בני אדם חשופים למצבים שונים ומגוונים מדי יום, כאשר הרצון מניע להתמודד עם מצבים אלו ולצלוח אותם, ולחלופין ליצור פעולת מנע במצבים נוחים פחות. לפי אסכולת הפסיכולוגיה החיובית, האושר מורכב משני מאפיינים. בעוד שהראשון הוא סובייקטיבי ומתבסס על חווייתנו האישית – החוויה הפנימית של הפרט (כלומר מה אני באופן אישי חש לגבי סיטואציה נתונה) – המאפיין השני מכיל מדדים חיוביים שמעלים את רמת ה-Subjective well being של האדם, כשראייה זו מתמקדת באופן המתאר את הערכת חייו. סוג הערכה שמכיל רגישות (כמו שביעות רצון ממקרה ספציפי) והליך קוגניטיבי (כמו שביעות רצון כוללת), וככל שמדד זה יגבר יחווה האדם יותר רגשות חיוביים ופחות רגשות שליליים.
אנשים שונים מגיבים באופן שונה לאותן הנסיבות, וזאת בהתבסס על תפישת חווייתם האישית, על ערכיהם ועל חוויותיהם בעבר. האדם אינו דף חלק אלא הוא נושא עמו מטען גנטי והוא שרוי בסיטואציות שונות, בתנאים שונים ובתרבויות ובקהילות שונות אשר משפיעים על אושרו ועל דרכיו. לפי החוקרים המרכזיים של הפסיכולוגיה החיובית, יש שני דפוסים של אנשים: האחד הוא "מוצא הפגמים" – זה שינסה לאתר את השלילי, יונע לפיו, יחזיק בו עד להכנעה ובזכות זה ייצור לעצמו את המציאות "הרעה". השני הוא ההיפך המוחלט – זה שיחפש את החיובי בכל סיטואציה ויודה על הטוב שבחייו. אמנם גם הוא יכול לאבד אינדיקציה למציאות – שהרי לא הכל ורוד כשעלינו לנסות להוציא משהו "טוב" גם מה"רע" – אך גם בלי ניתוק, ההיגיון והמציאות הקיימים. משקל וכוח אלה הם גורמים נתונים, כלומר התשובה לשאלה כיצד נצא מהסיטואציה ואיך נתמודד עמה תלויה רבות בנו.
ההגדרה לאושר מאגדת בתוכה הליך שמכיל הנאה ומשמעות. לא די ביעד שהוא חיובי בעיני אדם, אלא יעד שתכליתו תיתפש בעיניו כמהותית. אדם אחד יכול לצפות מן הצד בקידום תעסוקתי של עמיתו, לשמוח עבורו או לקנא בו לקנא או משום שגם הוא חשק בקידום זה. מנגד, האדם שקודם יכול לחוש תסכול משום שהוא מנסה למצוא כיוון תעסוקתי שונה – תחום שימצה וימקסם את כישוריו – ולכן הקידום מעכב אותו מנטלית ופיזית מהגשמת יעדו.
מצבים מסוימים אשר מכילים קושי וחורגים מהשגרה, מהפשטות ומחיי היום יום, מצריכים לעתים יותר כוח מהרגיל. המילה "כוח" היא כללית דיה על מנת לגעת בתחומים פיזיים ומנטליים כמו עוצמה, עוז, אומץ, קשיחות ואון מחד, ונחישות, פוטנציאל, חוסן והשפעה מאידך. "גישת הכוחות" גורסת כי דרך ההסתכלות על הפרט צריכה להיות מבעד לגורמים מסוימים כמו יכולותיו, כישרונותיו, תקוותיו וערכיו, אך גם ניכור, דיכאון או טראומה, כלומר הראייה תובעת חיוביות. יתרה מכך, הגישה מונה כמה גורמים שיועילו לאדם ולסביבתו, והבסיס לגורמים אלו הוא השימוש בשפה עצמה כבונה מציאות, והיכולת לראות את אי ההצלחה כ"כישלון" או כ"אתגר" לבאות.
רוצים להישאר מעודכנים?
הראשון שבהם הוא העצמה, תוך שימוש בכלים ובמשאבים העומדים לרשותו. גורם נוסף הוא כושר התאוששות – היכולת והתובנות להתמודד עם אתגרים ש"ימלאו את המצברים" ויכינו את האדם בשעת הצורך ל"מקרה הגרוע מכל". הגישה גורסת כי האדם צריך להיות אזרח, חבר בקהילה, אחראי ומועיל לסביבתו, וכי חברות זו תמנף אותו ותשפיע באופן חיובי גם על הקבוצה שלצדו. השפעה זו יכולה לבוא לידי ביטוי בהומור שמשפר את מצב הרוח, בנאמנות, בעזרה בעת צרה, באוזן קשבת, בשיתוף סיפורים אישיים שיהוו מקור השראה ולמידה ועוד.
יש דרכים שונות למלא את מאגרי הכוח הללו, ואחד מהם הוא דמיון מודרך, שבאמצעותו מוחנו המורכב ידמה מציאות. בעוד שאני אחשוב כי הצלחתי, אשכנע את עצמי שאין סיבה שיהיה אחרת ואערים על מוחי כך שהוא לא יאתר מה קורה בפועל, מבחינתי המטרה הושגה. גישת הכוחות מושתתת על ההבנה כי באפשרותו של האדם לרפא ולתקן את עצמו בעזרת הסביבה ובאמצעות הידיעה שהחיים יכולים להשתנות ושהם נתונים להשפעה, בין אם מהאדם עצמו ובין אם מהאנשים הסובבים אותו. המטפל בגישה זו צריך לעזור בפיתוח השפה והמשאבים, לראות את המטופלים שלו כשווים ולנסות להעביר הערכה לחיים, למאבקם ולניסיונם תוך העצמתם.
נולדנו עם כוחות אדירים – אנו יכולים לשנות, לתרום ולהשפיע על עצמנו על חיינו ועל חייהם של אחרים. את התועלות ואת התובנות שלמדנו עם השנים אנו יכולים להעביר בירושה לילדינו ולחברינו. הואיל ולא כל גישה או מתודה עובדת על כל אדם באותה הצורה, כל אינדיבידואל יכול לראות ולאמץ אותה בדרך אחרת, אך בכל מקרה חשוב לקום בבוקר עם הידיעה שיש בידינו כוח עצום, כוח נשגב לשינוי. קלישאה ככל שתהיה, גם אם "החיים הם מתנה" או "לכל דבר יש סיבה", לנו יש היכולת ליצור את התוצאה.
* הכותבת היא מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית, בחוג לפסיכולוגיה, בחוג לתקשורת ובחוג למשאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה ובמכללה האקדמית גורדון לחינוך, בעלת דוקטורט בתחום קבלת החלטות בתנאי אי ודאות, מומחית בתורת המשחקים ומרצה בבית ספר לרפואה בטכניון בתחומי הפסיכולוגיה
תגובות