מגזין

האמנית יעל שיה נשאבה לכתיבה רק מכיוון שפרויקט הגמר שלה בסיום התואר במגמה לאמנות חזותית במרכז האקדמי ויצו היה כתיבת ספר על אובדן הוריה • כשהייתה בת 24 נפטר אביה, וארבע שנים לאחר מכן נפטרה גם אימה, והיא בהחלט מצליחה לזעזע כשהיא אומרת שהמוות שלהם הוא הדבר הכי טוב שקרה לה. "קללה מבורכת" היא מגדירה זאת • כשתקראו, תבינו

לפני 60 שנה, פתח אריה חמו בשדרות המגינים בעיר התחתית חנות קטנה למוצרי חשמל. ביחד עם אחיו, אברהם, שהצטרף כשותף, הם מכרו טלוויזיות, מהראשונות שהגיעו לארץ, טיפסו על הגגות והתקינו אנטנות • כשבניו של אריה, ליאור ואייל, נכנסו לעסק, הם פתחו, לצד החנות, את אתר הסחר המקוון "לאסטפרייס", ולאחרונה מכרו אותו לענקית היבוא "ניופאן" בעשרות מיליוני שקלים • אקזיט משפחתי

כרוואן חלבי מדלית אל-כרמל, אצנית באגודת מכבי חיפה, היא השיאנית הדרוזית הראשונה. לפני שבועיים שברה את השיא הישראלי בן 25 השנה בריצת 1000 מטר, כאשר גילחה ממנו שתי שניות. את השנתיים הקרובות היא תקדיש לאימונים קדחתניים, והיא לא מתביישת להודות שהיעד שלה הוא הפודיום באולימפיאדה. סיפורה של אלופה

לא היה קל לו, לשלמה ויצמן ("נינג'ה ישראל") לצאת פומבית מהארון בפריים טיים. גם לא היה לו קל להתראיין לכתבה הזו  הילד שנולד בחיפה למשפחה חרדית, בן יחיד בין שש בנות, סחב במשך שנים את הקונפליקט העצום הזה על הגב, עד שהבין שכדי לא לרצות למות, הוא צריך להתחיל לחיות ולקבל את עצמו בדיוק כמו שהוא

ביום חמישי שעבר, 24 שעות אחרי שדווח לראשונה על היעדרה, נמצאה גופתה של זוהר בן אלי (33) בוואדי שיח. מאחורי ההודעה הלקונית שהוציאה המשטרה לתקשורת מסתתר סיפור חיים שלם של אמנית מוכשרת וטוטאלית, פעילה חברתית, מורדת במוסכמות, לוחמת צדק, דמות צבעונית מלאת סטייל, שמחה וכאובה לסירוגין • החברים הקרובים נפרדים

"כל מה שחלמנו", שם הסינגל החדש של עומרי סבח, הוא אולי תמצית סיפורו של הזמר מקרית חיים. כשהחברים שלו תכננו את הטיול של אחרי הצבא, הוא כבר היה נעול חזק על החלום שלו. הוא חלם והגשים, והיום הוא שר, כותב ויוצר, ובמקביל משמש מנטור לאמנים בתחילת דרכם. בין לבין, הוא מרצה בפני בני נוער, להם הוא מספר את סיפורו, כדי שגם הם יאמינו בעצמם

האיש שכל חייו חי מחוץ למסגרת וביקש שישרפו את גופתו, נטמן ביום שישי שעבר בטקס יהודי הכי סטנדרטי • חבריו הקרובים של דניאל אמית, שליוו אותו בתחנות שונות בחייו, מספרים על גאון, שבמשך 66 שנותיו לא הפסיק לרגע לנדוד ועל איש של חופש ללא גיל, שאהב לצחוק, תמיד היה אפוף עשן, סוג של עוף מוזר

דווקא הוא, שתמיד יצא נגד הממסד, יקבל בקרוב את התואר "יקיר העיר חיפה", ושלומי מנגר באמת לא יודע מאיפה זה נפל עליו • בריאיון ל"לכלבו – חיפה והקריות", הוא לא מהסס לסגור חשבון עם ראשי הערים הקודמים, שהבריחו, לדבריו, את הצעירים מהעיר ומפרגן לקליש-רותם ("אני אוהב אותה")

האם ההחלטה שנפלה בשבוע שעבר להפוך מקטע מרחוב "החלוץ" המיתולוגי לרחוב "החלוצה" היא צעד פופוליסטי או שמדובר בשינוי מגמה? מדוע מאז ומעולם קופחו נשים פורצות דרך ולא זכו לרחוב או לכיכר על שמן? הזווית ההיסטורית והאקדמית של אי השוויון המגדרי, אולי העתיק בעולם

