דודו טסה צדק – בסוף מתרגלים להכל. וגם הרבה יותר מהר ממה שנדמה לכם. אפילו לא חודשיים עברו מאז אותו היום שבו ארזנו בחופזה מזוודה ויצאנו במהירות מהבית, וכבר נשכחה מאיתנו המציאות שחיינו בה שנים ארוכות. לפחות מבחינתי, נדמה כאילו מאז ומעולם הייתי פליט בארצי, נווד המתגלגל על מזוודה ממקום למקום, מאימת הנ"ט ובחסדי משלם […]
"מדינת ישראל קמה כדי שלא תהיה עוד באבי יאר" – אלו היו המילים הנשגבות של ראש הממשלה גולדה מאיר, והשיעור ההוא בבית הספר היסודי נצרב אצלי בזיכרון. המורה תיארה בהתרגשות את נאום גולדה ב-3 בנובמבר 1972, שהרטיט לבבות ונחקק בנשמתי. הייתי אז בן 9. ושם בית הספר שלי בנוה שאנן היה, מין תעתוע גורל, בארי. […]
אחת מהקונספציות, אם נשתמש במילת הבאז המאוסה של ימים אלו, שהודהדו לאורך כל שנות קיום המדינה על ידי הימין הקיצוני (וגם הלא ממש קיצוני) בישראל היא קונספציית "יום הדין". הובטח לנו, כל התמימים שמסרבים להתעורר, שביום פקודה, כשהאויב יקום עלינו, יתעוררו ערביי ישראל, יתנערו מתפנוקיהם ויחברו לאחיהם מהשטחים/עזה/לבנון (בחרו את כיוון הדאע"ש הרצוי לכם) על […]
לפני החזרה לעבודה במחלקה בבית החולים, כמה מילות סיכום על 39 ימים של מלחמה על הגבול רצועת עזה ובתוך העיר עזה. אפשר לדבר ולספר הרבה. על התחושה המעצימה בלראות את צבאות ה' עומדים כולם יחד, כאיש אחד, בלב אחד, בשירותו ובשליחותו של עמינו הקם מפצעיו כלביא ומתגבר כארי כדי להילחם ברוע טהור ומזוקק. על הזכות […]
בכל שנותיי, ואפשר להניח שכמעט לאורך כל שנות קיום המדינה, לא שררה בארץ אווירה פטריוטית יותר מזו של הימים האחרונים. מעולם לא היה כזה חוסר ספק בצדקת דרכנו וגאווה עצומה בסמלי המדינה, בראש ובראשונה בדגל הלאום. ובתוך האווירה הזו בולטים למרחק, וממש לא לטובה, כל אותם אנשי "צדק אוניברסלי" עאלק, שעדיין מתעקשים למות על גבעת […]
בשבת השחורה של 7 באוקטובר הוביל סא"ל סלמאן חבקה ביוזמתו את כוח הפריצה לתוך קיבוץ בארי ואת הלחימה בו, והיה הדמות המושיעה והמשחררת של אחינו ואחיותינו הנצורים בקיבוץ. בריאיון עמו אמר סא"ל חבקה: "כוחנו באחדותנו. אין לנו ברירה אחרת. זו העת להיות ביחד ולהוביל לניצחון". שלושה שבועות לאחר מכן הוא נהרג בקרב בצפון עזה. בן […]
חמישה שבועות אל תוך המלחמה, ומצב הרוח הלאומי עודנו שפוף. למרות שטובי בנינו כותשים את מיטב חלאת המין האנושי מעבר לגדר, אי אפשר לומר שמישהו מאיתנו מרגיש שהגיע הזמן לשוב לשגרת חיים. בטח לא כשרבים מתושבי מדינת ישראל נעקרו מבתיהם ותאריך חזרתם לוט בערפל. לכן, תמוהה בעיניי מתקפת האמוק של גורמים שונים בישראל להחזיר אותנו […]
"…אם נשרוד את המבול הפעם, כל חיוך יהיה שונה…" כבר חודש שאנחנו חיים בגרסה הארצית של כף הקלע. מי מאיתנו שנאלצו לעזוב בתים ולאבד יקירים, חברים או מכרים, או כאלו שאומרים שהכל טוב – אף אחד מאיתנו לא בסדר. קו שחור, עבה ונוראי נמתח בין ליל שבת של 6 באוקטובר לבוקר שלמחרת. מאחוריו, החיים שלנו […]
פעמים רבות בימים האחרונים אני שומעת אנשים שקוראים לאנשים אחרים להירגע ולא להיות בחרדה. קראתי אפילו באחד הפוסטים בפייסבוק שאם האויבים לא יהרגו אותנו, החרדה תעשה זאת. במשך שנים אני מבקשת מאנשים לא לשפוט אחרים לפי מידת הלחץ והחרדה שלהם כי אין בכך כל הגיון. כולנו אנשים שונים, עם אישיות מגוונת ומורכבת באופן אחר, תוצר […]
