השבוע הסתיים לו החודש הראשון של הסגר. זוהי חוויה מעניינת עבור כולנו – חלקנו עבר לעבודה מהבית, חלקנו יצא לחופשה ללא תשלום בתקווה לחזור לעבודה מיד בתום המשבר, וחלקנו הוגדר כעובדים חיוניים והמשיך את שגרת חייו כרגיל. הפעם אני רוצה להתמקד במי שהחודש דווקא התחיל לעבוד, ואני מדבר על אנשי אגף הדוברות בעיריית חיפה.
בשנה וקצת האחרונות אפשר לומר שאנשי האגף הזה היו באע"ש – אבטלה עם שכר (על חשבון משלמי הארנונה כמובן). רובן המוחלט של הפניות אליהם לא נענו (ולא בגלל שלא היה להם מה להגיב אלא מכיוון שתגובותיהם נעצרו במעמקי לשכת ראש העיר ללא אפשרות להעבירן בחזרה לשואל), ונראה היה שהם פשוט הגיעו בבוקר לעבודה כדי לייצר עוד כלום בפיתה עבור תושבי חיפה.
אבל לפני כחודש מונה ממלא מקום לראש אגף הדוברות, ואין ספק שהוא מורגש היטב. בחודש האחרון עלו עשרות סטטוסים לאוויר בעמוד הפייסבוק של העירייה, תכנים מביכים מאתרים מפרגנים שותפו ללא הרף, ואפילו ראש העיר יצאה מהפיג'מה פה ושם והתחילה להעלות תכנים בבלייזר. מדובר במסך עשן – לא מתוחכם במיוחד, יש לציין – כדי להסתיר את מחדלי הטיפול במשבר הקורונה.
רוצים להישאר מעודכנים?
את עיני צדו שלושה פוסטים שהפתיעו בעליבותם. הראשון היה סוג של מכתב "פמיניסטי" שבו דרשה ראש העיר לשלב נשים (ובמילים אחרות – אותה) בצוותים של מקבלי החלטות מטעם המועצה לביטחון לאומי במשבר הקורונה. עם כל הכבוד לראש העיר, לתואר הדוקטור שהיא נושאת ולהגדרתה כמומחית בשיקום ערי תעשייה (אם כי עוד לא ראיתי רחוב אחד שהיא שיקמה בחיפה), אין סיבה לשלב אדם שמתקשה (בלשון המעטה) לקבל החלטות ברמה המוניציפלית בצוותי קבלת החלטות הקשורות לביטחון לאומי, ובטח ובטח לא אחת שנתנה יד לשיבוצו של רג'א זעתרה, אשר ייסד ארגון חרם על ישראל, בוועדת הביטחון של העירייה. אם על נושא חשיבות המגדר בקבלת החלטות עוד אפשר ורצוי לדון, בעניינים חשובים כבר הוכח שנושא קבלת ההחלטות של עינת קליש רותם אינו מהמשובחים.
הפוסט השני בתוך מסך העשן של אגף הדוברות המחודש הגיע דווקא בעקבות הטור האחרון שלי ב"כלבו – חיפה והקריות". הטור גרר אחריו כמה מאות טוקבקיסטים שהגיבו נגד חוסר המעש של העירייה שאינה מבצעת ריבודים ברחבי העיר, לעומת נציג בודד של הקומנדו שחירף את נפשו וניסה לספר לשאר החיפאים ש"קליש רותם תקועה לכם בגרון, וזה משמח אותי". בפוסט שהעלתה העירייה כתגובת נגד היו כמה תמונות של ריבודים ברחבי העיר, אבל ניתן היה לראות בנקל כי מדובר בריבודים שהם חלק מתוכנית גדולה יותר – סלילת נתיב מטרונית, סיום בנייה ברמות רמז וסלילה של כביש גישה למבנה חדש באזור תעשייה. עם כל הכבוד, מה הקשר בין התמונות הללו לבין מצבו המזעזע של כביש הטכני שאפשר היה לרבד בזמן הקורונה במינימום נזק לתושבים? הזוי שמישהו חשב בכלל שהחיפאים ייפלו בפח. התגובות דיברו בעד עצמן.
הפוסט השלישי היה כבר במחוזות הביזאר – קידום ה"דו קיום" בעיר על ידי גיוס צעצועים מגני ילדים ותרומתם לכפר ג'סר א-זרקא. האם מישהו שאל בכלל את הגננות ואת ההורים אם יש מספיק צעצועים בגנים בחיפה לפי שנותנים תרומה בכפייה? האם הילדים וההורים יגלו את המחסור בצעצועים בעת החזרה לשגרה? לא ברור. מה שעוד לא ברור הוא מדוע העירייה מפרגנת לכפר שנמצא ליד קיסריה – יישוב עשיר ומבוסס – בעוד שהיא מתגאה ב"ניצחון" על כמה עשרות תלמידים דרוזים מדלית אל-כרמל ומעוספייה.
אז חיפאים יקרים, עשו לעצמכם טובה – נסו להתעלם ממסך העשן שהעירייה יוצרת. אי אפשר לנהל עיר כשאתה יושב בפיג'מה בבית. אי אפשר להתעלם מהתושבים ומבעלי העסקים. אל תתנו למסך העשן לבלבל אתכם.
* הכותב הוא פעיל פוליטי
מביך במלוא מובן המילה
מסכים מדובר בשטויות במיץ קורונה לטמטם את הציבור
הכבישים מלאים בורות עוד מהחורף (מי זוכר בעירייה? הגלגלים שלנו זוכרים כל יום). כבישים ש"טופלו" כמו רחוב החשמל פשוט במצב מזעזע נסעתי שם עם חבר מהקריות הוא אמר שבכל קרית ביאליק אין כביש אחד שנראה כמו רחוב החשמל – צודק!!
כביש האצטדיון – בורות, מהמורות. נסיעה בג'יפ בקושי צולחת את זה. כאילו שאנשי עיריית חיפה לא נוהגים ורואים את המחדלים.
פשוט מביך עירייה שלא עושה דבר בנושא הזה.
לגבי פעולות חיטוי – ייאוש, אין בכלל. היו קצת, צילמו תחנות אוטובוס והלכו. מישהו ראה צוותי חיטוי עובדים בשבועיים האחרונים?
לגבי הציבור – הוראות ניתנות דרך התקשורת הארצית. אין בכלל קשר בין העירייה והתושבים. דוברות את מי היא אמורה לשרת את הפקידים או את התושבים? נראה לי שזה לא ברור להם.
מוקד פניות הציבור שולחים אנשים להתלונן על הפרות הבידוד במשטרה. במשטרה שולחים אותך לדבר עם המוקד העירוני. זה מביך.