טירוף. זאת התחושה הכללית שאני מרגיש בימים אלה. פשוט טירוף. כאילו הכל הפך להיות סרט מדע בדיוני שאנחנו משתתפים בו, כל אחד בפינה שלו, עם הצרה שלו ועם הדאגה לקרוביו. רק לפני שבועיים הגיב סגן ראש העיר דובי חיון בזלזול על הפרת כללי הבידוד. מי היה מאמין אז שנגיע למקום שבו אנחנו נמצאים היום?
אני חייב לשתף אתכם בסיפור קצר: לפני כמה שבועות, בישיבת הוועד המנהל של חברת מתנ”סי רמות שבו אני חבר, שאל אחד מהחברים איך החברה מוכנה למצב של משבר בעקבות וירוס הקורונה שמתחיל להתפשט בעולם. ניתן היה בקלות לראות את הגיחוך על פניהם של האנשים. “איזו קורונה? על מה הוא מדבר?”, הם תהו. והנה, לא חלפו שלושה שבועות, ומילים אלה נכתבות בעיצומו של המשבר הגדול ביותר שידע העולם זה דורות.
הבעיה היא שאיש לא יודע איך העניין הזה ייגמר, והפחד מהלא נודע הוא הגדול ביותר. מתי יחזרו חיי השגרה? עד מתי יישבו אנשים בבית ללא יכולת להתפרנס? מתי נפסיק לפחד לחבק את האנשים שאנחנו אוהבים?
כמעסיק, התקופה הזו היא קשה מאוד, כמעט בלתי אפשרית. קשה לחתום על מכתבים ששולחים את העובדים הביתה. חלקם אולי לא יוכלו להעלות מזון על שולחן הפסח בסדר. זו הרגשה נוראית, “עבודה רעה”, כפי שהגדיר אותה אחד מחברי, שמעולם לא חשבתי שאצטרך לעסוק בה.
המשבר זה ישפיע עלינו עוד שנים רבות. המסחר עצר לחלוטין, ומלבד רשתות המזון והפארם, בעלי עסקים חוזים במחזור הכספי שלהם מתרסק אל מול התחייבויות שעדיין קיימות. עולם הספורט מושבת, והקבוצות סופגות הפסדי עתק.
בעולם הנדל”ן המצב הוא שונה מעט. אין כמובן מסחר, אין כמעט רכישות של נדל”ן, אבל הפועלים עובדים, וזאת בגלל הגדרתו של הענף כשוק חיוני. הבנייה אמנם לא ממשיכה בהיקף שבו היא התבצעה עד כה, אבל הפרויקטים מתקדמים. לאחר המשבר, בתקוה שהוא יהיה קצר, אנשים יצטרכו מקום לגור בו. ההיצע יירד בגלל הירידה בהתחלות הבנייה בתקופת הקורונה והמחירים יעלו, אך זה יקרה באיטיות, בעיקר בגלל הירידה ביכולת הכלכלית של הרוכשים. מה שבטוח הוא ששוק השכירות ישגשג – דבר שעתיד להוביל לעליית מכירי השכירות.
ובתוך כל זה הפוליטיקאים ממשיכים להתקוטט במקום להנהיג. ראש הממשלה בנימין נתניהו מלמד אותנו כיצד לקנח את האף תוך שיגור מסרים פוליטיים, יריביו עסוקים בפוליטיקה זולה ולא מכבדת, וברמה המוניציפלית ראש העיר עינת קליש רותם כמעט ונעלמה. לא רואים אותה או את סגנה נחשון צוק. מלבד ריאיון מלטף ברדיו ואמירות שאינן אומרות דבר בפייסבוק, נותר לנו לעקוב אחר בישוליה באינסטגרם. אנחנו זקוקים למישהו שייקח את המושכות וייתן לנו תחושת ביטחון והרגשה שהכל בשליטה. כך נוכל לקחת אחריות על עצמנו בקלות רבה יותר. זה קורה בערים הסובבות אותנו, והייתי רוצה לראות זאת גם כאן.
יכול להיות שהצמד קצ עובד מאחורי הקלעים ומטפל במשבר, אבל המחסום בין ראש העיר לתושבים הולך ומתרחב.
ובכל זאת, מה שמעודד בתקופה הזאת, כמו תמיד בעתות משבר, אלה הם הערבות ההדדית והעזרה של אנשים זה לזה. אנשים רוכשים מזון האחד בשביל השני, עוזרים לקשישים ומתגייסים דרך הרשתות החברתיות למען אלו שנתקלים בבעיות ובקשיים. זוהי ישראל האמיתית, ואני מקווה שאחרי המשבר נמשיך לקיים זאת גם בשגרה.
הכותב הוא מנכ”ל החברה לנדל”ן ומנכ”ל אגודת מכבי חיפה
ממוש
מה יש לך מעינת קליש בא לך להחליף אותה, בשביל זה ככה לא הכתבה הנוגעת ל❤️ נראה לך שתסדר את העיר יותר טוב?! ולא נראה שאתה צריך ביטחון ממנה כי יש לך מספיק כסף גם עם המשק יושבת לעוד שלוש שנים, אז אולי באמת תמשיך לעקוב אחריה באינסטגרם לראות איך היא מבשלת בסוף גם תהיה מסעדן