למה לא לנענע את שבעת המינים? נקודה למחשבה לחג הסוכות.
בעשר השנים האחרונות נהגתי להיכנס בערב סוכות לגני הילדים ולבתי הספר בעיר ולספר לילדים על מצוות החג, על הסוכה ועל ארבעת המינים, תוך שאני ממחיש להם ונותן להם להריח ולחוות את ריח האתרוג וההדס. אך כמעט בכל פעם שבה הייתי מרים את האתרוג, את הלולב, את ההדס ואת הערבה והייתי שואל "ילדים יקרים, מה יש לי ביד?", התשובה היתה "שבעת המינים". זה לא עניין של מחקר, זה עניין של טרמינולוגיה.
עם ההחלטות על מתווה התפילות, ההפגנות והמסעדות נכנס לתוקפו גם מתווה יריד ארבעת המינים, שלדעתי הרים את גבותיהם של רבים מהתושבים. וכי מה עניינו של מתווה ליריד ארבעת המינים? באים, קונים והולכים, לא?
רוצים להישאר מעודכנים?
אז מה מיוחד בארבעת המינים? כדאי להכיר את ההסתכלות החסידית, שהיא אקטואלית במיוחד בימים האלו כאשר מתווה התפילות מתנגש במתווה ההפגנות, ואהבת חינם הפכה למוצר מבוקש. תורת החסידות מסבירה כי כל אחד מארבעת המינים מסמל את האחדות שבחג הסוכות.
האתרוג – צומח על העץ במשך שנה שלמה, כך שהוא "סובל" את כל עונות השנה ו"מסתדר" עם כולן.
הלולב – עליו כפותים זה על גבי זה ביחד.
ההדס – שלושה עלים שיוצאים ביחד בצורה שווה.
הערבה – נקראת בארמית "אחווינא" (אחווה) מכיוון שהערבות גדלות תמיד בכמות גדולה ביחד.
והמצווה היא ליטול את ארבעת המינים, לקרב אותם אל הלב, ולנענע.
את שבעת המינים אנו אוכלים לבריאות ובתיאבון, אך את ארבעת המינים נשאיר לזיכרון במשך כל השבוע של החג. פעם ביום נצמיד אותם חזק אל הלב ונלמד איך לחיות נכון גם בתקופת קורונה – להתמודד עם כל הסוגים, לגדול ביחד ולהתמודד עם אתרוג שיש לו טעם וריח, ואפילו עם הערבה שאין לה טעם וריח. כי רק כך נזכה בקרוב ממש לשבת כל עם ישראל ביחד (בלי קנסות) בסוכה, כמו שנאמר "ופרוש עלינו סוכת שלומך" בגאולה השלמה עוד היום, אמן.
חג שמח ומועדים לשמחה.
ירון
מסכנים עצי הדקל…מענים אותם בסוכות
דין דין
זה מה שנקרא חפש מי שינענע אותך.