"הזיה, הזיה. אני לא מספיק להשתלט על מספר התגובות, הטלפונים והמיילים שקיבלתי. 150 שיתופים זה הזיה. אנשים אמרו לי 'וואו, ריגשת', ואני אומר 'תעצרו, לא התכוונתי לרגש אף אחד, אני רק רוצה להתפרנס'. זה טירוף". כך אומר צלם האירועים דורי אהרון, 39, בעקבות הפוסט שהעלה בפייסבוק, אשר החל כניסוי להבין מהו כוחה של הרשת החברתית.
"אני מנסה את כוחו של הפייסבוק", פתח אהרון את הפוסט המדובר, "אני כבר חודשיים כמעט לא עובד ואין שום צפי לחזרה. אולמות האירועים נסגרו, האירועים שהיו מתוכננים לי נדחו או בוטלו, ובבת אחת הכנסותי ירדו לאפס. אפס הכנסות. ההוצאות ממשיכות לרדת כשגרה. החלטתי שמתוך אחריות שאני נושא על כתפי כאבא וכבעל משפחה אני יוצא לחפש מקורות פרנסה אחרים. במצב כזה החלטתי שאני עושה כל מה שאפשר על מנת להתקיים ולשמור על המשפחה, על השפיות ועל שגרת החיים. אז אם אתם שומעים משהו על מישהו שצריך מישהו כמוני, שיודע לעשות המון דברים וגם מוכן ללמוד דברים חדשים ואפילו יש לי רישיון על משאית ויש לי זקן, אז תודיעו, תמליצו, תעזרו".
אתה לא עובד כבר הרבה יותר מחודשיים.
"רשמית מאמצע מרץ, כשסגרו את כל האירועים. עוד הספקתי לעשות כמה אירועים במרץ לאחר החורף הקשה שעברנו. זה היה החורף הכי נורא שאני זוכר בעשר שנותי בעולם האירועים, ולמעשה גם בחודשים ינואר ופברואר לא עבדתי בכלל. החודשים מרץ ואפריל היו אמורים לכסות על החודשיים הקשים של החורף. הזמן שבו הכל החל היה נקודה קריטית עבורנו, האנשים שעובדים באירועים, כמו תקליטנים, בעלי אולמות, מאפרות וצלמים. זו הנקודה שהיתה אמורה לפצות על כל החורף שלא היה בו כלום. זה לא שאם הייתי עובד המון במרץ ובאפריל הייתי מתעשר, זה היה אמור להיות רק פיצוי על מה שלא עשינו. העבודה שלנו היא עונתית. אחר פסח, לאורך ספירת העומר, אין אירועים, אבל במאי הייתי אמור לעבוד חזק כי אז נפתחת עונת החתונות. עכשיו כל היומן ריק".
אתם הראשונים שהושבתו והאחרונים לחזור.
"הצפי הוא אולי ספטמבר. חשבתי שזה ייקח שבועיים-שלושה, הייתי בטוח שבמאי נשתחרר כי זה נראה אז עוד המון זמן – חודשיים שלמים. ואז דיברו על יוני והייתי בטוח שבקיץ נחזור לשגרה, ועכשיו אומרים שהכל יידחה לספטמבר ואפילו לאוקטובר. זו בעצם שנה בלי הכנסות כי מינואר לא עבדתי. האדם האופטימי שבי אומר שאולי החורף הבא יהיה חורף טוב, שאנשים לא יחכו הרבה זמן עד לקיץ 2021 כי הם ירצו להתחתן עכשיו. יכול להיות שיהיה חורף חזק שיהיה המשך לעונת החתונות בקיץ. אולי אנשים יוותרו ויעשו אירועים קטנים יותר, אירועי בוטיק של 100 איש. אין מה להשוות חתונת קיץ שמחה והמונית לאירועים קטנים כאלה. האירועים שלי, שבהן אני עובד באופן פרטי, הם לא אירועים גדולים של 600 או 800 משתתפים. אני די בורח מהאירועים הגדולים. האירועים שלי הם יותר עדינים, יותר איכותיים, אירועי בוטיק".
