יום ראשון הגדול

אין ספק שהדרך הכי טובה להשתיק את יונתן כהן היא לקחת בשבוע הבא בבלומפילד שלוש נקודות ירוקות ומאושרות, ובכך לתת גושפנקא סופית לאליפות ירוקה ומתוקה שלנו. "הירוק עולה והשאר לא משנה"

עד כמה שהדבר יישמע מוזר, עד תחילת שנות ה-80 הייתה מכבי תל-אביב הקבוצה השנייה שאוהדי בית"ר אהבו. שני ניצחונות בגמרים של 76' ו-79' והנפות גביע היסטוריות על חשבונם הובילו לסימפטיה שהמשיכה לתוך האיייטיז, אך בעשור זה שני אירועים מרכזיים ערערו את היחסים בין הקהלים

ואז הגיע המשחק שהצית באחת את מדורת האיבה עד עצם היום הזה. חיפה, עקב חילופי דורות, נקלעה למצוקת נקודות נוראית. חסרו לה כאוויר לנשימה. לכ-ו-ל-ם היה ברור שבמשחק בקרית אליעזר מגמת המשחק סגורה. עניין של אופנה באותם ימים. אלא שתוכניות לחוד וצחוק תל אביבי לחוד.

שבוע אחרי שבוע אני עוקב אחרי המסטיק והכובע. ההוא שלועס, וההוא שמבקש שנעזוב אותו בשקט. עוקב ומייחל לראות את השחצנות חוטפת כאפה לפנים. השבוע זה קצת קרה. אחרי התיקו מול הפועל באר שבע, הכובע הגיע לעמדת הראיונות והתחיל להתלונן על זה ש"כולם רוצים להרוס לנו כי אנחנו מכבי" ו"כולם רוצים להרוס לנו כי אנחנו הכי טובים"

בגלל הממסד, בגלל הצפונבוניות, בגלל היהירות, בגלל הבכיינות, בגלל המכביזם, בגלל האוהדים שלהם, בגלל הבעלים שלהם, בגלל העיר שלהם. ביום ראשון הירוקים באים לבלומפילד לקחת אליפות ובדרך לסגור חשבון בשביל כל הליגה