גמילה – מילה אחת עם כל כך הרבה פרשנויות ומשמעויות. אף פעם לא הייתי מכור למשהו ברמה קיצונית עד שהייתי מוכרח לעבור גמילה או התערבות, והאסוציאציה הראשונה שעולה לי בראש מהמילה היא נרקומנים או אלכוהוליסטים, אבל גמילה נקשרת לכל סיטואציה שבה אתה מכור למשהו אפילו מבלי שאתה יודע על כך, כמו למשל גמילה ממסכים, מסוכרים, […]
לפני שלוש שנים יצאנו למסע. אריק, אתם ואני. לאט לאט, בלי לתכנן או לשים לב, הפכתם לשותפים שלי למחשבות, לפחדים, לחוויות ולתהליך הענק שהפך אותי מרווקה לאשת משפחה. המדור “אמא יקרה לי”, שהתחיל כ”היריון, הורות ומה שביניהם”, חשף את העולם הפנימי שלי (וכנראה של עוד רבים אחרים), וגם כשלפעמים זה היה מביך הרגשתי שאני חייבת […]
מי שמכיר אותי ממש, אבל ממש טוב, יודע שיש לי יותר מזל משכל. כי אם זה היה תלוי רק בשכל, נראה שלא הייתי עושה בחירות מוצלחות יותר מאלה שבחרתי ב־35 שנות חיי. לא הייתי מחליף אף חוויה שחוויתי. לא הייתי הופך אף החלטה שהחלטתי. לא הייתי מבטל אף בחירה שבחרתי. לא הייתי משנה דבר בסביבה […]
אני מניחה שעד סוף קריאת הטור הזה רובכם תפתחו רגשות עוינים כלפי. הדתיים יתעצבנו, המתנגדים לאקט יגידו שמגיע לי והחילונים יטענו שלא עשיתי שיעורי בית. ואני? אני מבולבלת ומלאת רגשות אשם והורמונים. השאלה אם לערוך ברית מילה לא עלתה לכותרות כמו שאלת החיסונים למשל, וכך מצאנו את עצמנו שבעה ימים אחרי הלידה פותחים את הדלת […]
מצחיק איך זה כאשר נשואים חג האהבה נמשך יותר מיום אחד, ולא בגלל שהאהבה פורחת ויום אחד לא מספיק לנו. זה פשוט בגלל שאת התאריך עצמו שוכחים, וכל התוכניות שתוכננו לאותו סופ”ש מקבלות הילה ואווירה של ט”ו באב. הרשו לי להסביר. בשבוע שעבר החל חג האהבה בלילה שבין חמישי לשישי, וכמובן ששנינו שכחנו להכריז על […]
החל מהשבוע ה־30 ערכתי את כל טקסי ההיפרדות מחיי כהריונית, מחיי כאמא לאחד (או לשניים, תלוי אם סופרים את אריק) ומהחיים באופן כללי לחצי שנה לפחות, וכל יציאה מהבית היתה כרוכה בחישוב עלות-תועלת – מה שהפך אותו לקצת יותר מסודר. ברביעי שעבר בלילה, שנייה לפני השינה, חשדתי שירדו לי המים. שמעתי על מקרים שבהם נשים […]
אני מתיישב לכתוב שורות אלו לאחר שבדיוק סיימתי דיקור סיני לראשונה בחיי, והתחושה שלי היא קצת כמו ריחוף קרוב לקרקע. אין לי מושג מה אני עומד לכתוב ואיך אני מקשר את זה להורות, ולכן אנסה לכתוב למה אנחנו ההורים חייבים לנסות לפחות פעם אחת את הדרך האלטרנטיבית. יש המון שיטות ודרכי טיפול אלטרנטיביים לכל תופעה […]
“אין חכם כבעל ניסיון” הוא פתגם ידוע, ולאחר שצברתי ניסיון של שני היריונות אני מרגישה חכמה מתמיד ומלאת מסקנות כרימון. המסקנה הראשונה היא שאין חוכמה בהריון, יש טפשת. היא אמיתית, היא תוקפת את הטובות ביותר והיא עלולה להישאר לנצח, אם כי במינונים שונים. את הטיפול לטפשת הזאת עדיין לא מצאתי, אבל אני משיכה לחפש. אז […]
יש פתגם שאומר “דברי חכמים בנחת נשמעים”, ואם אני מנסה להשליך ממנו לעולם הילדים וההורים, אז המסקנה שלי היא שאנחנו די מטומטמים. הדבר הכי קשה בהורות, לעניות דעתי, הוא לנהל דו שיח סבלני עם ילדה בת שנתיים וקצת כי הסבלנות שלה פוקעת כשהיא מקבלת תשובה שלילית או כשהיא לא מקבלת יחס בשלוש השניות הראשונות. וכשהסבלנות […]
