את השבועיים האחרונים ירצו בני הזוג אכרם עבד ועידן מאדב לשכוח. למחות, לקבור ולהשמיד כל זכר. אלו היו שבועיים של רכבת הרים מטורפת, מ־HIGH ל־LOW תוך שעות ספורות, משמחה לעצב גדול, לעצבים ולאיבוד עשתונות. השניים הם הבעלים של מסעדת עראבסקה בשוק תלפיות – מסעדה ערבית אותנטית – כאשר את עמדת השפית תפסה אמאל, אמו של עבד. המסעדה הזו היא חלק מהמיזם "צעירים מקימים" שהקימו השניים לאחר שנתיים של עבודה מאומצת.
יום שני לפני שבועיים התחיל בחיוך. הטלפון לא הפסיק לצלצל, ומ־40 הזמנות בממוצע ליום הם עלו ל־150 ("אני חושב שזה בגללך", אומר עבד, ומתכוון לאייטם שפורסם עליו יום קודם לכן באתר "כלבו – חיפה והקריות"). המון אנשים הגיעו כדי לאסוף את מה שהזמינו, ובהם גם שני שותפים לדרך שבאו במטרה לסגור קצוות. בגלל ההיכרות המוקדמת ובגלל שהם לא מוגדרים כלקוחות הם הרשו לעצמם לנגב צלחת חומוס על שולחן בכניסה. זה הספיק כדי להפוך את חייהם של עבד ומאדב מהקצה אל הקצה.
"שתי ניידות נעצרו לידינו ושבעה שוטרים ושוטרות נכנסו למסעדה הקטנטנה שלנו", מספר עבד, "הם הודיעו לנו שאנחנו מקבלים דוח וקנס של 5,000 שקל – דוח שני תוך שבוע. אמי נכנסה ללחץ וצעקה על שוטרת שעמדה מולה. הסברתי לשוטרת שהיא אם שכולה ומתמודדת נפש, וביקשתי שהשוטרים יצאו החוצה עם עידן ובינתיים ארגיע את אמא, אבל היא לא היתה מוכנה להקשיב. לא ניסיתי לחרטט אותה, הרגשתי שאמא שלי מסוגלת לזרוק כיסא מרוב עצבים. לא ממקום רע או כי בא לה להיות אלימה, באמת שלא – היא נבהלה בגלל הדוח וצעקה על השוטרת שהם לא יכולים לבוא כל יום ולהציק".
איך הסתיים האירוע?
"אמא ממש התעצבנה על השוטרת שנעמדה מולה במרחק של פחות מסנטימטר. הכל היה נפיץ מאוד, ואני רק רציתי להרחיק אותה משם ולהרגיע אותה. בסוף נהיה לה קוצר נשימה, לחץ הדם שלה עלה, ולמקום הוזמן אמבולנס. גם אני נלחצתי, אני מודה, היתה פה התפרצות של רגשות. המשטרה לא הסכימה לתת לי כמה דקות עם אמא שלי כדי להרגיע אותה ולנסות לטפל בה. גם עידן ניסה למשוך אותם לנהל את השיחה הזו בחוץ, והם לא הסכימו. היה פה חוסר רגישות שבעיני לא היה תקין".
איזה עונש קיבלתם?
"דוח שאמור להתקבל בדואר רשום או באינטרנט, צו סגירה לשבוע וזימון לשימוע ביום שלמחרת".
העלית פוסט בפייסבוק שבו הטחת מילים קשות במשטרה.
"כתבתי שניגשו אלינו בחוסר כבוד, לעגו לנו, נזפו בנו, דיברו בצורה לא מכבדת וצעקו על אמי. וזה לא הפסיק פה. למחרת זומנו לשעה 11:00, ורק ב־12:10 התפנו אלינו. ישבנו מול שלושה חוקרים – אחד היה חמוד, שאל שאלות והקליד במחשב, והשניים האחרים צעקו עלינו כשהתחלנו לענות ולא נתנו לנו לדבר. היו כמה דקות של צעקות עלינו, והם ציינו בפנינו שאין להם זמן ושהם חייבים לסיים".
גם הגשתם ערעור לבית המשפט שנדחה ליום שלמחרת לבקשת המשטרה, ואז נשכחתם מחוץ לבית המשפט.