ההורים שזה עתה עלו מבולגריה, משחקי הילדות ומשובת הנעורים, החיים לצד השכנים הערבים ששבו לבתיהם, מהם נמלטו לאחר המלחמה, האח הבכור שנשלח לקיבוץ, החוויות והמקומות – כל אלה נרקחו לעלילת ספרו השישי של ישראל לוי, "רחוב עבאס 10", המתרחשת בקיץ של 1948 "זה לא ספר היסטורי", חשוב לו להדגיש, "הוא רק נכתב בהשראת אירועים היסטוריים". ריאיון

סבו של קֵווֹרְק טשג'יאן הוא היחיד ממשפחתו, ששרד את הרצח ההמוני, שביצעה האימפריה העותומאנית במלחמת העולם הראשונה באוכלוסייה הארמנית בשטחה. יותר מ-100 שנה אחרי הטבח, מבקש נכדו להביא לכך שממשלת ישראל תכיר סוף-סוף בשואת העם הארמני ושעיריית חיפה תתמוך בקהילה הקטנה שמתגוררת בחיפה

הגעגועים שלא הרפו החזירו לאחרונה את שמואל שרביט להתגורר ברחוב שיבת ציון, המקום שבו נולד וגדל. הילד, שבגיל 9 כבר עבד בעבודות מזדמנות רבות, הוא היום בעליה של חברה לשירותי ניקיון מהגדולות בארץ, המעסיקה יותר מ-1000 עובדים, ובסטודיו שפתח מול ביתו הוא מממש את אהבתו הגדולה: רישום פורטרטים בעיפרון

היא טבעונית (אבל אל תיתנו לה קינואה, זה לא טעים), היא לא קונה בגדים, ואם היא כבר קונה, אז זה רק מיד שנייה. היא לא מתיימרת להציל את האנושות ואת כדור הארץ, אבל היא כן מבקשת ליצור, בין היתר באמצעות קהילת הפייסבוק שהקימה, "חיים ומקיימים", שינוי בתפיסה. "קיימות", אומרת רותם קליגר, "מתחילה בראש". תקשיבו לה

בשבוע שעבר נפרד גל שמו מקהילת הפייסבוק הענקית "אבא פגום", שהוא אחד ממייסדיה, והודיע למאות אלפי החברים בה שהוא ממשיך לרוץ הלאה. כיום, במקביל לעבודתו כעצמאי כמנהל שיווק של קהילות, הוא סוחף אחריו רבים בקבוצות הפייסבוק "קהילת רצים" ו"אבא מוריד ת'כרס", והוא לא מתכוון לעצור כאן. היעד: מרתון וינה באפריל 2022

בחודש שעבר סיים אמיר נפתלי את תפקידו כיועץ לענייני תיירות של מינהלת 2030, ועכשיו הוא יכול לדבר על הסכומים שבאמת הרוויח, על היחסים עם קליש-רותם וצוק, על המועצה הלעומתית שהחליטה על הפסקת העסקתו ועל החזון התיירותי שלו, שעכשיו כבר לא יתממש • "חיפה פספסה אותי". זו הכותרת שהוא היה נותן לריאיון

30 שנה מחייו עשה דני פסלר במרכז החינוך ליאו באק – כתלמיד, כמורה ובמשך כ-18 שנה, בתפקיד המנכ"ל. בשנה וחצי האחרונות, מאז חזר לארץ משליחות בארה"ב, הוא משמש מנכ"ל רשת החינוך עתיד • שיחה על חזון, על חינוך, על חיפה ועל התוכניות לעתיד

זיו שמח (zivink), האמן שציורי הקיר שלו מעטרים קירות רבים ברחובות חיפה, לא יכול לשים את האצבע על הנקודה בביוגרפיה שלו שבה התחיל לצייר, אבל הוא יודע שכל חייו הוא מצייר • בגילוי לב נדיר הוא מספר על העשור בחייו שבו היה מכור לסמים ממריצים, ואומר שכיום, כשהוא כבר כמעט שנה נקי מסמים, הוא מרשה לעצמו לחלום בגדול

החיים בבית עם אבא נרקומן ואימא שספגה אלימות לא הבטיחו לו עתיד מזהיר. אבל הילד, שהבילוי העיקרי שלו היה פריצות וגניבות עם החברים לשכונה בבת גלים, סיים י"ג וי"ד, הקים משפחה, וכיום הוא מתפרנס מעבודה ברכבת ישראל, ובמקביל, מטפח את חנות העתיקות ובית הקפה שפתח בשוק הפשפשים. המשימה הבאה שלו: להחיות את השוק