היערכות כושלת

השבוע התרחשו כמעט במקביל שני אירועים מאתגרים, שאף שאינם קשורים זה לזה הם בכל זאת יכולים ללמד דבר או שניים על המושג “היערכות”: סופו של הסגר השלישי שהיה הארוך וההרמטי מכולם, והגעתה לאזורנו של סופה חורפית קיצונית למדי.

הראשון הוא כל כולו תולדה של החלטת ממשלה, ולפיכך אפשר וצריך היה לצפות שההיערכות לקראתו תהיה אופטימלית. המציאות מלמדת שההיערכות של ממשלת ישראל ליציאה מהסגר ולהמשך התמודדות קולקטיבית עם הנגיף היתה ועודנה כושלת. הקריטריונים לפתיחה מחודשת של בתי עסק, אולמות אירועים, מוסדות תרבות ובתי מלון הם מבולבלים ונראים שרירותיים. הפעלתה של מערכת החינוך היא מקרטעת ומוגבלת, וילדי ישראל ממשיכים לשלם את המחיר האישי, החברתי והנפשי הקשה ביותר. סוגיית הדרכון הירוק ושאלת ההטבות שיינתנו למתחסנים או המגבלות שיוטלו על סרבני ההתחסנות הן עדיין לא ברורות. אף שניכרת מחשבה, התוצאה, למרבה הצער, עדיין בלתי מספקת.

לאחר כ־5,500 מתים, עשרות אלפי עסקים שקרסו וכמיליון מובטלים, מדינת ישראל אינה ערוכה לתקופה של אחרי הסגר השלישי יותר משהיתה ערוכה לתקופה של אחרי הסגרים הראשון או השני. ההבדל היחיד הוא שעכשיו לפחות יש כבר חיסונים זמינים, ושיעור האזרחים המחוסנים הולך ועולה. בזכות זה, וזה בלבד, אנו יכולים להביט אל האופק בתקווה מסוימת ולהניח כי גרוע כפי שהיה לא צפוי עוד להיות.

גם לגבי אירועי מזג אוויר קיצוני הניסיון רב השנים מלמד כי דבר לא נלמד ודבר לא משתנה. אסון נחל צפית שגבה עשרה קורבנות אירע רק לפני שלוש שנים. אין כמעט מופע חורפי קיצוני אחד שמסתיים בלי טביעות, היסחפות של כלי רכב, הצפות של שכונות ובתים, עצים שנעקרים וגורמים לנזקים ולמפגעים, רשתות תמרורים שקורסות והפסקות חשמל ממושכות. חורף אינו דבר חדש ובלתי נודע, ובכל זאת שנה אחר שנה, מופע אחר מופע, מחדל רודף מחדל.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

גם אצלנו בחיפה, מתברר, המילה “היערכות” איבדה ממשמעותה. שנת הקורונה, השנה האבודה, גבתה מחיר כבד מאוד מהעיר ומתושביה. עסקים נסגרו, עובדים פוטרו ושיעור הנתמכים עלה. אם את האסונות הפרטיים של כל תושב ותושב אפשר עוד להבין כגזירת גורל וכפועל יוצא של משבר כלכלי עולמי, הרי שאת אוזלת ידה של העירייה כגוף מתפעל, מתכלל ומתכנן קשה הרבה יותר להבין.

לעינת קליש רותם היו ויש שלל תוכניות של התחדשות עירונית ושיקום שכונות. זה המקצוע האזרחי שלה, זו האג’נדה שעמה היא רצה בבחירות ועל בסיסה היא ניצחה. שנת הקורונה, שבה הכל קפא, היתה אמורה להיות ההזדמנות הגדולה ביותר שלה להריץ ללא הפרעה את רוב תוכניותיה. התנועה היתה דלילה, רוב העסקים היו סגורים והתושבים שהו בין הקירות. מה יותר מתאים מאשר עיתוי זה כדי להפעיל את כל הכלים הכבדים, את המהנדסים, את המתכננים ואת הקבלנים ולפעול במלוא המרץ בכל שכונות העיר?

ובכל זאת, כמעט דבר לא התקדם בעיר במהלך השנה החולפת. פה ושם התחדשו כביש ומדרכה, אך בקצב מתון שאינו שונה מכל שנה רגילה. גם כמה מגרשי ספורט ישנים עברו מתיחת פנים וצביעה מחדש, באזור תלפיות הוצבו פארקלטים, ומזנונים ניידים פוזרו ברחבי העיר. אל אלה הצטרף הבייבי החדש של העירייה – הפיכתה של סמטת ח’טיב בעיר התחתית למדרחוב.

ככלל, אלה הן פעולות טובות בכיוון הנכון, אך הן בגדר מעט מדי ומאוחר מדי. מדוע רק לצבוע ולא להקים מגרשים, גנים ציבוריים ופארקים חדשים לגמרי? מדוע רק לחדש כביש ומדרכה ולא לפעול לשינויי ייעוד כמו כבישים טקטיים, שבילי אופניים, נת”צים חדשים ושדרות? מדוע לשדרג רק את סמטת ח’טיב – רחוב קצרצר וזניח יחסית – ולא את כל מתחם הרחובות שבין שיבת ציון למגינים – אזור רחב ומלא סמטאות מזמינות ומפתות?

אפילו מיזם הפוד טראקס, כפי שלמדנו, לא עולה יפה. העירייה קבעה קריטריונים מחמירים כל כך, עד שרבים מבעליהם החליטו פשוט לסגור אותם אחרי שכבר זכו לתהודה כלל ארצית ולהתלהבות רבה.

קליש רותם טורחת להדגיש בכל הזדמנות כי מינהלת 2030 ממשיכה במרץ לתכנן את עיר העתיד. חיפה הפסידה בשנה החולפת הרבה יותר מדי זמן וכסף – משאבים מוגבלים שגם כך לא היו לה. בקצב הזה, עד שיגיע רגע הביצוע כלל לא בטוח שקליש רותם היא זו שתזכה לגזור את הסרט.