"נכון, ביקשתי מהשופטת שתיתן לנו לפתוח את המסעדה והיא ניסתה לדבר על לבו של נציג המשטרה שאולי נוכל לפתור את העניין בינינו ושיתנו לנו לפתוח כי יש המון סחורה במסעדה והרבה אוכל מוכן. הוא סירב והתעקש שנדחה את הדיון למחרת. הזמינו אותנו לשעה 9:00 והתייצבנו שם כבר ב־8:40. עמדנו מחוץ לבית המשפט וחיכינו שיקראו בשמנו – זו הפרוצדורה בתקופת הקורונה. ראינו את שתי השוטרות שהיו באירוע במסעדה מגיעות להעיד, הן גם ראו אותנו, ואחרי שעתיים קלטנו אותן יוצאות. הן הסתכלו לנו בעיניים וגיחכו".
למה לא נכנסתם אחרי השוטרות?
"ניסינו אבל לא נתנו לנו. רק בשעה 12:00 הסכימו להכניס אותנו, אך לא נכנסנו לאולם של השופטת אלא למזכירות, והמזכירה דיברה עם השופטת ואמרה שההחלטה כבר נקבעה. הסברנו שהיינו שם, וגם השומרים אמרו שזו תקלה של בית המשפט, אז השופטת ביקשה שנמלא טופס ונכתוב את כל מה שהיה, ואמרה שהיא תצרף אותו לתיק. אבל מה זה עוזר? לא הצלחנו לבטל את רוע הגזירה, והחלטנו להרים ידיים ולא לגשת שוב לבית המשפט כי למה בכלל לטרוח?".
ומיד אחר כך נחתה עליכם עוד גזירה.
מאדב: "יש לערבים כל מיני מנהגים של עין הרע, ואני בן אדם שלא מאמין בגורל, אבל בכל יום כשהמשטרה עברה, אמאל אמרה שמישהו מחפש אותנו ומתנכל לנו. אני לא האמנתי לזה בכלל, אבל רצף האירועים – הקנסות, ההצקות וההודעה שאכרם קיבל בשבת ממשרד הבריאות, שהיא מגוחכת כשלעצמה, שהוא שהה ביום שלישי ליד חולה מאומת אך לא צוין בה איפה זה היה – לא נראה מקרי. המקום היחיד שבו הוא ואני היינו באותו היום היה במטה המשטרה, והאנשים היחידים שפגשנו היו חוקרי המשטרה. אכרם נאלץ להיכנס לבידוד של 14 יום. נראה שמישהו באמת מחפש אותנו. אני לא יודע למה, אבל מישהו נחוש לגרום לנו להרגיש מאוימים".
מפחיד.
"אנחנו אנשים חיוביים ועם הרבה כוחות שלא מתרגשים מכל דבר. גם כל מה שקרה לא יעצור אותנו ויגרום לנו שנגיד ‘פה אנחנו מסיימים’. יש לנו מיזם גדול, ואם זה מה שצריך לקרות, אנחנו נתמודד. עדיף שנתמודד עם זה בשלב מוקדם, מה שנקרא ‘קשה באימונים, קל בקרב’. אנחנו חיוביים מאוד כל הזמן, אין לנו את הקטע הזה של התרגשות יתר או של החלטה לא להמשיך לעבר המטרות שהצבנו לעצמנו להמשך הדרך".
עבד: "אני מרגיש שמישהו לא רצה שנפתח, אבל זה לא יעזור לו".
עראבסקה. "זו השליחות שלנו" (צילום מתוך דף הפייסבוק של עראבסקה)
רוצים להישאר מעודכנים?
"אצל ההומואים זה קצת שונה"
הם הכירו לפני שנתיים וחצי. מאדב, 29, הוא בת ימי במקור. לאחר השירות כקצין בצה"ל הוא נכנס לעולם השיווק והפך לסוכן ביטוח והשקעות. לאחר שהבין שהוא משרתם של הטייקונים שמתפרנסים היטב מהאדם הקטן, הוא עבר לשיווק אונליין של סרטי איכות קולנועיים שמגיעים לארץ מכל הפסטיבלים הנחשבים, ועבד גם במשרד הפרסום אדלר-חומסקי. שבוע לפני היכרותם הוא נרשם לראשונה בחייו לאתר היכרויות, מה שהתברר כמהלך נבון. הם נפגשו כאשר עבד, 37, פסיכולוג במקצועו, הגיע לכנס בתל אביב, והשאר היסטוריה.
"אכרם אמר לי שהוא לא יעבור למרכז בשום אופן", מספר מאדב, "הוא דור 12 בחיפה, ויש לו פה שורשים, המון מכרים ויחסי עבודה. אני צעיר יותר, עדיין ממצב את עצמי מבחינת קריירה, והיה לי ברור שאין ויכוח – אני עובר לחיפה".
