"העירייה שכחה שבחיפה יש עוד בתי ספר שהם חלק מהעיר"

לפני שבועיים חזר דני פסלר, לשעבר מנכ"ל בית הספר ליאו באק, לארץ לאחר היעדרות של שנתיים וחצי שבהן הוא שהה בארצות הברית. השבוע הוא כבר מתחיל לעבוד כמנכ"ל משותף ברשת החינוך עתיד. רגע לפני שזה קורה הוא מסכם 36 שנים בליאו באק כתלמיד וכמנכ"ל, מספר על החוויות שהוא עבר מעבר לים, ולא חושש לבקר את מערכת החינוך בישראל ואת היחס של עיריית חיפה לבתי הספר שאינם בבעלותה.

"הייתי בפנסילבניה ושימשתי מנכ"ל הפדרציה היהודית שם", הוא אומר, "בתפקיד זה הייתי אחראי על כל מוסדות הקהילה היהודית, כולל מערכת החינוך. המשמעות היא לעבוד בכל הקשור לפעילות של הקהילה היהודית ומוסדותיה במבנה הקהילתי האמריקאי".

התפקיד נשמע מעניין, אז למה חזרת?

"מלכתחילה לא התכוונתי לעזוב את הארץ ותכננתי לנסוע לתקופה קצובה. בזמן הזה הספקתי לעשות די הרבה, ואפילו הפתעתי את האמריקאים".

אתה מזוהה יותר מכל עם ליאו באק. לא דגדג לך לחזור לשם?

"בליאו באק עבדתי במשך 30 שנה, ולזה אפשר להוסיף את שנות לימודי שם, כך שמדובר בפרק ארוך בחיי שהיה מכובד, יפה, עשיר ונפלא, ובעשייה שאני רק יכול להתרפק עליה בגאווה. הפרק הזה הסתיים והמשכתי הלאה. אין לי רצון לחזור לאחור אלא רק להתקדם. בתקופת שהותי בארצות הברית, הייתי פעיל בהתנדבות במועצת המנהלים של ליאו באק, כך שהקשר לא נותק. לאחרונה ביקשתי להפסיק את הקשר הזה כי אני נכנס לתפקיד תובעני ורחב מאוד, ואהיה עסוק בהמון דירקטוריונים של מוסדות חינוך ולא יהיה לי זמן להקדיש לכך".

במבט מבחוץ, איך אתה רואה את ליאו באק כעת?

"די לראות את הבחירה בחטיבת הנעורים של ליאו באק כאחת מעשר חטיבות הביניים הטובות בישראל כדי להבין. זהו הישג יוצא מגדר הרגיל, ואני מרגיש גאווה גדולה. בשנת 1998 הובלתי איחוד בין חטיבת הביניים שהיתה אז חטיבה עצמאית למרכז חינוך ליאו באק. זה קרה עם כניסתי לתפקיד המנכ"ל. המצב של החטיבה היה אז – איך לומר בלשון דיפלומטית – מאתגר מאוד ולא פשוט. זה היה מסע שהובלתי מהבחינה האסטרטגית, וההכרה שהחטיבה זכתה בה היא רק בזכות העבודה לאורך השנים של המורים והמנהלים שעבדו איתי. אני חש גאווה וסיפוק גדולים לראות את זה, ובוודאי שזהו אחד מסיפורי ההצלחה שאני נהנה מהם. זו היתה עבודה רבת השנים, וכעת קוצרים את התהילה שלה. אני בטוח שצוות החטיבה בראשותו של ערן ברסלר יודע לשמר את המורשת, את התפישה החינוכית, את הגישה, את העקרונות ואת הערכים שביססנו לאורך השנים. הדבר מלמד על כך ששינוי עומק אורך הרבה מאוד שנים. עברו 22 שנה של שינוי אינטנסיבי ומעמיק מאוד".

בשבוע שעבר הגיע שר החינוך יואב גלנט לביקור ראשון במערכת החינוך החיפאית ונפגש עם 16 מנהלים של בתי ספר. נציגי ליאו באק והריאלי לא הוזמנו. מה זה אומר מבחינת ההכרה של עיריית חיפה במוסד שאתה כל כך משבח?

