ולא ניתן לערער עליה, אבל באותה מידה […]
כשהייתי צעיר ורווק נהגתי לתרץ את שעות השינה הארוכות שלי כשנת יופי. בכל הזדמנות שהיתה לי הייתי מניח את הראש ומנמנם קלות עד קשות. בשבתות, בחגים ובסתם ימי חופש מאולצים הייתי אוהב למשוך את השינה בבוקר עד הצהריים והכל בשם היופי. כמובן שזה לא תרם הרבה לחיצוניות שלי, אבל ברוב הפעמים זה הוריד ממני את […]
השנה אחגוג יום הולדת 35, אבל משום מה אני מרגיש בן 53. זה לא סוד שתמיד היתה לי נטייה להתחבר לצד המבוגר שבי, ואף אחד מהחברים שלי לא הבין למה אני אוהב לשתות סודה כבר בגיל 17. תוסיפו לזה שתמיד העדפתי לשבת במושב האחורי בדרך לבילוי, שהייתי בוחר לישון ב־21:00 כי למחרת היה יום לימודים […]
כשהקטנה היתה בת עשרה חודשים גילתה אשתי בדרך הקשה שהיא אלרגית לטחינה ולבוטנים, ומאז חיי הנשנושים שלי הם לא פשוטים בכלל. כל חטיף שנכנס הביתה עובר בדיקה דקדקנית לנוכחות של שומשום ובוטנים, כאשר גם חטיפים שרק עלולים להכיל אחד מהנ”ל נשארים בסופר. כמובן שזהו מחיר שאני משלם באהבה גדולה תמורת בריאותה של הקטנה, אבל עדיין […]
“אוטופיה” לפי ויקיפדיה, שניתנת להבנה כ”המקום הטוב”, היא מונח שנטבע על ידי תומאס מור באנגליה של שנת 1516. כיום, במובן הכללי והמקובל ביותר שלו, מתייחס המונח לחברה מושלמת היפותטית. מכאן הסקתי שאוטופיה היא חברה שבה רואים כל היום כדורגל, משחקים קצת קלפים ועובדים רק חצאי ימים. במסגרת האוטופיה לא קיים מינוס בבנק, כולם אוהבים את […]
אחד מהרגעים המרגשים בילדותי היה הרגע שבו כל הבני דודים הכינו קישוטים לסוכה מגזרי נייר של ירחוני “לאשה” ישנים עם כתמים של קפה עליהם. ההתרגשות היתה בשיאה – להפוך את הסוכה להכי יפה בעיר ואולי לזכות בפרס הסוכה היפה של ראש העיר. בחרנו את הקרשים הכי טובים, השקענו במסמרים חדשים, הפכנו עיתונים שלמים ליצירות אמנות […]
כהורה צעיר חשבתי שראיתי כבר הכל, שאין משהו שיוכל להפתיע אותי בשנים הבאות כל עוד הקטנה נשארת קטנה. חשבתי, והתבדיתי. כל הטיולים, הטיסות, הזריקות, ההקפצות לבתי חולים, האלרגיות, המחלות, ההלבשות, הטלפונים מהגן, החגים, הבקרים, החיתולים, הלילות, הדרמות, הדמעות, ההצקות, הפריחות וכל מה שעולה לכם בראש – כל אלה לא הכינו אותי ל־25 שעות של צום […]
אני בטוח שגם לכם היה קשה מאוד בראש השנה עם כמויות האוכל, עם הפקקים, עם החום ועם החפירות של סבתא. אז כדי להמתיק לכם מעט את הסבל, אספר לכם כמה קשה היה לי בחג. זה התחיל במשימה שדחיתי יותר מדי זמן – להכין חדר ראוי לילדה הקטנה שעד כה ישנה איתנו בחדר, שיחקה בסלון והתקלחה […]
