האמנית והפסלת אורסולה מלבין נפטרה אמש (רביעי) בשיבה טובה בביתה שבשווייץ והיא בת 103. מלבין היתה היוזמת והוגת גן הפסלים בחיפה, שכל 29 הפסלים בו הם עבודותיה אשר הוענקו לעיר.
מלבין נולדה ב-12 באפריל 1917 בברלין, ובשנת 1939 ברחה מאימת הנאצים לז'נבה, שווייץ, שם למדה באקדמיה לאמנות. בזמן לימודיה היא הכירה את הפסל הנרי פיקוט, ולימים נישאה לו. בשנת 1964 היא הגיעה לישראל כתיירת והשתקעה בכפר האמנים עין הוד. לאחר שש שנים שבהן יצרה וביתה לא יכול היה להכיל את המספר הגדול של עבודותיה, היא הגתה את הרעיון להקים גן שבו יוצבו יצירותיה. מלבין תרה אחר מקום הולם ומצאה אותו במצפור השלום בשדרות הציונות בחיפה. במקום, שמוכר לכל חיפאי בשם גן הפסלים, מוצגים 29 פסלי ברונזה של מלבין – רובם דמויות של נשים, גברים, ילדים ובעלי חיים.
גן הפסלים (צילום: אייל טואג)
רוצים להישאר מעודכנים?
מלבין זכתה ב-12 פרסים על יצירתה, שהחשוב שבהם הוא הפרס של האקדמיה הצרפתית לאמנויות, שבשנת 1995 העניקה לה מדליית זהב על פסליה.
בשנת 2005 הגיע הגן לכותרות לאחר שהפסל "נער משחק בכדור" נגנב באישון ליל על אף שהגן היה מגודר. ערכו של הפסל, במשקל של 200 ק"ג, נאמד אז ב-50,000 שקל, אך המשטרה העריכה כי הסיבה לגניבה היתה ערכה של הברונזה ולא ערכה האמנותי של היצירה. עירייה חיפה הכריזה אז על פרס של 5,000 שקל למוצא הפסל, אך הוא לא נמצא, ומלבין תרמה במקומו פסל אחר.
נחמה לבנדל, חברתה של מלבין שהיתה שכנתה בעין הוד: "לסכם 103 שנה זה כמו לכתוב פרק בהיסטוריה, ובמקרה של אורסולה דרושה עבודת מחקר מעמיקה של צוות מיומן אשר מסוגל להרכיב את הפסיפס הייחודי הזה, שחלקיו מפוזרים במקומות המנוגדים תרבותית בעולם. המשיכה שלה לישראל בשנות ה-60 המוקדמות אל תרבות שונה ויכולת ההסתגלות שלה לחיים במימד מנוגד מעידים על מבנה אישיות עשיר וייחודי. אורסולה היתה אשה ישירה שרגישות ובוטות ארוגות בה ביחד בצורה הטבעית והאנושית ביותר. היתה לה גישה ישירה לחיים, ללא אסתטיקה התנהגותית – דבר שלא מקובל כל כך בחיי החברה. את היופי ואת האסתטיקה היא שמרה לעבודה האמנותית שלה. היו לה חושים חדים ויכולת הישרדות של בדואי במדבר. תמיד סבבו אותה צעירים צמאי ידע, שאותם היא לימדה להתבונן ולהבדיל בין הטפל לעיקר. היא נתנה המון כבוד לתרבויות העבר ואהבה לגעת בעבר. היא אהבה להחזיק את כליו של האדם הקדמון ולחקור את חייו. תמיד שבה עם ג'יפ מלא בוץ ומשהו קטן בכיס, מספרת בהתלהבות של ילדה קטנה על שמצאה. סביבתה הקרובה היתה כלי צור, פכי שמן מחרס, מטבעות מתקופת הצלבים והרומאים, תה מרווה מההר, דבש מלכות והרבה בננות ואבוקדו מהמטעים באזור, שאותם היא נהגה לחלק לשכנים. הילדים בכפר תמיד התלחששו לפני חזרתה של אורסולה משווייץ לעין הוד, כי היא היתה שבה עם מזוודה מלאת בהפתעות ומעמידה את הילדים מחוץ לביתה בטור ישר כדי לזכות בצעצוע או בשוקולד שווייצרי. אותה מזוודה שידעה אין ספור שעות טיסה התמלאה בדרכה חזרה לשווייץ בלימונים מהעץ בחצר. אורסולה היתה אמנית מוערכת, אדם בעל צניעות קיומית ונוכחות חזקה, והדבר שהכי אפיין אותה היה היכולת להיות היא עצמה בכל מקום, בכל זמן ובתנועה מתמדת".
גן הפסלים (צילום: אייל טואג)
ניר
תודה רבה על הפסלים היפים והגן מקסים! זכרונה לברכה.