בדיוק לפני כשנה, שבוע לפני הסגר בעקבות התפרצות נגיף הקורונה, סגרה תא"ל חדוה אלמוג מעגל. היא נבחרה להיות יו"ר העמותה להנצחת חללי הנח"ל והמורשת וגם הפעם שברה את תקרת הזכוכית, כשלראשונה בתולדות אגף ההנצחה הצה"לי עומדת בראשו אישה.
בגיל 18 כשהיא חברת גרעין של השומר הצעיר בחיפה, הצטרפה אלמוג לגרעין הנח"ל בקיבוץ נחשונים. פחות משנה לאחר שהתגייסה, כבר ענדה אלמוג את דרגות הסג"מ, כשבדרך היא מספיקה לעבור קורס מ"כיות, וכמ"מית פיקדה בעצמה על קורס מ"כיות והייתה מג"דית של הטירוניות במחנה 80. אלמוג התקדמה במהירות בסולם הדרגות, ובתוך תקופה קצרה התמנתה, כחודש לפני מלחמת יום כיפור ב-1973, להיות קצינת ח"ן של פיקוד הנח"ל. היא מילאה מגוון רחב של תפקידים והשתחררה לאחר 25 שנות שירות בדרגת תת אלוף, כשבתפקידה האחרון שימשה קצינת ח"ן ראשית ויועצת ראש אכ"א והמטה הכללי בנושאי שירות נשים בצבא.
במסגרת תפקידה בעמותה להנצחה, נחשפה אלמוג לסיפור מרתק על חיילי פלוגה א' של גדוד 906, שכמעט השלימו את קורס המ"כים, אותו אמורים היו לסיים באוקטובר 1973, אך לרוע מזלם, פרצה המלחמה, והנחלאים שכבר הספיקו להחזיר ציוד ואף להזמין את ההורים לטקס הסיום של הקורס, מצאו את עצמם מחליפים את פלוגת הצנחנים ומפקדם מוטי אשכנזי במוצב בודפשט על גדות התעלה.
אף חייל לא נהרג
בפלוגת 906 היו כמה עשרות חיילים שהתקבצו אליו מכמה גרעיני נח"ל, וכולם, ללא יוצא מהכלל, ירדו דרומה לתעלה, החזיקו את הקו כל זמן הלחימה ואף עשו היסטוריה – היה זה המוצב היחיד שלא נפל, שאף חייל שלו לא נלקח בשבי או חלילה נהרג. בסיום הקרבות, כל חיילי הפלוגה שבו בשלום לבסיסם, כל אחד מהחיילים שב ליחידה ממנה הגיע לקורס המ"כים, כשבעצם אף לא אחד מהם חווה סיום קורס ולא הוענקו לו דרגות סמל או תעודה, כנהוג.
1970. חדוה אלמוג מ״מ במחנה 80 (צילום: באדיבות חדוה אלמוג)
בתקופה האחרונה, במיוחד לאחר הקרנת הסדרה "שעת נעילה" בכאן 11, שתיארה בדיוק מצמרר את קרבות מלחמת יום כיפור ברמת הגולן, משהו קרה לאותם חיילים ומילואימניקים שהשתתפו בלחימה, בגבול הדרום או בגבול הצפון.
"התברר שזה העלה אצל הרבה מהלוחמים של הנח"ל, הרבה מאוד הרהורים ומחשבות", אומרת אלמוג, "המפקדים דאז החלו לדבר ביניהם והחליטו לנסות למצוא את כל אחד מחיילי הפלוגה. בעבודת שטח מאוד ארוכה ויסודית הם מצאו את רובם, מלבד אלו שנפטרו או כאלו שלא נמצאים בארץ, והזמינו את כולם לשתי שיחות בזום – שיחה אחת של המפקדים עם חיילים נוספים ושיחה שנייה עם לוחמים. המפקדים העלו רעיון שאולי הגיע הזמן, אחרי 47 שנים, לעשות טקס סיום של קורס המ"כים. פה נכנסה לתמונה העמותה שאני עומדת בראשה והכנו להם טקס מאוד מרגש, עם קבלת פנים למשפחות שכבר הגיעו בצהרי היום. הגיעו בנות הזוג עם הילדים והנכדים, וזה היה מרגש ברמות על. כולם הגיעו לאתר ההנצחה של חללי הנח"ל ליד פרדס חנה, המוקף כולו בחורשות אקליפטוס והמפגש היה מרתק".