אז יכול להיות שדווקא תצא מורווח.
"יכול להיות שדווקא לי יהיה סבבה כשנחזור, אבל שוב, מתי נחזור ואיך נחזור. אלו שאלות מטורפות. זה בטוח לא יהיה מה שאנחנו רגילים אליו. עולם החתונות לא יהיה אותו הדבר".
לא נורא אם כולם ייכנסו לפרופורציות ויפסיקו עם האירועים הראוותניים.
"נכון. אני מקווה שזה יקרה כי העולם הזה איבד כל פרופורציה. לפעמים אני רואה זוגות שבסלואו חתן-כלה מביאים את כל תותחי הקונפטי, העשן והבלונים. בשיר של ארבע דקות מפרקים 2,500 שקל רק על פירוטכניקה. אז אולי אנשים יקבלו פרופורציות ויעשו אירועים צנועים ואינטימיים יותר – לא להזמין חברים של חברים או אנשים מהעבודה כי לא נעים. אבל אירועים בנויים על מגע אישי, על חיבוקים ועל נשיקות, החתן שובר את הכוס ואנשים קופצים עליו, מתחבקים ומתנשקים. זה משהו שאנשים יפחדו לעשות, הם יחשבו פעמיים אם לרוץ לחבק את החתן".
נראה לך שהישראלים יוכלו להימנע מזה?
"יכול להיות שאנשים יחשבו פעמיים אם לחבק או בכלל אם להתקהל. יכול להיות שאנשים יבחינו שיש יותר מדי מבוגרים בסביבה ויתרחקו. אני חושב שכן, שהקורונה תשנה לנו את המחשבה".
דורי אהרון (צילום: מיכה בריקמן)
רוצים להישאר מעודכנים?
מה עושים בינתיים?
"אני מנסה למצוא דברים אחרים. אני גם צלם תדמית ומוצר ומתמחה בצילומי מזון. עכשיו המסעדות לא עובדות אז גם זה נפסק, אבל צילמתי המון מסעדות, תפריטים שלמים, את כל המנות. עלה לי עכשיו רעיון לפנות למשפחות וללוות אותן בבית כי כולם ביחד עכשיו. אני מקווה שלא יגנבו לי את הרעיון".
לא בטוח שאנשים יסכימו להכניס אותך הביתה.
"אני רואה שיותר אנשים יוצאים החוצה. נשאר רק לקוות שזה לא יחזור אלינו בעוצמה גדולה יותר".
אתה גם ברמן מוכר, אבל לא יכול לעבוד כרגע מאחורי אף בר.
"זו האופציה הראשונה שאלך אליה אם לא צילום. זה משהו שאני אוהב ומעולה בו. אני מעצב גרפי במקצועי, וגם את זה אני בודק. אבל עסקים עצרו הכל, וגם למעצבים הגרפיים אין עבודה כרגע. עסקים שלא מכניסים כסף לא מוציאים, אז אין קמפיינים ואף אחד לא חושב שדווקא עכשיו הוא צריך למתג את העסק שלו. עוברות לי המון מחשבות, אני לא ישן יותר מדי".
איך אתה מסתדר?
"את מה שהיה לי קצת בצד הוצאתי, אז לקחתי הלוואה. בחודש-חודשיים הראשונים שרדתי עם מה שהיה, ולפני שבוע לקחתי הלוואה כי לא יכולתי להסתדר יותר. זו הלוואה עם גרייס, ואתחיל לשלם אותה בעוד חצי שנה. נראה, נתגלגל משם".
עצוב.
"אני לא אפסיק לצלם. מתישהו אחזור לזה, גם אם עכשיו אלך לעבוד בסופרמרקט".
אתה לא פוסל?
