שמי יאלי השש. אני היסטוריונית חברתית ומרצה למגדר, חברה באשה לאשה – מרכז פמיניסטי חיפה שמשמש עבורי בית פוליטי ואישי כבר שנים רבות. אני ראש התוכנית ללימודי מגדר וקרימינולוגיה במכללה העירונית אור יהודה – תוכנית שהקמתי לפני שנה – ומתגוררת בחיפה מאמצע שנות ה-90.
הזהות הלסבית שלי היא אחת מכמה זהויות פוליטיות שמצטלבות בחיי: אני מזרחית, פמיניסטית, שמאלנית וגדלתי בעוני. נוח לי להשתייך לזהות הלסבית שלי. קל לי לחשוב על לסביות בחיפה, בישראל או בעולם כקבוצת שייכות. אני יכולה לאהוב חלק מהן ולא לסבול חלק אחר, אבל אני תמיד מרגישה סוג של התרגשות כשאני מכירה עוד מישהי שמזהה את עצמה כלסבית. אני חשה תחושת קרבה לכל מי שמאפשרים לעצמם זהות מינית מורכבת ומכילה. ממש לא משנה לי עם מי הם בוחרים לחלוק את מיטתן/ם או את חייהן/ם.
כשאני מכריזה על עצמי כלסבית, זו בשבילי אמירה ברורה מאוד לגבי הצורך לאהוב ולהיות נאהבת. לכאורה מדובר באהבה אשה לאשה, אבל בעצם זו ההתחברות לזהות פוליטית שמאפשרת לי גם להחצין את החלק האנושי שבי שזקוק לנשים אחרות ולאנשים אחרים, חלק שזקוק למגע, לארוטיקה, להקשבה או לנדיבות.
להיות לסבית בשבילי זה להישיר מבט אל העולם מתוך קבלה עצמית, גם כשהעולם לא תמיד מקבל אותי, ועם זאת להכיר בהזדקקות שיש בי לזולת. התפישה הזו רלוונטית עבורי לכל הקשרים שאני מקיימת בעולם – מהאופן שבו גידלתי את בני ועד ליחסי עבודה.
לא תמיד זה הרמוני. לפעמים יש לסביות, במיוחד כאלו שזוכות להכרה תקשורתית, שמתנהגות כאילו הבורגנות המציאה את הלסביות או את הקוויריות כסגנון חיים אלטרנטיבי צרכני. גם בקרב מעגלי לסביות מתקיימת הדרה מעמדית, אתנית, לאומית או הדרה של טרנסיות לסביות, וניכוס של כל מה שרדיקלי ופוליטי בלסביות. ברגעים שאני חשה כך אני נזכרת בכך שלסביות, כמו כל זהות פוליטית, היא לא מקלט מהדרה חברתית אלא עוד השתייכות שבה השותפות והברית נוצרות בתהליך מתמשך, לעתים כואב, שדורש ויתורים על פריבילגיות ועל הצורך להיות "הבעלים" או ה"ממציאים" של הזהות הלסבית, שהיא בסופו של דבר הדבר האנושי והפשוט הזה – הזדקקות לזולת, לשייכות ולאהבה.
מחר (ראשון) בשעה 20:30 יתקיים פנאל וירטואלי לכבוד יום הנראות הלסבית 2020 בדף הפייסבוק של בית הקהילות לגאווה וסובלנות. האירוע יכלול פאנל של נשים לסביות פוליטיות מתוך הקהילה הלסבית שנמצאות בעמדות כוח בשלטון – הארצי והמקומי – ובחברה האזרחית, שמהן נשמע על גלגולם של מרד בנורמה, מאבק ושינוי.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
לא מעניין
תעשו בבית כרצונכן.
לא מעניין
חרב דמוקלס
למי אכפת?!
נמאס מאלימות מילולית
דווקא מאוד מעניין ולהרבה מאוד אכפת!!
נעמה
מה זה אמור לעניין אותי מה הזהות המינית שלך?
המיניות של כל אדם קשורה למיטה שלו והיא עניינו הפרטי בלבד, הרי אם היו מצלמים אותך בעירום ללא הסכמתך, היית עושה מזה עניין של פלישה לפרטיות, אך להתראיין לכתבה ולהכריז על הזהות המינית שלך זה בסדר מבחינתך. די לצביעות, די לעסק הממומן, מתוזמן ומטרתו ברורה, לפחות לי.
התקשורת המגוייסת לחשיפה מכוונת של נטייה מינית מסויימת בעשור האחרון אומר דרשני. אולי אם הייתי "כבש" שלא מבין בתקשורת וחושב שזה תמים, היה לכותב הכתבה קל יותר, אבל מכיוון שזה לא המצב, אני לפחות אתנגד לנירמול ההתעסקות בנטייה מינית, תהיה אשר תהיה. המיטה של כל אדם צריכה להישאר בביתו ולהיות נושא לשיחה אך ורק בינו לבין האדם האחר שהוא חולק איתו אותה. אם אתם כל כך מתחשבים, נאורים וכו', מה עם הזכות שלי, לא להיות חלק ממיטות של אנשים אחרים?
אם הנטייה המינית שלך משפיעה על האדם שאת, האישיות שלך וכו', אני פשוט עצובה בשבילך. צימצמת את עצמך לנטייה המינית שלך.