"מסיבות לא ברורות לי, שלא היו בתקופתי כראש מינהל החת"ר (חינוך, תרבות ורווחה) בעירייה וגם לא בתקופתו של עמרם מצנע כראש עיר, צמצמה העירייה את קשת ההתייחסות שלה רק לבתי הספר העירוניים. היא כנראה שכחה שבחיפה יש בתי ספר נוספים שאינם מנוהלים ישירות על ידי העירייה אבל הם חלק מהעיר. זו טעות פטאלית לראות בראייה צרה את מערכת החינוך העירונית ולא להתייחס לכל מוסדות החינוך בחיפה. בכך מתעלמת העירייה מכ-40 אחוז מהתלמידים שלא לומדים במסגרות העירוניות, וזו שטות. אני לא מבין את זה. אם הייתי ראש העיר או ראש מינהל החינוך בעירייה הייתי גאה מאוד במוסדות חינוך כמו הריאלי, ליאו באק, נזירות נצרת, האורתודוקסי ובתי ספר נוספים, ואומר 'יש לי פה ספינות דגל'. אז מה אם הם לא בבעלותי הישירה והם לא ברשימת מקבלי השכר שלי? זה בכלל לא רלוונטי. ילדי העיר לומדים במסגרות האלה, אז מה הקשר בין סגנון הבעלות לבין היותם חלק מהקהילה החיפאית? למה להפריד בין מנהלים? למה לייצר למנהל הריאלי ולמנהל ליאו באק תחושה שהם מופלים לרעה ולהוציא אותם מקהילת החינוך של העיר? מה זה מקדם? למי זה נותן הרגשה טובה?".

דני פסלר. "אפשרויות הבחירה לתלמיד בארצות הברית הן רבות"

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

"מערכת שמתאימה למאה ה-19"

עבדת גם במערכת החינוך האמריקאית. איך היא בהשוואה למערכת החינוך שלנו?

"ההבדלים העיקריים הם במבנה המערכת ובתפישה שלה. מערכת החינוך האמריקאית היא מבוזרת לעומת מערכת החינוך בישראל שהיא ריכוזית. מערכת החינוך בישראל מבקשת להוביל כל תלמיד בצורה אחידה ואחודה, על אותו מסלול, באותו קצב, אל אותו יעד ובאותה דרגת כיתה. זו מערכת שמתאימה למאה ה-19. התפישה הזו היום היא לא רלוונטית. ילדים הם שונים ביכולות, בתחומי העניין, בכישורים ובמיומנויות שלהם. יש תלמיד שיכול ללמוד באופן עצמאי את כל גופי הידע שנדרשים לבחינות הבגרות, יש תלמיד שזקוק למסגרת, למשמעת, להכוונה ולהדרכה, יש תלמיד שמקצועות לימוד טכנולוגיים מעניינים אותו, ויש תלמיד שהוא כל מה שביניהם".

ואיך זה בארצות הברית?

"באמריקה הממשל הפדרלי מעורב מעט מאוד ברגולציה. המדינה מייצרת עבור בתי הספר מסגרת על של סטנדרטים, ולמחוזות ולבתי הספר יש לא מעט אוטונומיה לייצר מסגרות מותאמות לצרכים של הקהילה. רמת הפיקוח על בתי הספר כפי שאנחנו מכירים אותה פה היא אחרת לגמרי. מערכת החינוך האמריקאית היא הישגית מאוד ומכוונת להישגים לימודיים שיכולים לאפשר לבוגר שלה להתקבל לקולג' או לאוניברסיטה טובים – זו המטרה. בית ספר שלא עושה את זה הוא מוסד שנכשל. דבר נוסף הוא התשתיות. ביקרתי כמעט בכל הקמפוסים ב-17 מחוזות במסגרת פעולותי לקידום לימודי שואה בבתי הספר. התשתיות הפיזיות הן מפותחות מאוד והרבה יותר איכותיות מאשר ברוב בתי הספר בישראל. בתי הספר האמריקאיים גם מנהלים את תקציביהם באופן עצמאי. הם אחראים לגביית המסים מהשכונות שמזינות אותם, לא באמצעות הרשות המקומית ולא באמצעות המדינה. הבדל משמעותי נוסף הוא מידת המעורבות של הקהילה וההורים בניהול בית הספר. הוועד המנהל של בית הספר מורכב מאנשי הקהילה שאפילו ממנים את מנהל המחוז ומפקחים על המדיניות ועל העבודה של בית הספר. זה מייצר מעורבות הורית וקהילתית באמצעות נציגים בוועד המנהל. מצד אחד זה מעצים את בית הספר, ומצד שני מהדק את הקשר בינו לבין הקהילה ומייצר חיבור משמעותי. אפשרויות הבחירה לתלמיד בארצות הברית הן רבות, הרבה מעבר ללימודי החובה. תלמיד יכול לבחור קורסים בנושאים שונים, ברמות שונות ובסגנונות למידה שונים. יש שם עידוד מובנה לפלורליזם שהוא חלק מהתפישה הדמוקרטית-תרבותית של ארצות הברית. מנגד, בארץ הנושא החברתי-ערכי והטיפול במסגרות לתלמידים בחינוך המיוחד מפותחים יותר".