"לא פוסל בכלל. יש לי רישיון נהיגה על משאית, ואפילו את זה אני לא פוסל. ממש לא אכפת לי להיות נהג משאית. אני עדיין עושה פרוסס לדברים – מה באמת אני יכול או מה באמת בא לי – ואם בסוף אגיע למצב שבו לא אוכל להתפנק אני אעשה הכל. יש לי חברים, קולגות, שמהיום הראשון הלכו לעבוד בסופר. לי היו קצת רזרבות. אני כבר שנתיים לא יודע מה זה מינוס, העסק עובד, הכל דופק טפו טפו. עברתי דירה ויש לי בת זוג חדשה, ילדה בדרך שתיוולד ביולי ותצטרף לשתי בנותי מהנישואים הראשונים, וגם את החורף הקשה עברתי אחלה, בלי בעיות. אם פעם לא הייתי שורד את החורף והייתי צריך ללכת לברמן, עכשיו זה כבר לא ככה. היום אני יכול לשבת בבית חודש-חודשיים בסבבה כי אני עושה מספיק בעונת החתונות ובעסק שלי. אני מנהל אותו טוב והגעתי למצב שלא הייתי בו המון שנים. הייתי במצב מעולה, והמשבר הזה מחזיר אותי אחורה וגורם לי לדאוג ולהיגנב בגלל כסף".
הגיע לך מענק?
"בדיחה. באמת בדיחה. קיבלתי מענק של 2,000 שקל. זה כמו כלום בערך".
אמרת שאם בסוף תגיע למצב שלא תוכל להתפנק תעשה הכל.
"זה מדהים. אם לפני כמה חודשים היו מציעים לי 300 שקל על צילום הייתי עונה שיציאה מהבית תהיה רק תמורת כפול מזה, אחרת עדיף להישאר בבית. ככה אמר לי רואה החשבון שלי – שלא שווה לי לצאת מהבית תמורת סכום כזה. הייתי מסרב לעבודות של 300 שקל. היום אם את אומרת לי 'בוא לצלם תמורת 300 שקל' אני אומר 'בכיף' כי בסופר אעשה 200 שקל בעשר שעות. בתקופה כזו אתה לומד כמה אתה צריך להעריך את העבודה שלך. אתה קם בבוקר ועושה משהו שאתה אוהב, יש לך סיפוק, וזה משהו שאני מאוד מאמין בו. אין הרבה אנשים בעולם שקמים בבוקר בכיף לעבודה, ואני אחד כזה שכן. לכן אני אומר על כך תודה בכל יום. זה לא שאני עושה מיליונים אלא עושה מספיק בשביל לחיות. אני עובד מאוד מאוד קשה. לעבוד בחתונות זה קשה. להיות עם הכלה 12 שעות, מהצהריים עד הלילה, ולקום למחרת לעוד כלה זה קשה. וזה לא נגמר שם. אם אני משווה את העבודה שלי לעבודה של די.ג'יי או מאפרת, זה כאין וכאפס ברמת ההשקעה. אני חס וחלילה לא מזלזל, אבל בהיקף השעות אנחנו עם החתן והכלה ביום החתונה, ואחר כך עוד יש תהליך שלם. צריך לסנן את כל התמונות, לערוך אותן, כל תמונה עוברת עריכה. אני יושב בבית שלושה או ארבעה ימים לאחר כל חתונה ועורך את התמונות, מעצב את האלבום, עושה תיקונים, עורך את הווידאו ועושה תיקונים לעריכה של הווידאו. התהליך הוא ארוך ואפילו מייגע לפעמים. אז מיליונים אני לא עושה, מה עוד שיש לי שותפים חמודים שקוראים להם מס הכנסה, ביטוח לאומי ומע"מ שגוזרים יפה על כל אירוע".
דורי אהרון
אחמד
תבקש מ ביבי שיעזור לך כמו שעזר לכרמי מהפלאפל של אשדוד הגנב הנוכל המיליונר שלא חסר לו כסף