מסעדנות היא ביזנס כפוי טובה ושוחק. בכל שנה נסגרות אלפי מסעדות בישראל, ורוב עסקי המזון החדשים נסגרים תוך כשנתיים מיום פתיחתם משלל סיבות, בעיקר בשל בעיות ניהול. הדבר החשוב ביותר למסעדן כדי שמסעדתו תשרוד לאורך זמן הוא יציבות. הדבר האחרון שהוא צריך הוא טלטלה או חוסר ודאות. למרבה הצער, אלה זהו בדיוק המצב שכל מסעדן חווה מאז פרצה הקורונה לחיינו.
עולם המסעדנות נמצא כפסע לפני התהום. כבר תשעה חודשים, למעט הפסקה קצרה בין הסגר הראשון לשני, שהמסעדות אינן פותחות את דלתותיהן לאורחים. אלה שהשכילו לעבור למתכונת של הזמנות טלפוניות ומשלוחים או הגשה לפי הזמנה בטייק אוויי עוד מצליחים איכשהו להחזיק את הראש מעל למים. אבל לא לנצח יהיה אפשר להחזיק מסעדה על בסיס של הזמנות טלפוניות, וממילא כדי להכין מנה ולהוציא אותה בדוגי בג ללקוח שממתין בחוץ או לשליח על קטנוע אין כל צורך בחלל הסעדה, בשולחנות, בכיסאות, בעיצוב פנים ובמלצרים. די במטבח, בחומרי גלם ובטבח. כבר כתבתי שאוכל רחוב אוכלים ברחוב ולא בבית. אז בדיוק כפי שאוכל רחוב נועד לרחוב, כך נועדו מנות של מסעדה להיאכל במסעדה.
עשרות אלפי ישראלים עובדים בתחום המסעדנות – מהשף ועד לפיקולו ולשליח – ורבים מהם מחוסרי עבודה כבר חודשים. המעטים שעוד נותרו בתחום – בעיקר השפים והטבחים ופה ושם מקבלי ההזמנות – עובדים ללא הרף כדי לעמוד בביקוש, לפעמים מסביב לשעון ממש. אבל גם במקרים הללו קשה להחזיק עסק כזה בחיים לאורך זמן. הוצאות שכר הדירה והארנונה והתשלומים לספקים נמשכים כסדרם, אף שהמקום אינו פעיל באופן מלא כבר חודשים. חומרי הגלם הם יקרים ואורך חיי המדף שלהם הוא קצר, קצר יותר מפרק הזמן שבין פתיחה לסגירה.
פקחים חמורי סבר ונעדרי חוש מידתיות ממתינים למסעדנים ולבעלי עסקי מזון סוררים שנוטלים סיכון מחושב ומנסים לעגל פינות כדי למכור עוד מנה. בכך קוברת המדינה עוד יותר את בעלי העסקים הללו, כמו מבקשת להבהיר להם כי לא רק שלא משתלם להם לנסות ולהתפרנס כעת, גם בעתיד מוטב שלא ינסו זאת.
בעתות כאלה משגשגים עסקי מזון הרחוב. בחודשים האחרונים נפתחו ברחבי העיר בקול תרועה רמה כמה וכמה מסעדות רחוב על גלגלים – פוד טראקס. הם נפרשו בנקודות שונות בעיר שבהן אין מסעדות אחרות שנאבקות על הלקוחות, ומציעות מגוון מנות רחוב איכויות משלל סוגים ומטבחים – אסייתי, טבעוני, פירות ים, מאפים ועוד. בשבועות הקרובים, כך נמסר מהעירייה, יתרחב מיזם הפוד טראקס וברחבי העיר ייפרשו עשרות מזנונים ניידים שכאלה.
רוצים להישאר מעודכנים?
פוד טראקס אינם רעיון חדש בעולם האורבני. כמעט בכל עיר גדולה ברחבי העולם אפשר למצוא אותם, לפעמים במתחמים ייעודיים, לעתים פזורים במקומות שונים בעיר. יש חן וקסם יוצאי דופן ברעיון – דוכן על גלגלים שנודד ממקום למקום, חונה ברחבה או בכיכר, מרים בלם יד, פותח סככה, מרים תריס ומציע לעוברים ושבים מיני מנות רחוב משובחות וטריות. זה הרבה יותר זול מאשר לשכור חלל קבוע, צוות עובדים ומטבח. זהו יתרונו של אוכל רחוב. הוא נייד ומאפשר עבודה בכל תנאי ומזג אוויר כמעט. יש בו מעט פחת ומעט הוצאות, ומנגד הרבה לקוחת מזדמנים.
קולינריה כבר מזמן איננה רק עניין של בלוטות הטעם לבדן. אנחנו מוקפים בה מכל עבר. גם ללא מסעדות פועלות, הרשתות החברתיות, ובמיוחד אינסטגרם ופייסבוק, עמוסות עד להתפקע ברבבות תמונות של מנות, צלחות, מזנונים, דוכני מזון, שווקים, תבלינים, בשרים, גבינות, מאפים ושלל מוצרים ופריטי מזון.
המזנונים הניידים תורמים את חלקם לקידום תרבות הקולינריה וגם לתרבות הרחוב. הם חשובים, ואין לי כל ספק שיהפכו לחלק אינטגרלי מהנוף האורבני החיפאי. שמם יצא כבר עתה למרחוק, וגם התקשורת הארצית מגלה עניין בטרנד החיפאי הלוהט.
אבל הכל הוא תמיד שאלה של איזון. אם מאות המסעדנים החיפאים שסגרו את מסעדותיהם בחודשים האחרונים יקרסו כלכלית ולא ישובו לפתוח אותן גם לאחר שתמוגר המגיפה, נישאר בסופו של דבר עם דוכני מזון נייחים וניידים בלבד ועם עשרות ואולי מאות חללים להשכרה ללא ביקוש. וזו עלולה להיות סופה של העירוניות החיפאית.
בני 1
אוכל רחוב אבל…..טעים וטרי ושווה לכל כיס בהחלט יספיק לנו החיפאים.רובנו הגדול אנשים פשוטים.אין לנו כסף מיותר
יוסי. שטרית
אני שמח שהערייה קיבלה החלטה אמיצה ואפשרה להפעיל פוד טראק ברחבה העיר שמתחילה למצוא מקומות שכולם יכולים לבוא ולהנות ובמיוחד. שיהיה לילדים ולהורים מקום שאפשר להנות בו אני חושב שזה אמור להיות טוב לכולם שתבורכו על היוזמה הזו