השבוע התקיים בגני התערוכה בתל אביב יריד התיירות הגדול של ישראל IMTM. זהו יריד בין לאומי מרשים שבו משתתפות בכל שנה עשרות מדינות מרחבי תבל ומאות חברות תיור גדולות, חברות תעופה ועוד. היריד הוא אכן ההזדמנות הטובה ביותר של ענף התיירות העולמי לשווק את עצמו ואת מוצריו לקהל הישראלי בכלל ולספקי התיירות בפרט, וכמו בכל שנה גם השנה אלפים רבים פקדו את המתחם.
בעוד שעבור מבקר מן המניין היריד הוא תערוכה גדולה וצבעונית המספקת אפשרויות רבות להכיר תרבויות פחות מוכרות או אזורי תיירות חדשים ואקזוטיים, החלק המעניין של היריד מתרחש בכל שנה דווקא באולמות הצדדיים ופונה בעיקר לתיירנים עצמם. אלה הם דיונים ומושבים מקצועיים שדנים בשלל סוגיות וטרנדים תיירותיים עכשוויים בארץ ובעולם. בין הנושאים שבהם עסק היריד השנה היו סיורי אוכל כנישה תיירותית מתפתחת; הנגשת תיירות לבעלי מוגבלויות; המאיץ של משרד התיירות המסייע ליזמים ולרשויות מקומיות בפיתוח תיירותי; מאבקה של אמסטרדם בריבוי תיירים והתמודדותה עם התופעה; ומבט לתיירות העתיד.
כל הנושאים הללו הם חשובים, אך נושא הדגל של משרד התיירות השנה הוא שיווקו של הנגב כיעד תיירותי אקסקלוסיבי לתיירות מדברית. כבר כתבתי על כך באחד מטורי – אחרי ששיווק בהצלחה רבה את תל אביב ואת ירושלים כ”שתי ערים – סופ”ש אחד” מציב לעצמו כעת משרד התיירות את המדבר הישראלי כמשאבת התיירים הבאה. לשם כך הוטסה ארצה קבוצת בלוגרים מובילים מתחום התיירות לטיול של כמה ימים בנגב, לשם כך הקימו בים המלח את הטיילת החדשה ועמלים על הקמת כמה בתי מלון, ולשם כך נשכרו מומחי תיירות איטלקים כדי ללמד את התיירנים הישראלים איך הופכים הרים למכרה זהב.
2019 היתה אחת מהשנים הגרועות לתיירות החיפאית. מדי חודש בחודשו דשדשה חיפה בתחתית רשימת יעדי התיירות המועדפים על תיירים וברשימת הלינות בבתי המלון בעיר. אפילו העובדה שמספר התיירים הכללי בישראל הגיע לשיא של כל הזמנים (4.5 מיליון), חיפה לא נהנתה מהפריחה הזאת. להיפך – לא רק שחיפה לא נהנתה מגידול יחסי בתיירות אלא שהיא סובלת מקיטון מתמיד. תיירים לא באים לכאן, ואלה שכן באים – לא נשארים.
רוצים להישאר מעודכנים?
הסיבות לכך הן רבות, ואני שב ודן בהן כאן פעם אחר פעם. אך אף שכל העוסקים במלאכה והמעורבים בתחום מודעים למצב ולבעיות, ניכר כי איש אינו טורח לטפל בהן ולהביא לשינוי. יתרה מכך – כשבוחנים לעומק את התנהלותה של העירייה בשנה-שנה וחצי האחרונות, מבחינים כי למרות הצהרות מרשימות על שינוי מדיניות בתחום התיירות והעירוניות כדי להפוך את חיפה לברלין, חיפה הולכת ומזכירה בהתנהלותה זו יותר ויותר דווקא את אמסטרדם – העיר שנאבקת בתיירות ובתיירים כי אינה יכולה לשאת עוד את נוכחותם. אלא שבעוד באמסטרדם הסיבה היא עומס עד כדי הצפת העיר בתיירים, הרי שחיפה יוצאת למאבק בתייר עוד בטרם הגיע לכאן.
העירייה מתנגדת לשיווק, מתנגדת לאטרקציות שעולות כסף, מתנגדת למיזמי תשתית ותיירות שנחנכו בתקופת השלטון הקודם, ובאופן כללי מתנגדת לשמוע עצות או הצעות מכל גורם ובכל תחום.
והתוצאה היא, אפוא, שגם הדוכן החביב שמעמידה העירייה ביריד לא ישנה את המצב. הישראלים, שפוקדים את היריד ומתרשמים גם מהדוכן החיפאי ומהעלונים שלו, דווקא אוהבים את חיפה ומגיעים אליה, אבל כל עוד שיעור הישראלים המטיילים בחיפה יהיה גדול בעשרות אחוזים משיעור התיירים הלנים בה, לא יהיה כל שינוי.
ובינתיים חיפה משקיפה מן הצד, מצוברחת, ומביטה איך בעוד שהנגב פורח, הצפון ובירתו חיפה שוקעים.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מרצה, סופר, מבקר ומטייל
תיירות? עזוב אותם בשקט
עד שלא יטפלו בבטלה של אלפי פקידי העירייה לא יקרה בעיר כלום.
גם לא פיתוח טיילות, נקיות טיילות, שבילים, כלום.
גם את הדוכנים ביריד מפיקים בחברה חיצונית העירייה לא יודעת לעשות כלום.
מאות עובדים הולכים במסדרונות מגדל ההנדסה ומגרבצים כל היום