בשיאו של הגל הראשון, כשהעולם הסתגר בדל”ת אמותיו ובקושי נראתה מכונית נוסעת בכבישים, היינו יוצאים פעם-פעמיים בשבוע לטיולים משפחתיים רגליים קצרים בשכונה. מודה – לא הקפדנו לשמור על מרחק של 100 מטר מהבית, גם לא 200. אי אפשר לטייל 200 מטר ולחזור, זה מתסכל כל כך שעדיף כבר לא לצאת כלל מהבית.
מסלול ההליכה היה מוכר: יורדים מהבית ומתחילים לעלות במעלה הרחוב עד לסופו, משם לרחוב הראשי, ממנו ממשיכים לרחוב הבא, וכן הלאה. אלה רחובות שאנו חולפים בהם בעת שגרה כמה וכמה פעמים בכל יום, ולעולם איננו מקדישים להם תשומת לב מיוחדת. זו חולשה אנושית ידועה – בני אדם נוטים לא להקדיש תשומת לב רבה לעניינים שהם מורגלים בהם בשגרה.
אלא שבטיולים הרגליים ההם שום דבר לא היה שגרתי. היציאה מהבית היתה כה נדירה ולמען תכלית ראויה, וכך היא הפכה אוטומטית למבצע מתוכנן היטב: החל מקביעה מראש של יום ושעה, דרך תכנון מוקפד על הציוד שאותו יש לקחת (מסיכות, אלכוג’ל, כפפות שבאותם הימים היו עדיין פריט חובה, מים וביגוד מתאים), ועד לתכנון מסלול ההליכה. כמו לפני מטווח צבאי או יציאה למסע אלונקות, היינו נותנים לילדים הוראות בטיחות: אל תגעו בשום דבר, אם נגעתם – לא לשכוח לנקות באלכוג’ל, לא להתקרב לאנשים אחרים, לא להסיר את המסיכה, ועוד ועוד.
העולם נראה לגמרי אחרת כשאתה חווה אותו ברגליים ולא במכונית. מכיוון שלא מיהרנו לשום מקום, בכל טיול כזה היינו מקפידים לחרוג מהמסלול המוכר ולחפש לנו דרכים צדדיות שלא ידענו קודם על קיומן, אף שהן אינן רחוקות מביתנו יותר מכמה דקות הליכה. עולם שלם ומהפנט נגלה לך בכל פעם שאתה סוטה מהדרך הראשית – סמטאות נסתרות מעין, שבילים קסומים, גינות ירוקות, מדרגות נעלמות, וילות מרהיבות, חצרות מסוגננות, פינות חמד ולפעמים אפילו כנסיות ומנזרים עם פסלים, עם מזרקות ועם אנדרטאות. וכך, כל הליכה שגרתית הפכה חיש מהר לטיול מרתק בטבע עירוני קסום, בין עצים ירוקים, בתים לבנים, פרחים, לטאות וחרדונים.
העיר חיפה שופעת טבע. לא היה כל צורך במכת חזירי הבר, התנים והנמיות כדי להזכיר זאת. די פשוט להביט סביבנו. כמעט בכל נקודה בעיר, בוודאי בשכונות הכרמל, טובלים הבתים בחורש ירוק, נושקים לוואדי זה או אחר ומסתירים איזה שביל צר שיורד בשיפוע תלול לעבר ערוץ נחל וצמחייה עשירה.
טבע אורבני בחיפה (צילום: דורון שפר)
רוצים להישאר מעודכנים?
שנת 2020 היא שנה מתה לעולם התיירות. נמלי התעופה שוממים, ענף ההפלגות דומם, סוכנויות הנסיעות פשטו את הרגל, מעברי הגבול מיותמים, בתי המלון סגורים, חברות ההסעות מושבתות וכל עובדיהן עדיין בחל”ת. עם המציאות הזאת מתמודדים התיירנים כבר ארבעה חודשים. החדשות הרעות הן שהמצב אינו עומד להשתפר גם בחודשים הקרובים. אנשים לא נוסעים לנופש כשהם אינם חשים ביטחון וחוששים לחלות. גם חברות הביטוח אינן לוקחות סיכונים מיותרים. רובן ככולן יסרבו לבטח את הנוסעים בביטוחי נסיעות עד שיימצא חיסון. כל מי שתיירות היא מקצועו יהיה חייב לחפש לעצמו מקור הכנסה חלופי אם טרם החל לעשות זאת. לפחות עד שיימצא חיסון יעיל מפני הנגיף.
