זה התחיל גרוע מאוד, עם אמירה על “ריקבון מחשבתי” הפושה לכאורה במסדרונות העירייה. גם אם הגיעה ראש העיר עינת קליש רותם לעירייה מוכנה היטב, והעמיקה חקור, וגילתה במהירות גדולה כל כך שהמערכת היא לא סתם לא יעילה אלא רקובה, מה שלא סביר, מה שהיה עליה לעשות זה להתחיל לתכנן בשקט ולאט תוכנית התייעלות שמתאימה למערכת שאליה היא נכנסה. לא לפתוח חזית נגד העובדים. אבל היא עשתה את ההיפך הגמור, והרמה ההצהרתית מספיקה לשם כך. היא לא הבינה עיקרון אחד פשוט – במקום כמו העירייה, העובדים הם הידיים והרגליים שלך כראש עיר. אם את מכה בהם, את מקצצת את ידייך ורגלייך שלך.
וזה היה רק אות הפתיחה. הסכסוך עם הוועד סביב עובדות הניקיון והסייעות, הפנייה למקורות חיצוניים, עיכוב הדרגות ומתן הקביעות והאווירה הכללית של דה לגיטימציה לוועד מעידים מראשית הקדנציה על לעומתיות כברירת מחדל. הטקטיקה של האשמת הוועד, או קבוצת עובדים כזו או אחרת, בהכשלה של פעולת העירייה ממניעים פוליטיים הפכה להיות התשובה לכל דרישה והתירוץ לכל כישלון. כשתוכנית החניה נחשפת ומתגלית כדרקונית – העובדים אשמים בכך שהדליפו אותה (למרות שקיבלו הוראה לפרסם אותה). כשרמת התחזוקה בעיר מידרדרת – מופצות שמועות על שביתה איטלקית. כשלא מצליחים להעביר תקציב – מינהל הכספים אשם. הרושם הכללי הוא שראש העיר סבורה שהיא אינה זקוקה לעובדי העירייה כדי לתפקד, אבל אז, כשהיא מגלה שהיא לא מצליחה להסתדר בלעדיהם, הם אשמים בכישלונותיה.
אז להלן כמה נקודות חשובות לגבי יחסי עבודה, שנראה שקליש רותם נמצאת בקוטב ההפוך להן: יותר מכל, עובדים שואפים להיות יעילים. אין עובד/ת מרוצה יותר מעובד/ת שזוכה לפידבק חיובי. לפעמים זה חשוב לעובדים אפילו יותר משכר עבודה. אף אחד (למעט כמה שבמקרים שלהם מי שצריך לדון הוא בית המשפט) לא רוצה להקדיש את חייו לגרימת נזק לתחום שהוא מופקד עליו. זו אחת מהאמיתות שהקפיטליזם מסתיר מחסידיו בגלל הצורך שלו לשמור על יחסי עבודה נעדרי מחויבות הדדית.
אבל אל מול מצלמות האבטחה, כשאתה חשוד מראש בריקבון, כשנאמנות נחשבת לחשובה יותר מיעילות, וכשאתה נדרש להתיישר לפי דרישות ביזאריות כדי להוכיח שאתה נאמן לאדם יותר מכפי שאתה נאמן לעיר – נמצאים העובדים בקונפליקט בלתי אפשרי. כך אי אפשר לנהל מערכת עירונית.
רוצים להישאר מעודכנים?
יש מערכות שבהן נהוגה סוג כזה של התנהלות. הצבא למשל. לשם יכול להגיע בעל תפקיד בכיר, לכופף את ידי כולם, ליישם תפישות פרטיות ולהנהיג שלטון אימים כלפי מי שלא מתיישר. אבל יש סיבה טובה שמחוץ לצבא דברים פועלים אחרת. ההבדל הראשון והעיקרי הוא שמחוץ לצבא הם באמת צריכים לעבוד, ולא רק להיראות כאילו הם עובדים. השני הוא שרוב האנשים לא מעוניינים להתקיים בתוך מערכת אוטוריטרית כמו הצבא, ולא מטעמי עצלות אלא דווקא בגלל שמערכות חופשיות יותר מעניקות מרחב ליצירתיות ולביטוי אישי (מישהו אמר דגלון גאווה?).
הדרך הגרועה ביותר להתמודד עם מערך עובדים ענף ומורכב שצריך לגרום לו לתפעל עיר גדולה היא באמצעות הפרד ומשול. אין שם אחר לפנייה של קליש רותם השבוע לעובדים להתייצב מול עובדים אחרים שלכאורה “נלחמים בה פוליטית”.
הדרך היחידה להתמודד עם המצב שנוצר, שאותה היה צריך ליישם כבר בראשית הקדנציה, היא יצירת ברית של ממש עם הוועד על בסיס אינטרס משותף ומתוך הבנה שלגורמים המקצועיים בעירייה יש ידע שלך, כראש עיר חדשה, אין. זו עובדה פשוטה ונכונה – מוניציפליה היא מקצוע כשלעצמו שיש ללמוד ממי שעוסק בו. מי שרוצה להמציא את הגלגל, מוטב שתהיה באמתחתו המצאה טובה יותר אם הוא לא רוצה להחזיר את העולם לאחור, וזה אינו המצב במקרה של עיריית חיפה. אחרי יצירת הברית אפשר לשייף את הפינות שבהן הסינרגיה בין הדרג הפוליטי לדרג מקצועי אינה מושלמת, אבל הסצנה שבה אנו חוזים לא מתקדמת לכיוון הזה אלא להיפך, ומכאן דברים יכולים ללכת רק מדחי אל דחי.
יעקב כהן
הוועדים מנהלים את המדינה בחסות החוק. האמא היהודיה לא רוצה יותר שבנה יהיה חבר אגד או דן אלא שישתלב במקום עבודה עם קביעות…..ולבסוף ניראה כמו אירופה הסוציאליסטית או ברית המועצות לשעבר הקומוניסטית…..חבל
גל
לא כל אחד מסוגל להיות מנהל טוב ובטח שלא ראש עיר.
כאשר בוחרים אדם כושל לנהל עיר זו התוצאה שמקבלים.
רקבון נקודה
הלוואי וזה היה רק רקבון מחשבתי
זה נפוטיזם, ניצול לרעה של סמכויות, בזבוזי עתק, ושחיתות ממוסדת
זה משכורות עתק חסרות פורפורציה, וכסת"ח של מנהל תקין על ניפוח שעות ודיווח שקרי.
הכל רקוב, הכל.
מלמטה ובעיקר למעלה. אגפים, מנהלים, גם לשכת רה"ע עם מינויים לא מקצועיים.
רקבון טוטאלי והארנונה עולה ועולה לממן את הרקבון הזה. שישביתו הכל, שישלחו את כולם הביתה.