אחרי כמה זמן?
"(צוחק) חודש, אצל ההומואים זה קצת שונה".
וידעת מה אתה הולך לעשות פה?
"החלטתי שלקראת גיל 30 אני רוצה לצאת לעצמאות. ידעתי שיש מאחורי עשר שנים של ניסיון בשיווק, זה משהו שאני טוב ויעיל בו, אבל רציתי לקחת את זה ואת היצירתיות שלי למקום שונה – להפסיק לחשוב איך אני מרוויח עוד ועוד כסף מאנשים, אלא לייעל את העניין ולהביא את הפן השיווקי למקום שיכול להניע תהליכים ומיזמים גדולים יותר. בדיוק מה שאנחנו עושים בימים אלו".
סוג של רובין הוד.
"תמיד היה בי את הקטע הרובין הודי. כילד הייתי די מופרע, אבל תמיד נחלצתי לטובת החלש והגנתי על אלו שהתנכלו להם. היה לי חוש צדק מפותח, וידעתי שמה שאני רוצה אחרי הצבא זה לעשות כמה שיותר כסף בזמן הכי קצר. הבנתי באיזה עולם אנחנו מתנהלים – כסף הוא כוח. כשהכרתי את אכרם הייתי קפיטליסט ממוצע שגר במרכז תל אביב, אבל התפישה השתנתה והתחלתי להבין שאפשר להוריד את הרגל מהגז מבחינת הרדיפה אחר הכסף. התעמקתי יותר בשאלות מה אני הולך לעשות ואיך אני מניע את עצמי מהמקום שבאמת בוער בי, כי באמת רציתי לשנות".
איך נולד הפרויקט שלכם?
"בשנתיים האחרונות טיילנו המון בעולם. נתקלנו בתרבויות רחוב שונות ולמדנו איך לייצר תנועה ברחוב, איך לעזור לעסק להתקיים ואיך תוכנית אסטרטגית של רשות מקומית מאשרת להקים עסק חדש בשוק קיים. נכנסתי לעובי הקורה והבנתי שוואלה, כשאתה מקים עסק בלונדון אתה מקבל סיוע כספי וליווי מקצועי, אומרים לך מראש אם יש לעסק שלך היתכנות ואופק, ובודקים אם הוא רלוונטי לשוק, אם יש אנשים נוספים שמוכרים את אותם המוצרים או שהרעיון שלך הוא מקורי, ואם הוא יצליח או לא. נכנסים עם כל בעל עסק קצת יותר פנימה. בישראל אנחנו רחוקים שנות דור מהתהליך הזה. שם יש הליכים הרבה יותר מסודרים ואין ביורוקרטיה ששמה רגליים לעסק שרוצה להתקיים. בא לי שצעירים יפתחו תקוות, יגשימו חלומות ושהדרך שלהם תהיה קלה יותר. אז אם אני כאיש צעיר צריך לעבוד קשה כדי לאפשר לאחרים לקבל הזדמנות, אין בעיה, אעשה זאת, רק שיהיה להם קל יותר".
מה הרעיון שעומד מאחורי המיזם?
"לכל צעיר יש היום את היכולת להקים עסק, אבל הוא לא יודע איך לעשות את זה ופוחד לגשת לזה. הצעירים מבינים ש’אם אני מקים עסק כעצמאי, זה אני לעצמי ואף אחד לא יעזור לי, וגם אצטרך להשקיע בתחילת הדרך קרוב לחצי מיליון, בטח כשמדובר במסעדה’. אז אני רוצה להגיד לחבר’ה האלה – יש פה עיר שהמגורים בה הם זולים יותר מאשר במרכז, שהקניות הן זולות יותר ושהאפשרות להקים עסק היא לאו דווקא הוצאה מטורפת. לא צריך מטבח חדש מוזמן לפי מידות, אלא יכולים לאלתר. אפשר למצוא את הפריטים בעצמכם, לצבוע לבד, וכך לחסוך מאות אלפי שקלים ויאללה – צאו לדרך עצמאית".
גם עראבסקה מבוססת על אותו העיקרון?