בהיסטוריה של עם ישראל אנו מלמדים על הפוגרומים במאות ה-19 וה-20 ועל תפקידם המכריע בעיצוב זהותו ועתידו של היישוב היהודי בישראל ושל העם היהודי כולו. פוגרום ומאורעות 1882-1881 שנקרא "הסופות בנגב" שינה את התודעה של יהודי רוסיה, היה לאירוע הטרמה של כל התנועה הציונית ובפועל הוביל לעלייה הראשונה לארץ. בפוגרום זה נרצחו עשרות יהודים. פוגרום […]
דמיינו לעצמכם את המעשה החצוף האולטימטיבי: אתם מגיעים ללא הזמנה לבית של אדם שאינכם מכירים, אוכלים לו מהצלחת, שוברים אותה בסיום הסעודה הגנובה ולקינוח – מטילים את מימיכם על השטיח שלו. כמה מוגזם שלא אתאר את התרחיש הזה, כמה גדולה שלא תהיה חוצפתו של אותו פרא אדם פיקטיבי, ספק גדול אם הוא ישתווה בחוצפתו לזו […]
שנתיים לאחר תום האינתיפאדה השנייה, בינואר 2006, רץ החמאס לבחירות למועצה המחוקקת וזכה בהן. בהנהגת החמאס הבינו שאם הם לא יהפכו לשחקן פוליטי, הם לא יהיו רלוונטיים בזירה הפלסטינית, אך סירובם לקבל את תנאי הקוורטט – להכיר בישראל, להפסיק את הטרור ולקבל את הסכמי אוסלו – הפך את שלטונם לבלתי לגיטימי, ועל רצועת עזה הוטל […]
"איתם אסור להתעסק, הם שולחים זרועות לכל מוקדי ההשפעה", הזהירו אותנו. "הם נראים מסבירי פנים, חייכנים ונעימים, אבל מתחת למעטה הזה מסתתרת כוחניות עצומה", הסבירו לנו. "שמרו על האנונימיות של המרואיינים שלכם, אל תנסו לחפור יותר מדי", הפחידו אותנו. שמועות וסיפורים על הכת הבהאית שקבעה את מושבה בחיפה (ובעכו) צצים כבר זמן רב. מיסוך האזור […]
יום הכיפורים המתקרב ובא עלינו, לטובה או שלא, הוא נקודת מפנה היסטורית. 50 שנים בדיוק לאחר המלחמה שכמעט וגזרה שמד על חיינו כעם חופשי במזרח התיכון, מדינת ישראל כולה ניצבת בפני זמן של חשבון נפש לא פשוט, צומת דרכים בעצם אופיו ותבנית דמותו של העם היהודי בארצו. על חטאיהם ומשוגותיהם של כל הסובבים אותנו כבר […]
שנה עברית חדשה עלינו נפתחת וכולנו מקווים שתהיה מוצלחת, אבל אם נדבר בכנות מלאה ההסתברות לכך היא ממש לא גבוהה. סביר שנחזה באותה הגברת עם אותם ההרגלים ואותה האדרת, כשבארץ וגם בזירה המקומית כל תחזית משדרת רק ייאוש מצמית. האיראנים על הגדרות, הלבנוניים גם הקורונה שוב מרימה את ראשה בעולם, המהפכה המשפטית קורעת את העם […]
בשבוע שעבר פורסם דוח של המפל"ס לשנת 2022, ובו בשורה של ממש לתושבי מטרופולין חיפה והסביבה: בשנים האחרונות חלה ירידה של עשרות אחוזים בפליטת חומרים מזהמים מהמפעלים במפרץ חיפה. על פניו, מדובר בחדשות משמחות ומעודדות. אלא שעל פי איגוד ערים להגנת הסביבה, מי שמסר את הנתונים בנוגע לזיהום המפעלים הם… כמובן, המפעלים עצמם. אני לא […]
תהליך של בניית בית, מעצם הווייתו, הוא לא פשוט. הוא טומן בחובו לא מעט פוטנציאלים לפיצוץ בין בני זוג, מהמורות ולבטים בכל צעד ושעל. ובכל זאת, גם לאחר שכל המכשולים נצלחים והון עתק נשפך באגרות ביזאריות (רשות העתיקות?!), בהיטלים ובשאר מרעין בישין, האבן האחרונה – מנגנון הסחיטה באיומים ברישיון ובעידוד מדינת ישראל הקרוי גם משכנתה […]
המין האנושי הוא דחייני מטבעו. אין דבר שאנחנו אוהבים יותר מאשר להעביר את ההכרעה בעניינים הרי גורל למישהו אחר. זה בולט במיוחד בכל הנוגע לאופן הטיפול שלנו במשבר האקלים ובהתחממות הגלובלית. אז מה אם כבר קיימות טכנולוגיות מוכחות לאנרגיה חלופית ולא מזהמת? מה אומרים המדענים, שיש לנו 12 שנים עד שנגיע לקטסטרופה בלתי הפיכה? יאללה […]
