באחד מהטורי דעה האחרונים שלי התחייבתי כי שנת 2020 תהיה שנת הפנים – שנה שבה אהיה קשוב לשיח הפנים יהודי ולחשוף את הציבור היהודי לשיח הפנים ערבי. לכן השבוע החלטתי לחרוג מהטורים הרגילים שלי (והמעצבנים לפעמים) העוסקים בסכסוך הישראלי-פלסטיני, הערבי-יהודי, מנקודת מבט אמנותית ותרבותית, ולפתוח לכם חלון לסצנת ההייטק הערבית בחיפה.
בשבוע שעבר הזדמן לי להעביר הרצאה ליזמים וליזמיות ערבים במתחם WeWork בעיר התחתית. את זה אני עושה בכובע הפחות מוכר ציבורית שלי כיזם הייטק וכאיש עסקים. כשהזמינו אותי להעביר את ההרצאה היה לי בראש מפגש עם 15–10 יזמים שיש להם רעיונות לסטארטאפים חצי מבושלים – נשב, נאכל פיצה לינגה, נמזוג בירה על חשבון WeWork ויהיה בסדר. הגעתי לשם אחרי יום מלא בפגישות שחצי ממנו העברתי מחוץ למשרד מכיוון שבני, לשמחתו, שבר את היד באותו היום. אז בין קפיצה לביקור רופא לפגישות עבודה שוטפות עברתי על השקפים של המצגת שלי למפגש. כשנכנסתי לחלל המרשים (מאוד) גיליתי להפתעתי שנשארו רק כמה משולשים מהפיצה, וברז הבירה אכן עבד אבל החבית כמעט נגמרה. 15 היזמים התגלו ככמעט 100 צעירים וצעירות, סטודנטים וסטודנטיות, עם רעיונות שחלקם חצי מבושלים וחלקם מבושלים מאוד, שאף גייסו לא מעט כסף לרעיונות שלהם.
המצגת היתה בעצם חצי דו שיח עם היזמים והובילה בסיומה לשיחות אישיות עם הנוכחים. אט אט, תוך כדי שיחות המסדרון עם היזמים, התחלתי להבין שאני מבחין בכך שחיפה מתחילה להיות בירת ההייטק הערבי. רוב היזמים חיים בחיפה או שהיא מהווה את מרכז חייהם. הקבוצה הזו מתקיימת לצד עשרות חברות הזנק ערביות שאני מכיר באופן אישי, אשר קבעו את משרדיהם הראשיים בעיר התחתית, עשרות חברות שירותים המלוות חברות הזנק כגון מעצבים, מפתחים ויועצים, קרן השקעות ייעודית להשקעות בחברות של יזמים ערבים שבימים אלה מגייסת עוד 100 מיליון דולר ולפחות ארבעה חללי עבודה משותפים מלאים ביזמים ערבים.
רוצים להישאר מעודכנים?
יצאתי מהמפגש הישר אל אחד מהברים של העיר התחתית כדי ללגום עוד בירה (הפעם לא על חשבון WeWork) ולחשוב: מה הופך את חיפה לעיר המושכת את כל העשייה הזו? מה הופך אותה לתל אביב של הערבים? מה מביא קבוצה של מאות צעירים וצעירות ועשרות חברות לשבת בעיר התחתית ולפתח את חלומותיהם? אני משוכנע שהרכבת, הטכניון והקרבה לתל אביב הם פקטורים חשובים בשיקול, אבל זה לא מספיק. יש עוד מרכיב. אני שובר את הראש לחפש מהו המרכיב הזה, שהרי חיפה באופן כללי לא ידועה כעיר נוחה במיוחד לגיוס כספים ליזמות.
נזכרתי באחד מהשקפים שלי מהמצגת על הפקטור הכי חשוב בהצלחה של סטארטאפ. השקף מבוסס על מחקר שערך יזם הייטק אמריקאי מצליח בשם ביל גרוס, שבחן 200 חברות מהמצליחות בעולם כדי להבין מהו המרכיב החשוב ביותר בהצלחתן. להפתעתו הוא גילה שהמרכיב הנסתר הוא התזמון. תזמון נכון הוא ערובה להצלחה, ולהיפך.
ואז נפל לי האסימון – חיפה נהנית מיתרון התזמון. שנים של הגירה חיובית של צעירים ערבים לחיפה לצד פתיחה הדרגתית של תעשיית הסטארטאפ לחברה הערבית וההשקעה של המדען הראשי שמכוונת ספציפית לחברה הערבית, והכל משתלב עם המרחב האורבני של העיר התחתית ויוצר את התזמון הזה. חיפה עומדת בנקודת זינוק מדהימה שתאפשר לה למשוך עוד ועוד יזמים להקים בה את חברותיהם. אז בפעם הבאה שאתם נמצאים בעיר התחתית באמצע היום, תסתכלו סביבכם – אולי האקזיט הבא יושב שם בפינת ולוגם קפה של צהריים.
הכותב הוא יזם ויו”ר דירקטוריון תיאטרון אלמידאן לשעבר
אילן
גוזף אטרש הוא יזם שמטיף לטרור ראה שאדי בנא