"שאלתי את עצמי איך אני מגיע לממשק עם חבר’ה צעירים. עבדתי מהבית ולא היתה לי היכולת להניע תהליכים כמו שהייתי רוצה. לכן החלטנו שאם אנחנו מאמינים בחיפה ויודעים שהעסקים יכולים להצליח בה ושיש פוטנציאל, נממש אותו בעצמנו. כי איך אגיד לאנשים לעשות משהו כשאני לא מהווה להם דוגמה? החלטנו שהדרך הכי נכונה היא להקים עסק שיצליח וייצור הד, ואז אוכל לומר לאותם צעירים ‘הנה, אני צעיר והצלחתי, למדתי מה חופש דעה יכול לגרום לי ולכם כבני אדם. יאללה, תעשו את זה’. כך גם אני עושה את זה – בעבודה קשה. לא חלמתי שארים סחורות ומקררים או שאעשה פרינטים עם ספריי צבע, אבל גיליתי שאני יכול להקים עסק בשתי ידיים, עם המון יצירתיות ובתקציב שיש אותו היום לכל צעיר".
עבד: "אסביר לך איך זה עובד בעראבסקה, ובכל העסקים העתידיים זה יעבוד כך. בכל עסק יש שני אנשים שאותם אנחנו מלווים שלושה חודשים לפני ההקמה ושלושה חודשים לאחר שהעסק נפתח. אנחנו שותפים ב־50 אחוז, והשניים האחרים מתחלקים ב־50 האחוזים הנותרים. אנחנו מחפשים אנשים עם רצון ועם מעוף. לא צריך להיות להם שום ניסיון, אבל לכל עסק חייב להיות סיפור. אנחנו לא בעד להכניס לשותפות מישהי שיכולה למצוא עבודה במסעדה אחרת כי יש לה ניסיון ותתחיל לנהל את הקופה. לא זה מה שאני מחפש. כמובן שאת כל הדברים האלה אנחנו שמים על השולחן לפני שנכנסים לשותפות. הכל נעשה באישור של כל השותפים, אחרת לא נתקדם".
מהו סדר גודל של ההשקעה?
"אנחנו משקיעים 70,000 שקל, וכל שותף בכל עסק שם 35,000 שקל. אני רואה שכל העסקים מתחילים באקסטרה של 700,000-500,000 שקל, אבל אני לא עובד ככה. אני בא בצורה אחרת – לגייס אנשים עם רצון לעשייה ולממן את ההקמה במינימום כסף. איך זה נעשה? אני פונה לצייר או לאמן אחר, מישהו שאין לו עבודה, והוא יעשה את העבודה במינימום השקעה. זה נותן לנו את הפריבילגיה לוותר על שיפוץ מוגזם ועל השקעה מטורפת. ככה נקים את רוב העסקים, בלי יותר מדי פלצנות".
מה אתם מרוויחים מזה?
"דבר ראשון, אוכלוסייה צעירה יותר תגיע לחיפה ותרצה לגור בשוק תלפיות. אנחנו מחפשים אנשים שירצו להיות חלק מההצלחה שלנו ושיאמינו בדרך שלנו, שהיא לא רק להרוויח כסף ולעשות קופות על אנשים, אלא לתת סוג של חוויה אחרת – חוויית שוק של עסקים זולים ויפים, ואוכל אותנטי טעים, נקי וטרי".
למעשה אתם מקימים עסק חברתי.
"נכון. התנאי הראשון הוא שהמנות לעולם לא יעברו את המחיר של 38 שקל. התנאי השני הוא שהעסק חייב להפריש שבעה אחוזים מהמחזור למען הקהילה – אוכל, ביגוד, עזרה כלכלית וכל מה שהשכנים מסביב צריכים – ולשיקום ולטיפוח של השוק עצמו. הרבה פעמים זה יוצא מהכיס שלנו והרבה פעמים זה בא מתורמים שתרמו לנו כל מיני דברים".
וגם על זה אתם מפקחים?
"כן. ביום ראשון שעבר קיבלתי טלפון לבוא לקחת ארבע שקיות של בגדים, ולמחרת, ביום שבו המשטרה סגרה אותנו, עשיתי משמרת של חלוקת ביגוד לנזקקים בשוק. היה חשוב לי להביא להם בגדים חמים. כל החיים שלי זה ככה, מאז שנולדתי".
אמאל עבד. בנה אכרם: "הרגשתי שאמא שלי מסוגלת לזרוק כיסא מרוב עצבים“
"אנחנו נהיה פי 1,000 יותר טובים"
את הנתינה לאחר, לחלש ולנזקק ספג עבד מגיל צעיר בבית סבתו בוואדי ניסנאס. גם בחירת מקצוע הפסיכולוגיה נעשתה בגלל אותם הערכים – הרצון לטפל ולעזור לכולם.