שנה טובה לדוד גיבור שתלה עצמו על המרפסת שנה טובה לאשת חיל, חד הורית, שבקושי מתפרנסת שנה טובה למוצצי הדם שיושבים בכנסת שנה טובה למלחמה שאוטוטו נכנסת שנה טובה לפחדנים שדורסים ובורחים שנה טובה לאמיצים שנשארים ונדרסים שנה טובה לשונאי ישראל שבתוכה יושבים שנה טובה לשוחרי השלום שלא מספרים איפה הם גרים שנה טובה לעניים […]
הפעם הראשונה היא תמיד הכי קשה. הנשיקה הראשונה שתוכננה במשך שבועות והסתיימה תוך שניות, הטיסה הראשונה שלוותה בחרדות ובהמון משקאות, הריב הראשון שנגמר עם הרבה סימנים כחולים ועם מעט גאווה, הנהיגה הראשונה סולו לאילת שהיתה כיפית יותר מהסופ”ש עצמו, וגם לגור לבד בפעם הראשונה בדירת חדר שבה למדתי לחיות על שימורים. ולמרות כל הפעמים הראשונות […]
20 שעות בדרכים בכל כלי תחבורה שיש, עשר בדיקות ביטחוניות, חמש מזוודות, שני מבוגרים, ילדה אחת ואפס מזוודות שהגיעו לארץ. זה בקצרה על הדרך שלנו בחזרה לישראל מארצות הברית. אבל לא על זה אני רוצה לדבר הפעם, אלא על הדבר הנוראי הזה שנקרא ג’ט לג. כולם הזהירו אותי מפניו – רווקים, נשואים וזקנים. כל מי […]
“כל סוף הוא התחלה חדשה” הוא פתגם ידוע מאוד שנדמה לי שנכתב על החוזרים מחופשה, כי אין דרך טובה יותר לתאר סוף של חופשה ארוכה מאשר התחלה חדשה. אמנם מדובר בחזרה לשגרה, אבל עם ניואנסים קטנים של התחדשות כמו מילוי מצברים למכונית משפחתית עייפה מאוד רגע לפני שהיא מושלכת למגרש הגרוטאות. אם נמשיך בהשוואה לעולם […]
אחרי עשרה ימים במיאמי אני יכול לכתוב די בוודאות שחופשה עם ילדים היא לא באמת חופשה אלא עבודה בתנאים מועדפים. אם תחשבו על זה לרגע, חופשה משפחתית היא כמו יום שבת כפול מספר הימים שאתם בחופשה. אז תענו לעצמכם בכנות: יום שבת עם ילדים זה חופש? אז נחמד פה במיאמי, ובכל יום מבלים במקום אחר, […]
אתחיל מהסוף: נחתנו בשלום והילדה ישנה שמונה שעות מתוך 12 שעות טיסה. נשמע מושלם, נכון? אבל מה אם אגיד לכם שהילדה היתה צריכה לחלוק רצפה עם כלב מסוג גולדן רטריבר שהיה גדול ממנה פי שלושה, שאמא שלה לא נרדמה כל הטיסה כדי לשמור עליה ושאבא שלה ישן לפרקים עם רגליים בזווית 60 מעלות כדי לא […]
השבוע חגגתי 34 קיצים. אני יודע שנהוג לומר “אביבים”, אבל אני נולדתי באוגוסט, ואוגוסט זה קיץ, אז אני ממשיך בקו ההיגיון הבריא. גיל 34 הוא גיל תלוש מהמציאות – לא לכאן ולא לכאן. זה לא גיל 30 של סגירת עשור והפיכה מבחור לגבר, זה לא גיל 35 שמעניק לך הצצה לגיל 40. גיל 34 הוא […]
רק כתבתי על הפחד שלי מאוגוסט והנה הוא כבר כאן במלוא הדרו ובזבוזו. בפעם האחרונה שכתבתי עליו היו לי כמה תוכניות תקיפה, וכעת אני שמח לבשר לכם שהחלטתי לאחד את כולן לתוכנית אחת – חופשת יום הדין. סיפור ארוך בקצרה: סגרנו חופשה משפחתית למיאמי במחירים של הרגע האחרון. הם אמנם נשמעים כמו מחירים שווים, אבל […]
