טבח שבעה באוקטובר תפס אותי בחופשה במדריד. טיסת החזור בחברת איבריה בוטלה, והטיסה החלופית כפתה עלינו חופשה של חמישה ימים נוספים. כל מה שרציתי היה לחזור הביתה ולהיות "ביחד".
בעודי נוסעת ממדריד לשדה התעופה בברצלונה הצטרפתי לקבוצת הווטסאפ "פורום שומרים על חיפה משותפת" אשר קמה באותה שבת ארורה. מאורעות מאי 2021 הבהירו את חשיבות האקטיביזם האזרחי בהיעדר הנהגה עירונית שיודעת להתמודד עם המציאות הנפיצה ולמנוע קונפליקטים ומתחים. בפורום חברים נציגי קבוצות וארגונים שמקפידים לדווח על תופעות בעייתיות, לטפל בהן בזמן אמת, למנוע יוזמות מסוכנות כמו ארגוני מיליציה עצמאיים ולהציב דרישה בפני הרשויות לפעול למניעת אנרכיה.
מעולם לא היה במדינת ישראל מצב של הרס וחורבן כמו המצב הנוכחי. 1,400 הנטבחים ביישובי העוטף ובמסיבת הנובה, אלפי פצועים, יותר מ-100,000 תושבים מצפון ומדרום הפכו פליטים בארצם, חללי צה"ל מובאים מדי יום לקבורה, ובשבי החמאס יושבים כעת כ-130 שבויים שמצבם לוט בערפל. הדרום והמרכז סופגים הפגזות, בחיפה יודעים שהשקט הוא זמני, ובינתיים קמים להם טיפוסים חסרי אחריות ובעלי אגו גדול, מכל הצדדים הפוליטיים, שנוהגים בטיפשות, שמנצלים את העת הנוראה הזו להשתלחות משולבת בשמחה לאיד על השואה של "הקיבוצניקים מהשמאל" או בתמיכה בחמאס כתנועת חופש.
רוצים להישאר מעודכנים?
האם יש תובנה ברורה שאפשר לומר על העת הזו? לדעתי מוקדם מדי, בוודאי אל מול ההלם שאנו עדיין שרויים בו. בראשי מהדהד הפסוק "והמשכיל בעת ההיא יידום". כל החוכמולוגים למיניהם, מוטב שישקלו מילים וצעדים לפני שיחליטו לנצנץ. הם לא נדרשים והם לא יחסרו.
בחיפה, ראש העדה האחמדית בישראל האמיר שריף עודה נרתם בכל מאודו לקידום השיח המשותף והמחבר בכנסים פתוחים לציבור במסגד בכבביר. ממשלת ישראל, אשר שללה והשמיצה את כל מי שאינו בקואליציה שלה, מצאה עצמה תלויה בכל הנמסיסים שהיא הוקיעה. אלו "הבוגדים" שלבשו מדים ויצאו לקרב, ובהם הדרוזים שמוסרים את נפשם למען המדינה, למרות חוק קמיניץ וחוק הלאום.
משהו מטלטל קרה לכולנו. לא ברור לאן זה יוביל. אנו בתוך משבר עמוק והיסטורי. היוזמה המקומית החיפאית של הפורום היא נפלאה, אבל מדינת ישראל חייבת יותר מכל לזהות את המציאות האמיתית ולבחור במנהיגות חכמה ואנושית שתפעל לאזן ולחבר ברגישות ובנחישות את כלל שכבות האוכלוסייה.
אם לא נאזן את המצב וניבנה ממנו, הוא רק יחמיר. ולא רק לנו – היהודים – אין ארץ אחרת. גם לערבים החיים כאן. גם לבדואים, לדרוזים ולצ'רקסים. לכולנו. אם רוצים מפנה לטובה בשנת 2024, האחריות היא כולה שלנו.
* הכותבת היא מנכ"לית המרכז הישראלי-דרוזי ופעילה חברתית חיפאית
תגובות