"היתה לי סבתא שגידלה שמונה ילדים וגם את החמישה שהיו לבעלה מנישואיו הראשונים", הוא מספר, "היא גידלה 13 ילדים, ומאז שאני זוכר היא היתה מבשלת סירים לכל השכנים ולכל מי שנזקק. לא היו לה בעיות כלכליות, היא היתה מוכרת עולש וחובזה, ובגלל שאנשים אהבו אותה מאוד הם היו מגיעים אליה הביתה. בימי שישי היא קנתה בסטה שלמה של פלפלים, עגבניות, חצילים ומלפפונים. היא כבשה הכל – המטבח שלה היה מפוצץ בצנצנות – וכל מי שנכנס אליה יצא עם צנצנת ביד או עם סיר. היחידות שלמדו את המתכונים שלה היו אמא שלי ודודתי, שמתגוררת היום בכפר מנדא. הן הכינו הכל בעבודת יד, ללא מיקסרים ומכשירים חשמליים, וסבתא בישלה הכל על פתיליות".
ועכשיו אתה לומד מאמך את כל הסודות.
"נכון, היא אחראית על המטבח, ואני לומד ממנה כל מה שאפשר. פתחנו את העסק הזה בשבילה, כדי להוציא אותה מהדיכאון שאליו היא נכנסה לפני 15 שנה, כשאחי הבכור אסי נהרג בתאונה. לשותף הרביעי, חן קלינגר, יש תחום אחריות אחר, וכך גם לעידן. מעבר לזה, חשוב שכל העובדים במקום, גברים ונשים, יהיו אנשים ללא תעסוקה וללא השכלה. יש הרבה אנשים במגזר הערבי, אבל גם במגזר היהודי, שלא יודעים קרוא וכתוב, יושבים בבית ומקבלים קצבת נכות או הבטחת הכנסה. אנחנו מוציאים את האנשים האלה מהבית ומכשירים אותם – כל אחד לפי מה שהוא טוב בו. במסעדה שלנו יש נשים שמכינות את עלי הגפן ואת הממולאים – סוג של ייצור במפעל. בלעדינו הן היו יושבות בבית ולא עושות כלום. זו השליחות שלנו – להוציא את האנשים האלה מהבית ולהביא אותם לעבוד איתנו במיזם. רוב הנשים שעובדות אצלנו לא התפתחו לשום מקום, אבל בהכנת אוכל הן תותחיות – נקיות, מסודרות ועושות הכל מאל"ף עד ת"ו. גייסנו כמה נשים – לאחת נתנו שש שעות שבועיות, לשנייה עשר שעות וכן הלאה. נכון שזה מעט, אבל זה מוציא אותן מהבית בשביל לחוות משהו שונה, לפגוש אנשים ולראות עולם".
ואיך אתם מגייסים את השותפים?
מאדב: "מגיעים אלי צעירים למסעדה, אני מתעניין בתחומי העניין שלהם, איזה עסק הם רוצים לפתוח ומהי הפנטזיה שלהם. מתחילים לדמיין ביחד, ואז אתה מוציא מהם את הניצוץ הזה ששווה להילחם עליו. כך נוצרים חיבורים, וזה קורה מהר מאוד, אפילו יותר מהר ממה שחשבתי. מאז שפתחנו את עראבסקה באו אלינו המון צעירים שחזרו לגור בחיפה לאחר שעזבו את תל אביב. אני מרגיש שיש לי הרבה יותר מה לדבר איתם, שאלו הם אנשים שרוצים להוציא יותר מהחיים ויודעים שאפשר לעשות את זה אחרת. אני שולח אותם להיפגש עם אנשים ברחוב ואומר להם ‘תנו לאנשים להרגיש אתכם וקבלו פידבק מהסביבה’. ככה מתחילים תהליכים. ממשהו קטן יוצרים הד גדול".
באיזה שלב העסק השני נמצא?
"סגרנו עם שניים – אחד עובד הייטק והשנייה היא ממוצא אתיופי שעובדת בתחום הבישול כבר ארבע שנים. אכרם הוציא אותה לקורס שפים, ובעוד חודש היא תסיים את ההכשרה. שניהם יתחילו איתנו את העסק הבא – הקטנייה. אנחנו מתרגשים, הם מתרגשים, ונראה לי שזה יצליח".
אתם אחראים על החיבור?