עד היום פעלה רשת עתיד עם מנכ"ל אחד. למה הוחלט לפצל את התפקיד?

"אני מצטרף לרשת עתיד כמנכ"ל משותף ביחד עם אייל קרמר, שהיה בעבר בין השאר סמנכ"ל חברת הכבלים הוט. הוא מגיע עם ניסיון בתחום החברות ובתחום הניהול העסקי, ותפקידי הוא לפתח ולנהל את כל תחומי התוכן שהם ליבת העשייה של הרשת, כלומר החינוך והפדגוגיה, ולהביא אותם לרמה גבוהה מאוד. ברשת יש כבר תשתיות שפותחו בארבע השנים האחרונות, אבל לוועד המנהל יש תוכניות אסטרטגיות כדי לפתח אותן לרמה גבוהה עוד יותר".

מה המיוחד ברשת עתיד?

"ברשת יש 55 בתי ספר ו-27,000 תלמידים. זו רשת מרתקת כי תחת קורת גג של בעלות אחת יש בתי ספר מקצועיים בפיקוח של משרד העבודה, בתי ספר מקצועיים שנקראים מרכזי חינוך טכנולוגי ואשר נמצאים בפיקוח של משרד החינוך, בתי ספר שש שנתיים עיוניים רגילים, בתי ספר ממלכתיים דתיים, בתי ספר חרדיים, ובתי ספר במגזרים הדרוזי, הבדואי והמוסלמי. יש בתי ספר בערים גדולות כמו חיפה (התיכון הטכנולוגי עתיד צור ים והתיכון הטכנולוגי עתיד לתיירות ולמלונאות; ש"מ) וביישובים פריפריאליים, יש בתי ספר מצטיינים ומובילים בישראל לצד בתי ספר עם אוכלוסייה אתגרית שזקוקים למענים אחרים. כל המגוון הזה משך אותי מאוד כי הוא הפסיפס האותנטי של מדינת ישראל".

דני פסלר. "אין כאן תלמיד יותר או פחות טוב ואין פה תלמיד חזק או חלש"

"ילד הוא ילד ומתבגר הוא מתבגר"

לדבריו של פסלר, הרקע שלו בעבודה בליאו באק וכראש מינהל החת"ר בעירייה מסייע לו להביא תפישה חינוכית של קבלת כל ילד כפי שהוא, וקידומו ביחד עם קידום המערכת שבה הוא לומד.

"במערכת חינוך מיטבית לא משנה מי הילד ומה הוא לומד", הוא אומר, "אם הוא מגיע לבית הספר שבו יש מודלים פדגוגיים שתומכים בו, מביאים אותו למיצוי היכולות שלו, ומייצרים עבורו סביבת למידה תומכת אוהדת ופתוחה, לא משנה מהו תחום התוכן שהוא ילמד, זה פחות רלוונטי. מה שעושה את ההבדל בין בתי הספר הוא ההתנהלות והמורים. אם יש מורים מצוינים וסביבת למידה עם דיאלוג פתוח שמבוסס על אמון ועל מערכת יחסים תומכת, ויש אווירה לימודית וחברת תלמידים פעילה ותוססת, בית הספר יצליח. אלו התשתיות שעושות את ההבדל. כל ילד זקוק לאותו הדבר, ולא משנה אם הוא לומד בליאו באק או באחד מבתי הספר של רשת עתיד. ילד הוא ילד ומתבגר הוא מתבגר, אין שום הבדל. כל תלמיד זקוק לצוות מקצועי שיתמוך בו ובצרכים המיוחדים והייחודיים שלו".

אתה אומר שאין הבדל, אבל ללמוד בליאו באק נחשב יוקרתי יותר מאשר ללמוד בבית ספר מקצועי. איך זה מסתדר עם התפישה החינוכית שלך?