ובהיעדר תיירות נכנסת משקיעות רוב מדינות העולם בשוק התיירות המקומי. עירוניות היא נכס תיירותי ממדרגה ראשונה. גם נוף הוא מצרך מבוקש מאוד. נוף הוא חינמי ואינו מעביר מחלות. את הנכסים הנפלאים הללו, הייחודיים כל כך לחיפה – השילוב הקסום של טבע ועיר, בתים וגנים, כנסיות ומנזרים, ואדיות והרים, יערות ושבילים, וכן, גם חזירים ונמיות – חובה לקחת עתה צעד אחד קדימה, לבנות סביבם סיורים עירוניים מקצועיים ומונגשים, להפיץ אותם ברשתות החברתיות ובפרסומים שונים ולשווקם כתיירות עירונית מרתקת ועדכנית שמתאימה גם לימי קורונה.
סיורים אורבניים הם כבר שנים רבות אטרקציה תיירותית פופולרית בכל רחבי העולם וגם בארץ. בחיפה כבר התפתחה מסורת של סיורים כאלה, בין השאר סיורי אוכל וסיורי בתים. אך טבעי ומתבקש כי דווקא כעת, כשהעיר משוועת לתיירות פנים אך התקהלויות עדיין מוגבלות ובעיקר מאיימות, טיולים שכונתיים יכולים להביא לעיר אלפי מבקרים בכל חודש.
ובינתיים, עד שיבואו ההמונים, כדאי לחיפאים עצמם לנצל את מזג האוויר הנעים ולהכיר מעט טוב יותר את סביבת מגוריהם.
טבע אורבני בחיפה (צילום: דורון שפר)
הרעיון יפה בפועל אין תחזוקה, שימור, מסלולים ברורים ופיתוח אמיתי
השבילים מוזנחים ולא מסומנים. אין הדרכה לטיולים בואדיות ועכשיו עם סכנת ריבוי החזירים גם לא יבואו מטיילים.
דווקא בשנה הזאת אטרקציות נמצאות בשיפוץ או סגורות, כמו מערת אליהו הנביא ומרכז הגולשים השומם.
אפשר שוב לומר שפוטנציאל יש והוא לא מתמשש.
נכון אפשר לעשות טיולים אורבניים בחיפה אבל האם העיר עצמה נקייה, משולטת היטב, מסלקת רכבים שחוסמים מדרכות ומעודדת טיולים יוממות וספורט בהליכה בעיר?
למען האמת, לא כיף ללכת בתל אביב כי בתיה מטופחים שמורים ואתרי ההיסטוריה שלה מתוחזקים היטב.
מר דורון שפר היקר האם יצא לך לראות את בית אוליפנט במושבה התיירותית שלנו? לך, עשה שם סיבוב וראה מבנה נטוש מוזנח. האם בתל אביב ובירושלים היו מזניחים ככה מבנים היסטוריים בלב רחוב היסטורי?
אני לא רוצה לדבר על ההזנחה במדרחוב נורדאו, בתחנה המרכזית בת גלים או בתי קולנוע היסטוריים בכרמל.
אפשר לדבר על טיולים אורבניים אבל הציבור שבא יוצא די מאוכזב מרמת השימור והתחזוקה.
דניאלה רוטנברג
הכי בטיחותי לאטרקציות בקורונה בחיפה זה חדרי בריחה בחיפה. אצלנו בחדר בריחה צחוק הגורל יש כניסה לקבוצות קטנות בלבד, קפסולות, לא מתראים עם אנשים נוספים והחדר עובר חיטוי בין המשחקים. מוזמנים! http://www.funz.co.il