עבד: "כן, הם לא הכירו לפני כן. מאז שפתחנו את המסעדה הסתובבו לידינו כ־50 צעירים. אני לא יודע אם כולם יתגייסו למיזם, אבל הפוטנציאל קיים כי כולם התאהבו בדרך של עראבסקה. לא בטוח שיהיה להם אומץ להקים עסק וללכת איתנו יד ביד, אבל בחודשיים זה המון ומתעניינים בנו כל הזמן".
מי קובע איזה עסק ייפתח?
"אנחנו לא קובעים מה יהיה העסק אלא הצעירים. הם מספרים מה הם רוצים, וביחד אנחנו הולכים עם השיגעון שלהם ושלנו ובונים משהו ביחד. צריך לדחוף את הצעירים למקום אחר שהוא קצת שונה – להשתגע ולדעת איך להרוויח בלי לגזול קופות ענקיות על הגב של הציבור".
פניתם לעירייה לתמיכה?
"אנחנו מעדיפים להקים משהו בכוחות עצמנו ולא עם גוף שירצה לקחת את כל הקרדיט. כל מה שאנחנו מבקשים מהעירייה זה שהאזור יהיה נקי ושהם יטפחו את מה שיש לטפח. אפילו ספסל אחד אין בשכונה. אנשים סוחבים סלים כבדים מהשוק ולא יכולים לעצור לשבת ולנוח. שהעירייה תעשה את העבודה שלה ואנחנו את שלנו. מה שבטוח הוא שאנחנו נהיה פי 1,000 יותר טובים".
אפשר לקוות שזו היתה ההיתקלות האחרונה שלכם עם המשטרה?
"ברור, נקפיד הרבה יותר. אני מבקש שייתנו לנו להגשים חלום בלי שכל יומיים יגיעו אלינו. מאז שפתחנו בחודש ספטמבר, המשטרה ביקרה אותנו לפחות 30 פעם, וזה לא נעים. אל תחשבי שהסיפור הזה לא קשה לי. לא כך רציתי להתחיל עסק חדש. ביום שלישי המסעדה נפתחה, אמנם בלעדי, אבל לפחות קיבלתי תשובה שלילית. אני שלילי לקורונה".
מהמשטרה נמסר בתגובה: "בניגוד מוחלט לנטען, מדובר בעסק שהוזהר כמה פעמים בשבועות האחרונים לאחר שהפר פעם אחר פעם את הנחיות משרד הבריאות. שוטרי תחנת חיפה שהגיעו לעסק זכו לקללות ולאמירות קשות נגדם, וגם בשימוע שנערך להם בתחנת חיפה הם צעקו והתנהגו בצורה מבישה. מדובר בטענות שקריות ומעוותות לחלוטין נגד השוטרים שפועלים למען בריאות הציבור".
אכרם עבד ועידן מאדב. "החלטנו שאם אנחנו מאמינים בחיפה ושיש פוטנציאל, נממש אותו"
שרי ס.
ובינתיים מלקקי התחת של העבריינית המורשעת, החברים של ליצן החצר ניר שובר, ואלה שהדובר חפץ ביקרם חוגגים. אליהם לעולם לא יגיעו שוטרים ופקחים. אצלם לא צריך תו סגול. כל דכפין יתי ויאכול.
בוחבוט
אל אישה מוכה לא שולחים 2 נידות ושבע שוטרים ! מאמין לסיפור שלהם . המשטרה שלנו בדיחה !!!!!!!!!!!!!
יהודית
נראה שהכוונות שלהם טובות ובסך הכל רוצים לחיות ולהתפרנס בכבוד. צודקים המגיבים הקודמים. תפסיקו להציק ולהתעלל בהם. תתחילו לטפל בפושעים האמיתיים כמו האשה שנכנסת באגרסיביות לבתים ודורשת באגרסיביות כספים. תפסתם, תיחקרתם ושיחררתם כדי שהיא תמשיך במעשיה. עסוקים מדי באנשים ישרים מכדי לטפל בה כמו שצריך.
אכרם ,מעראבסקה
מקווה שבית הדין , והמשפטים במדינת ישראל יבינו ויפנימו שהתגובה של המשטרה לא לעניין , אין בה צדק .
מזל שיש לנו תיעודים שאשמח שהמשטרה בעצמה תקשיב ותראה ותגיד אם מה שנעשה לנו תקין או לא , כולל מה שהיה בחדר החקירה מול 3 שצעקו , נזפו, לעגו וחייכו מתחת למסיכות, ובכל דקה ענו אחד לשני שאין להם זמן, תזדרזו , כאילו 2 מחבלים הגיעו לחדר החקירות .