"אני לא חושב שאפשר להשוות בין ילד שלומד בליאו באק לילד שלומד בעתיד צור ים או בעתיד תיירות ומלונאות. אין כאן תלמיד יותר או פחות טוב ואין פה תלמיד חזק או חלש. אני מכיר הרבה סיפורי הצלחה מדהימים של ילדים שמכל מיני סיבות לא הצליחו בבית ספר עיוני שנתפש כמעולה ונפלטו ממנו, ואז הגיעו לבית ספר קטן יותר כמו למשל עתיד צור ים או עתיד תיירות ומלונאות, טרחו בו, הגיעו להישגים מדהימים וגם לתעודת בגרות מלאה אם רצו בכך, וחייהם השתנו. המקום הוא זה שעושה את ההבדל, לא בהכרח הילד שהוגדר חזק או חלש בהישגיו הלימודיים בבית הספר הקודם שלו. לכן התפקיד העיקרי של רשת עתיד הוא לתת לרשויות המקומיות עורף ניהולי ופדגוגי איכותי וחזק במטרה לקדם ולחזק אותן. פה אנחנו יכולים להביא ערך מוסף, ולי יש קבלות על כך. כשקיבלתי את חטיבת הביניים ליאו באק לניהול כבית ספר שש שנתי, שיעור המעבר מכיתה ט' לכיתה י' היה כ-60 אחוז בלבד. מצנע, ראש מינהל החת"ר דאז צביקה רק ומנהל מחוז חיפה דאז במשרד החינוך אהרון זבידה ביקשו ממני ומהרב ראובן סמואלס ז"ל, שהיה יו"ר הוועד המנהל של בית הספר באותה העת, לעבוד על חיבור חטיבת הביניים לחטיבה העליונה ולוודא שיותר ילדים יעברו ברצף הזה ולא ינשרו למסגרות אחרות. כשסיימתי את תפקידי בליאו באק, 95 אחוז מבוגרי חטיבת הביניים עברו מכיתה ט' לכיתה י' ושיעור הזכאות לתעודת בגרות בסוף כיתה י"ב היה 97 אחוז. כשנכנסתי לנהל את ליאו באק לא היה מסלול של חינוך מיוחד בחטיבה העליונה, והיום הרצף השמונה שנתי – מכיתה ז' עד לכיתה י"ד לתלמידים על הרצף האוטיסטי – הוא אחד מהגדולים ומהמעולים בישראל. כשהתחלתי בתפקידי כמנכ"ל ליאו באק לא היו כיתות מב״ר (מסלול בגרות רגיל לתלמידים מתקשים; ש"מ), והיום הכיתות הן מלאות ושיעור הזכאות לבגרות בהן הוא בין 88 ל-92 אחוז. אני פתחתי את מרכז חינוך ליאו באק לכל האוכלוסייה. הכרנו ביכולות של כל ילד והתאמנו לו יכולות, ומאז תפישת העולם שלי לא השתנתה".

אחד מהיעדים שפסלר הציב לעצמו ברשת הוא להקים מרכז רשתי שישרת את בתי הספר בכל מדינת ישראל. "זהו מרכז שיפתח חדשנות פדגוגית וחינוכית ואשר יהווה מעבדה חיה ותוססת של אנשי חינוך וניהול שיעסקו כל הזמן בתפישות חדשניות ובפיתוחן", הוא מסביר, "אי אפשר להישאר במסגרות שתקועות עם תפישה שרווחה לפני שתי מאות. חייבים לפרוץ קדימה עם תפישות עולם שפחות מבוססות על מידע ועל גופי תוכן והרבה יותר על מיומנויות. פה יש לי ערך מוסף משמעותי מאוד גם בהובלת תפישה חדשנית וגם בגישה אמיצה של לקחת פרויקטים ולהוביל אותם אחרת. כשנצליח לעשות את זה, הרשת תפרוץ קדימה ותהיה אחת מהרשתות המובילות בישראל".

חזרת לחיפה אחרי שנתיים וחצי. איך מצאת את העיר?

"חיפה היא עיר יקרה ואהובה, טובה ויפה, והחיפאים אוהבים אותה. יש בה לא מעט אתגרים לא פשוטים כמעט בכל תחומי החיים, ומוקדם מאוד לשפוט אם אנחנו מתקדמים או לא, ואיך מתקדמים. אני ער למצב ומקווה שהשלטון הנוכחי ימצא את הדרך לפתח את העיר ולמצוא מענים לאתגרים האלה".