תשעה חודשים הם מעט מדי זמן להתרגל לרעיון שהולך להיות לך עוד פרטנר לכל החיים, אבל הרבה מדי זמן לסחוב אותו בבטן. ההיריון הראשון עבר מהר וטוב מדי. אריק טוען שכבר שכחתי כמה התלוננתי ושאולי זה מה שגרם לי להרות שוב, אבל אני חושבת שהוא מגזים. פשוט עבדתי בלהיות בהיריון – הלכתי לכל הסדנאות, חלקתי […]
מהקעקוע הראשון שעשיתי בגיל 19, אנשים סביבי תמיד שאלו “מה תעשה כשתהיה סבא?”, ואני תמיד עניתי שאהיה סבא מגניב. היום אני אבא, והקעקוע מגיל 19 רק הלך וגדל. אני אמנם עדיין לא נחשב אבא מגניב, אבל אני בהחלט לא מרגיש שעשיתי טעות. הילדה נחשפת לקעקועים שלי כמעט בכל יום, וזה פשוט הפך למראה טבעי מבחינתה. […]
בכל מקום שאליו אני הולכת מאחלים לי שאלד כבר ושתהיה לי לידת תרנגולת (ורצוי בלי תפרים), נותנים לי טיפים על איפה כדאי ללדת ועל איך להימנע מטחורים, נכנסים לי למרחב הפרטי, מרחמים עלי, מביעים תקווה שבהיריון הבא זו תהיה בת “כי את חייבת”, ונוגעים לי בבטן כאילו היא מנורת הקסמים של אלדין. הפחד הכי גדול […]
אני לא בחור שמן. אני גם לא בחור רזה. אני בחור די סטנדרטי עם קצת שומן בצדדים ושני ריבועים שצצים להם במעלה הבטן – זכר לימים יפים יותר. אין לי סנטר כפול או לחיים שמנות, והרגליים שלי הן פרופורציונליות לשאר חלקי הגוף. אני אוהב ספורט ומשתדל לשמור על כושר בצורת משחק כדורגל פעם בשבוע ועוד […]
הספירה לאחור נמשכת והסוף קרוב מתמיד. הסוף לתירוץ של הבטן, הסוף לתשומת הלב והסוף לנוחות שבילד אחד, ומנגד הסוף לבצקות, לצרבות ולעייפות היתר. באופק מבצבצת תחילתה של חופשת הלידה – זו שצריכה להגיע לפני כי הדבר האחרון שקורה אחרי זה חופשה. ועם המזל שלי, עדיין לא התווספו עוד כמה חודשים לחוק חופשת הלידה בישראל. אז […]
השמועה אומרת שמונדיאל 2018 יצא לדרך ושניתן לראות אותו בטלוויזיה, אבל משום מה אני לא רואה אותו. כחובב כדורגל בכל הרמות – צופה בטלוויזיה, משחק חובבני, משחק מקצועני (בסוני) ומשחק עם הילדה בחצר – הייתי בטוח שאשב לראות כל משחק בשלב הבתים החל מהשעה 15:00 ועד למשחק האחרון שמסתיים ב־23:00. אלא שאת המשחק הראשון אני […]
אני באה ממשפחה שבה לכל אחד יש תפקיד משלו. אני, הבכורה הסוררת, שמקפידה להסתבך, לעשות דווקא, להתיש, לאתגר ולא להעריך כלום; אחי ירון – הילד השקט, התלמיד הטוב, הלוחם ובעל התארים האקדמיים; אבא עם השפם ועם הבדיחות המוזרות שדואג לפרנסה; ואמא שהתפקיד שלה הוא להיות מצוינת בכל התפקידים. אמא שלי נאלצה להתמודד עם כל הבעיות […]
תקופת הניסיון שלי כאב יחיד הסתיימה לה לאחר עשרה ימים מאתגרים במיוחד. אלו היו ימים של אושר עילאי עם רגעי משבר, ימים של חיבור מטורף עם ניסיונות כושלים לקצת ריחוק, ימים של אהבה בלתי תלויה בדבר עם לילות כמעט לבנים. עכשיו אני יכול לומר בביטחון שמה שלא הורג אותך מחשל אותך, ואין ספק שהתחשלתי כאדם […]
את ההיריון הזה לא תכננתי, אבל כמו שאומרים – התינוקות האלה יוצאים הכי שווים. בשבועות האחרונים התבשלתי עם הרעיון שאהיה אמא לשניים. מזל שנתנו לי תשעה חודשים להתרגל לשינוי, ובמיוחד לכך שאלד בשיא הקיץ ויום ההולדת שלו יחול בחופש הגדול. חוסר התכנון הזה היה גם בהיריון עם לביא, שנולד בסוף דצמבר. זהו חודש שבו אפשר […]
