חיוך גדול נסוך על פניו של משה כחלון, עדיין שר האוצר, בתמונה שמתנוססת באתר זה בכתבה מלפני שבועיים בלבד שכותרתה היתה “קליש רותם וכחלון נפגשו: ‘נהפוך את חיפה למטרופולין חזק’”. גם ראש העיר עינת קליש רותם, שתמונתה הודבקה לצדו, מחייכת במאור פנים.
מפתה מאוד לחשוב שהחיוך של השניים לא נוגע למשהו קונקרטי, מיידי, אלא לעמדה קיומית. “העולם מצחיק אז צוחקים” או “אני יודע/ת משהו שאתם לא יודעים”. אולי משהו על הקשר בין הכרזות לבין כוונות. משהו בסגנון “אופס, חברים, נהפוך את חיפה למטרופולין חזק, אבל רק רגע, אני צריך לפרוש מהחיים הפוליטיים, אז נעשה את זה בחיים אחרים”, ולחלופין “אופס, חברים, שמתי את מבטחי בכחלון, למרות שהוא כבר רמז מזמן שהוא בחוץ, הכחיד את הבסיס המפלגתי שלו והזדכה על כל הרקורד הציבורי שלו שגם ככה לא היה משהו, אבל נמצא מישהו אחר”.
כחלון הולך. אין מה להצטער. נוכחנו כבר מזמן שככל שמדובר בתרומה למרחב הצפוני הוא לא קידם דבר, למרות העוצמה הפוליטית שהוא ריכז בידו לאחר שהשתלט על מינהל התכנון נוסף על משרד האוצר. באפשרותו היה לקדם פרויקטים תשתיתיים ענקיים לטובת העיר כמו מנהור מסילות הרכבת וחזית הים העירונית, להזניק את המעמד הסוציו אקונומי של תושבי שכונות החוף ומזרח חיפה באמצעות תוכניות התחדשות עירונית הוליסטיות, להסיר חסמים בתחום של פארקים ותעסוקה ולפטור אותנו, או להקל במשהו, על הנטל הנמלי הרובץ על צווארנו. הוא הסתפק בחיוכים ובמצגות.
חיוך אחד לשמאלו (או לימינו, כבר קשה מאוד לדעת) הוכיחה ראש העיר ששוב היא לא מצאה למרחב את האב הנכון, אם היא חיפשה בכלל. למעשה, זו לא הפעם הראשונה, וליתר דיוק – זה אפילו נשמע כמו סיפור החוזר על עצמו. קליש רותם התחילה באבי גבאי, שהתאים היטב לצרכיה הפוליטיים האישיים, אבל מבחינת מעמדה של חיפה כמטרופולין לא נשא שום בשורה – לא מתקופת היותו השר להגנת הסביבה ולא כמנהיג החדש של מפלגת העבודה וכמשמיד המנדטים המהיר ביותר בהיסטוריה שלה.
רוצים להישאר מעודכנים?
במאמר מוסגר אני מוכרח לומר שאני אמנם מדבר על מציאת אב מתאים למטרופולין, אבל לא מדובר בעניין של ג’נדר. קליש רותם מוזמנת לחפש אם מתאימה, אם יש כזאת, למרות שהרקורד שלה בתחום המשפחות החד מיניות כנראה לא יעניק לה יתרון.
גבאי היה אם כן הימור פוליטי אישי שסייע לקליש רותם להתמודד דרך הפלטפורמה של מפלגת העבודה, למרות שרק המתאזרח לרגע גבאי תמך בה ורוב ותיקי המפלגה התנגדו. במובן האישי זה הצליח לה. במובן העירוני – גבאי בוודאי יתקבל בחיפה יפה לכוס קפה. אנשים מכניסי אורחים אנחנו. בכלל, אם ניזכר בתקופה ההיא ובפיגורות שגייסה קליש רותם, איך אפשר לשכוח את אלי ישי שעל תמיכתו בה אמרה קליש רותם שהיא “מעריכה ומתרגשת”, והיו עוד כאלה שבאו, חייכו והלכו. יש להעריך שנציגי דגל התורה בכנסת עדיין שומרים לקליש רותם אמונים.
אם נבחן את בסיס התמיכה שראש העיר בנתה לה במישור הפוליטי הארצי, אנחנו נוכחים שהבסיס העיקרי שלה הוא חיוך, אולי אפילו צחוק בפה מלא, והבדיחה היא, בינתיים, אנחנו. במובן של הכוורת הקרובה לה המצב הוא לא פחות גרוע. אמירות המיוחסות לכאורה לסגן אחד שלה נגד הקהילה החרדית היו צריכות, לדעתי, לזכות אותו בביקור בחדר החקירות על הסתה לגזענות. נגד סגן אחר תלוי ועומד כתב תביעה מביש שעד כה הוא לא הגיב ציבורית להאשמות שככלולות בו. נבחר ציבור אחר שמונה על ידה לתפקיד חשוב ארגן צעדת שנאה נגד להט”ב, ועל משענה העיקרי אני חושש להגיד משהו מטוב עד רע כי מי ערב לי שהוא לא בעצם מפקד של צבא זומבים שיפקוד את סיוטי בלילה.
ומה בוחרת ראש העיר לעשות לנוכח הדברים האלה? כמובן, לקיים משא ומתן קואליציוני עם נציגי הליכוד. אם הכל יסתדר כראוי, כפי שהיה עד עכשיו, תצליח קליש רותם לגייס את אנשי סיעת הליכוד לקואליציה העירונית בדיוק כאשר הכנסת תכריז שבנימין נתניהו חייב לעמוד לדין והשרביט השלטוני יעבור לידי מפלגת כחול לבן. זה בוודאי יהיה שווה חיוך.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
שוב הגברת קליש רק מחייכת למצלמה ולא עונה על שאלותרונן