את ההצגה "ג'נטלי", שבוימה על ידי משה נאור ונכתבה על ידי שירי נדב-נאור, הייתי שמח לראות עוד פעמיים נוספות. בפעם הראשונה, זו תהיה צפייה פשוטה בהצגה ובפעם השנייה הייתי שמח לקבל את הזווית של הקהל, שלא הפסיק לזוז בכיסאו לאורך כל ההצגה. זה היה יכול להיות מרתק אם היו מצלמים מקבץ מסוים של אנשים מהקהל לאורך ההצגה, על מנת לראות בבירור את ההשפעה הכה דרמטית שלה על התגובות, המבטים והתזוזות של ביושבים בקהל.
אפשר להגיד שאנשים רבים ניצלו לחלוטין את מרחב התנועה היחסית מוגבל של הכיסא עליו ישבו. הם היו על קצה הכיסא, התכווצו בו, קפצו עליו משמחה ואפילו נאנחו בו מרוב ייאוש. גם אלה שככל הנראה לא מגדירים את עצמם כחובבי תיאטרון גדולים, לא יכלו להישאר אדישים ל"ג'נטלי", ובהתאם לשם ההצגה, נשאבו בעדינות לעולם הקודר וה"מעט מוכר" ש"ג'נטלי" מציגה בפנינו.
באקטיביות של הקהל לא היה קשה להבחין כלל וכלל. למרות שהייתי שקוע לחלוטין במתרחש על הבמה, לא יכולתי שלא לשים לב לתגובות העזות של האנשים, שנעו בין כעס, עצב, תסכול, אי נוחות ועוד. השילוב בין התכנים האקטואליים הקודרים, שחלקם נחשבים לטאבו בחברה, לבין השפה התיאטרונית הייחודית של ההצגה עליה נרחיב בהמשך, הצליח ליצור השפעה פסיכולוגית ממשית על הצופה.
מרגש ובועט. צילום: יוסי צבקר
הסבר קצר על עלילת ההצגה יבהיר לכם בדיוק מדוע המושג "תכנים אקטואליים קודרים" היווה רק תיאור עדין וחמקמק לאמת האכזרית עליה מבוסס המחזה. לזוג פליטים מניגריה, האחד אמן רחוב והשנייה עוזרת בית במעונו של אדם מפורסם, נולד תינוק לבן. כפי שיכולתם לתאר, בישראל של היום מקרה שכזה לא יכול לעבור באופן חלק על סדר היום, והמשטרה פותחת מיד בחקירה שרק הולכת ומסתבכת עם הזמן.
בעוד שהבחירה המובנת מאליה היא לחפור לעומק הנושאים האכזריים המוזכרים במחזה באופן דרמטי וקודר, כאן נעשו בחירות מרעננות שמתכתבות עם היצירתיות והתעוזה של האמנים המוכשרים בתיאטרון חיפה. הם החליטו לאמץ באופן חלקי את התפיסה לפיה ז'אנר המחזמר נועד לשמח ולספק מפלט מצרות היומיום, ולהלביש אותה על גבי מציאות קודרת.
הבחירה האירונית הזו, מביאה עמה תוצאות מורכבות ומיוחדות אשר מצליחות להשפיע באופן פסיכולוגי על הקהל. קטעי מוזיקה והיפ הופ מקפיצים, שנכתבו על ידי סולן להקת "הדג נחש" שאנן סטריט והולחנו על ידי המוזיקאי אמיר לקנר, מבוצעים על בסיס טקסטים קודרים או מהלכים דרמטיים אפלים באופן אלגנטי ולעתים אף קומי. הקהל בוהה בהצגה בהנאה, ומאחורי גבו מזדחל האגרוף המיוחל לבטן, הלוא הוא הביקורת החברתית.
הקונטרסט שבין התדמית המוצגת כלפי חוץ לבין האמת האלימה הוא מוטיב מרכזי בהצגה. הדבר בא לידי ביטוי בין היתר בשני מסכי לד ענקיים העומדים במרכז הבמה ומציגים בפנינו פרסומות וביטויים שונים, ברוח החיים הטובים והנוחים. הפרסומות מכוונות לאזרחים הישראליים הפשוטים שנחשבים כנורמליים בעיני הממסד, ועל כן זוכים לזכויות ולפריבילגיות המהוות קרש קפיצה לחיים טובים ומלאי רווחה כלכלית. חלקם הגדול, אגב, הוא זה שיושב בכיסאות האולם וצופה בהצגה.
הפרסומות הנעימות והחיוביות מקבלות משמעות אחרת לאור האירועים המתרחשים על הבמה. העובדה שהן מכוונות לחברה הישראלית הטיפוסית ולא לזוג הפליטים המסכן שעומד במרכז ההצגה ואינו זוכה לזכויות אדם בסיסיות ולהכרה מצד הממסד, יוצרת ניגוד מרתק שמבהיר את ההפרש בין התפיסה הרווחת לגבי מצב הפליטים לבין העובדות בשטח.
הניגוד בא לידי ביטוי גם בדרכים יצירתיות אחרות, אותן נעדיף לא לפרט מחמת הספויילר. אך כן נוכל להגיד שההצגה מערבת בתוכה מגוון רחב של אמצעים וויזואליים ומדיומים אמנותיים, אותם לא ראיתם משתלבים באופן הזה בשום הצגה אחרת. הערבוב בין הסגנונות, הצבעים והנושאים יוצר שפה תיאטרונית חדשה שמצליחה להפתיע את הקהל בכל פעם מחדש.
יוצרי ההצגה מעדיפים להימנע מתיוג ברור של ההצגה כ"מחזמר", "דרמה", או "קומדיה", שכן הערבוב בין הז'אנרים תורם למורכבות של ההצגה ולתפיסה התיאטרונית הצעירה שהם מבקשים להעביר הלאה. את הבחירה האמנותית הזו לא ניתן שלא להשוות לאחד מהמסרים הבולטים בהצגה.
על פי אותו המסר, עלינו לזרוק את ההגדרות החברתיות והמגדריות לפח ולהתייחס לכל אדם קודם כל כאל אדם. החיבור ביננו כבני אדם אנושיים ומורכבים מבחינה נפשית, הוא זה שעליו קם ונופל עולמנו. לכן, בין אם אתם נערים, מבוגרים או צעירים – כולכם אנשים, ועל כן כולכם תוכלו להתחבר וליהנות מההצגה "ג'נטלי".
ג'נטלי
תאריכי מופעים של ההצגה: 03-08/02
רכישת כרטיסים להצגה "ג'נטלי" בכיכובם של אסתר רדא, גילי יאלו וירון ברובינסקי, מתבצעת דרך אתר האינטרנט של "תיאטרון חיפה",
או באמצעות יצירת קשר עם תיאטרון חיפה בטלפון 04-8600500
ג'נטלי. איך אתם הייתם מגיבים? צילום: יוסי צבקר
רוצים להישאר מעודכנים?
כתבה שיווקית
תגובות