סוף דבר
בכל יום בשעת בין הערביים הוא חיכה לה. מכיוון שהוא לא ענד שעון הוא נהג לשאת עיניו מעלה, עוקב במהלך היום אחר מסעה של השמש, וכשזו נטתה לגווע ניגש היה אל שער הקיבוץ, נשען על המוט החלוד ומבטו קדימה, אל מעבר לשדרת האקליפטוסים הארוכה, למקום שבו עומדת תחנת האוטובוס המיותמת. משם מדי ערב היתה מגיחה […]