רוצים להישאר מעודכנים?
איך היה הטקס?
"המ"פ שלהם עלה לברך, והיה מאוד מרגש לשמוע אותו. אחריו עלה אחד החיילים. אגב, אחד החיילים בפלוגה הוא שופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן שלא הגיע, כי באותו יום הייתה ההשבעה של הכנסת והוא היה צריך לייצג את בית המשפט העליון. בפלוגה הזו יש אנשי ארץ ישראל היפה במלוא עוצמתה. לאחר הברכות ושירי הנח"ל, מי שהיה הרס"פ של הפלוגה העמיד את החבר'ה בשלשות והצעיד אותם בשמאל-ימין. מול כל מחלקה עמד הקצין שלה שהעניק לכל אחד דרגת סמל ותעודת סיום קורס. אני חושבת שזה היה מחזה מופלא. לרוב, סממנים וזיכרונות מלחמה קשורים בשכול, ופה היה משהו אחר. הם קודם כל רצו לפרוע את השטרות ולהזים את העובדה שהנח"ל זה לא רק קיבוצים והתיישבות, אלא הרבה מאוד קרבות ומורשות קרב לתפארת מדינת ישראל. הם הרגישו שהם צריכים לתבוע את עלבונם על שלא דיברו עליהם כמוצב היחיד שלא נפל, שלא נהרגו בו חיילים, והם הצליחו להגן על הקו ולצאת בשלום משם. אני חושבת שמגיע להם לקבל את הכבוד הזה".
איך הסיפור הזה מתחבר לעמותה?
"העמותה מקימה היום את מרכז מורשת הנח"ל לדורותיו שיעסוק בשלושה דברים: ההתיישבות, הלוחמים הקרביים של הנח"ל והחינוך והתרבות, כמו להקות הנח"ל, מורות-חיילות וכיוצא בזה. אנחנו בעצם נוציא החוצה הרבה מאוד מידע שחלק מהציבור לא נחשף אליו, והכוונה שלנו היא שהמקום הזה לא יהיה סודי. נקים את מרכז המורשת, ומדינת ישראל תגלה את תרומת הנח"ל על כל הרבדים שלו. אני חושבת שהאירוע הזה היה אירוע מכונן, מבחינתי לפחות, כי זה מראה גם את הפנים היפות, את הרעות, את הסולידריות והחברות, המקצועיות ואת ההון האנושי של חיילי הנח"ל וזה מאוד יפה".
1970. חדוה אלמוג מ"מ טירוניות (צילום: האדיבות חדוה אלמוג)
את חוגגת יום הולדת עם המדינה ותמיד את אומרת שאתן הולכות ביחד, עקב לצד אגודל.
"נולדתי שבוע לאחר הקמת המדינה, ואני תמיד אומרת שאני גדלה ביחד איתה, שנה אחר שנה. כל ימי חיי הוקדשו לשירות הציבורי, לא הלכתי לעסקים, מעולם לא יצאתי מתוך המסגרת הציבורית. לאחר השחרור הצטרפתי לפוליטיקה והייתי 10 שנים יו"ר נעמת. ב-10 השנים האחרונות הייתי ממלאת מקום סגנית ראש העירייה, מחזיקת תיק מנהל ההנדסה וחברת מועצה בהתנדבות, כמו כל חברי המועצה".
ירמי אולמרט
הרעיון והביצוע ראויים לכל שבח ; כמי שהיה מג׳ד 906 יותר מאוחר , כבר בבית הספר למכים בהר לבנים שמחתי ליוזמה ועקבתי בגאווה; יבורכו כל היוזמים והמבצעים ולבטח כל חניכי הפלוגה …… בברכה , ירמי אולמרט
למתנדבים בעם
תצויין לשבח חדוה אלמוג על 10 שנים בהן שרתה את הציבור בחיפה גם כממלא מקום ראש העיריה, והכל כפי שהיא מצהירה בעצמה, מבלי לקבל פרוטה שחוקה אחת. אכן אלו אנשי מופת.