בצעקה ונזיפה ענה לי כששאלתי שאילה , הלו הלו אתה באת לעשות לנו שימוע … וכששאלו מה אתם אחד בשביל השני , ענינו זוג , בשאלה זוג , מה זה זוג ? 3 בחדר חקירה , שיוצאים למצעדים, פוגשים כל יום גייז , לא יודעים מה זה זוג , ערבי ויהודי אסור להיות להיות ביחד ? כשהם גרים אחד לייד השני , במדינה אחת ? , או בגלל שבעולם הגייז זה שונה ומותר ? או ששכחת שגם בני אותו מין יכולים להיות זוג ?
או שחשבתם שנגיע לשימוע בחדר החקירות ותנזפו ותצעקו עלינו ותנסו להפחיד אותנו שנסתום ונגיד כן אדוני , כן שוטר , כן האל הגדול… תצעק תנזוף תנפנף תלעוג… אתה עם חליפה כחולה אז מותר לך , אתב שוטר אז מותר לך , אתה גוף מפחיד אז מותר לך ? … אדוני אתה אדם שעלה על מדים למען לתת שירות לציבור , אתה עובד כמו , עובד העירייה , כמו רופא , כמו שופט, כמו סבל , כמו כל אדם , אתה עובד ומקבל תגמול, משכורת עבור תפקידך , בדיוק כמו שאני נותן שירות במסעדה מכל הלב , עומד שעות בשביל לתת שירות , חושב, עושה ,עובד ,משלם מסים , ומקבל משכורת .
אדוני השוטר שב עם עצמך לרגי ותחשוב אם אמך הייתה יושבת ומגלגלת עבור הלקוחות שלה 200 קובןת ביום , נכנסת שוטרת קשוחה ששכחה לשים לב מה קרה ממול עראבסקה עם אסיפה שותי האלכהול שהיו יותר מ 20 אדם ( שכנראה אין להם את ה 10000₪ דו"ח ) לשלם … ושם לא דאגה למען הציבור … אבל הצעירה שבתחילת גיל ה 20 , השוטרת הקשוחה שלועגת בכל הזדמנות אפשרית , נכנסת לתת דו"ח לאחר שכבר פנו לעסק " הבעייתי " הרבה פעמים לטענתם , לאחר הדו"ח הראשון , עמד שוטר ולעג לי , ראית אני עדיין לא מפוטר , וכמעט כל יום המשטרה ניגשה לעראבסקה , בהצקות , ואם המצלמות שלהם מתעדות הכל , אז שיבדקו את עצמם כמה פעמים ניגשו אלינו , עד שזה חנק אותנו וגמר אותנו באותו יום כשניגו מול הלקוחות מוח 2 אנשים שפגזנו למטרה עסקית כי אין לנו זמן לפגוש אותם מחוץ לעסק , נכנסה השוטרת לאמי החנוקה , בקשיחות , ואמי התעצבנה מההצקות , אז צעקה , וזה לא היה מקרה שהוא לטעמי איך שהתנהגה אמי , ולא נכון , אבל היא כבר הרגישה שזה כבר הצקה ,ועוד ביום עמוס שעבדנו קשה והיו מלא אנשים לטייק אוי ולאסיפת הזמנות , בשיא זה אני אומר לשוטרת אמי שיקולה והתמודדה שנים עם דיכאון שמנסים לעזור , תצאי מהעסק ונדבר אתך מחר , תצאי , תצאי , ועידן קורא חהם תעזבו את האישה בת ה 60 ותצאו אליי , כל זה לא עזר לשוטרת להניח את האגו בצד , להאמין לנו ולצאת לשוחח איתנו מחוץ לעסק .
ההתבטאויות שיצאו לנו מהפה , לא נעימות ,ואם כל שוטר מ 8 השוטרים שהיו עליו מצלמה פועלת , אז איך אמורה לתאר כל נפנוף יד , כל טון , כל צורה ומילה שנאמרה לנו .
והחוקרים היקרים אני יכול בעצמי להזכיר להם עם הוכחות איך דברו אלינו .
תודה משטרת ישראל שאתה עושה אכיפה בררנית .
תודה שאת שומרת עלינו , ושוכחת שגם האלכוהוליסט הוא אזרח
תודה משטרת ישראל על כמות הפעמים שהיקרת בעראבסקה , אך לא הגשנו קפה
תודה משטרת ישראל על העובדים הנפלאים שזימנו אותנו לשימוע בשביל להראות לנו שאין להם זמן בשביחינו , ושבאמת לא המקצועיות היא זו שקבעה .ץ, אלה הנזיפות וכוח סגר אותנו שבוע
תודה משטרת ישראל על זה ששכחנו לפחד ולהוריד ראש כשנכנסו לחדר של החוקרים .
ותודה משטרת ישראל שהתבקש מאיתנו לצאת מהחדר 4 פעמים בזמן החקירה המהירה שהתקיימה .
עידן מעראבסקה
משטרת ישראל והצעירים שמייצגים את פניה זוכים לחינוך לקוי בדרך הגישה והפניה לעסקים ולנפשות באופן כללי.
השוטרים הצעירים שהגיעו לעסק ועוד יותר החוקרים שבתחנת המשטרה מייצגים גישה אגרסיבית, מקובעת, חסרת הקשבה והגרוע מכל חוסר היכולת לקרוא סיטואציות ומצבים.
לא מובן כיצד ישנם מקומות רבים בעיר שהעירייה התקינה בהם ספלים ובקסם אחד הישיבה בקרבת העסק והתקהלויות סביבו מתיישבות עם בריאות הציבור.
בסיטואציה שקרתה התעקשו השוטרים להתעסק באישה בת 60+ שלא מהווה עליהם שום איום פיזי, אינה בעלת העסק ומוכרת כמתמודדת נפש.
באותה הסיטואציה אני כבעל העסק נעמדתי מחוץ למסעדה, הגשתי ת.ז בדיוק כפי שנתבקשתי ובתמורה ביקשתי מהשוטרים להתנהל מולי ולא מול אמאל אמו של אכרם שהייתה בשטח העסק וברור כי נכנסה להתקף ואחריה חמישה שוטרים שיוצרים מהומה מיותרת.
למרות שהזדהתי כבעל העסק ולמרות הבקשות החוזרת שלי ושל אכרם להתעסק במהות שלשמה באו השוטרים ולא באמאל החליטו השוטרים לקרוא לתגבורת וליצור מהומה מול לקוחות רבים שממתינים בחוץ.
אמאל שפשוט התרסקה והייתה עם נשימות כבדות וכאבים בחזה והשוטרים סביבה של ברור אם בעוד רגע ישלפו אקדח טיזר ויקרקעו את אמאל לרצפה הביאו את אותו מאורע למצב שלא ניתן לדעת כיצד יסתיים.
שוטרת כבת 20 עיקמה לאמאל את היד ללא שום נקיפות מצפון כלפי גילה או מצבה הבריאותי הוכיחו לי שעליי לקחת אחריות על הסיטואציה ופשוט להסב את תשומת לב השוטרים אליי ולרצות לסלקם מבית העסק.
בוא נראה כיצד הייתם מתנהגים אם את חושבים שחוסר אחריות של שוטרת צעירה יכולים להוביל להרג של אישה טהורה וקרובה לליבכם.
האבסורד הגדול הוא שממול לעראבסקה שלנו מתקיים מקום קטן של משקאות חריפים וסיגריות שכל ערב מתקהלים בו מעל ל-20 אלכוהוליסטים, בלי מסיכות, בלי שמירה על תקנות הקורונה ושם אפילו לא טורחים השוטרים לעצור ולפזר את ההתקהלות. מדוע משטרת ישראל לא עושה זאת אם מאמינים בכוונתם להגן על בריאות הציבור?
באותו היום צילמנו עסק כשר במרחק כ-100 מטרים מאיתנו עם שולחנות ואנשים ישובים לרווחה.
באותו היום נעמדו תורים של אנשים במתחם ביג בחיפה אחד על השני ולא זכו לביקור המשטרה.
אכיפה בררנית כבר אמרנו?
מקווה שתקראו את התגובה שלי, בעל עסק לשעבר
לפני כמה שנים היה לי גם עסק, לא חשוב במה, העירייה התנכלה לי בלי הפסקה, ממש מאפיה, גם לי הייתה הרגשה שמשהו קורה שאני לא מודע אליו, בסוף כבר לא היו לי כוחות וסגרתי את העסק. כעבור כמה חודשים התברר לי פשוט שהמתחרה שלי היא נשואה למישהו שהיה בכיר בעירייה.
אני משער שאם יש לכם תחושה שמטרגטים אתכם ומתעמרים בכם יש לזה סיבה, כדאי לעשות רשימה של מי רוצה ברעתכם ולנסות לחשוב אם איכשהו הוא קשור למשטרה (חברים, נישואים וכו').