תביעה נגד סגן ראש העיר: "הפשיט אשה מנכסיה"

סגן ראש העיר הרב דובי חיון נתבע על ידי מלכה שושני, באמצעות עו"ד הרב צוריאל בובליל, במאות אלפי שקלים. לטענתה של התובעת, חיון, עוד בהיותו רב הקהילה הקונסרבטיבית מוריה, ניצל אותה וגרם לה לתת לו קרוב לחצי מיליון שקל, לשנות את צוואתה ו"להתפשט מנכסיה".

"זהו סיפור עצוב על אשה שהיתה במצוקה קשה וחיפשה דמות שתהווה עבורה משענת רוחנית, גורם שניתן יהא לחשוף בפניו את תחושותיה, כאבה, סיפור חייה, והוא יהא כלפיה בבחינת 'כמים הפנים לפנים – כך לב האדם לאדם'", נכתב בתחילתו של כתב התביעה שהוגש ב-24 בדצמבר 2019 לבית המשפט המחוזי בחיפה, "מדובר באשה (התובעת שושני; ב"כ) שהיתה במצב נפשי ירוד – חרדתיות, הפרעות דיכאון, השמנת יתר, סרטן בסיס ועוד. מה גדול היה אושרה עת פגשה בנתבע (חיון; ב"כ) – רב קהילה שאותו העריצה, אדם ורבלי, דמות הנותנת לשני את המקום לחוש שהוא בשבילו כל עולמו. אכן, התובעת שמה יהבה ומבטחה בנתבע בשל תפקידו הרוחני כרועה ורב הקהילה הקונסרבטיבית מוריה. התנהל קשר אמיץ ביניהם, והם שוחחו רבות והתכתבו רבות, ובעצם הוא היווה עבורה שילוב של רב, יועץ וחבר נפש".

בתביעה נכתב כי "הקשר היה גם עם אשתו זהבית – אשת חינוך, מנהלת בית הספר היסודי דגניה בטירת כרמל. התובעת אף התארחה אצל הזוג חיון, תוך שהנתבע היווה עבורה מודל של דמות הראויה להערכה ולהערצה… אך הוא הפר את אמונה. זאת, בין השאר, בכך שהוא ניצל את יחסי התלות שלה בו ובאשתו ואת יחסי ההערצה, וגרם לה לתת לו כספים ולכתוב צוואה לטובתו ולטובת קהילתו, נתן לה להאמין שכספים שהעבירה לו ישמשו לרכישת דירה בשותפות איתו, ועוד. בשיטתיות הועברו אליו כספים ממנה, והוא פיזר הבטחות, התחייב לא אחת שהכל יוחזר אליה ושהיא לא תפסיד דבר ואף תרוויח מכך סכומים נכבדים, מעבר לקרן שהעבירה אליו במנות. אך לא רק שהוא לא השיב לה את הכספים ודחה אותה בשה"י ופה"י (ראשי התיבות של 'שבת היום, פסח היום' שמשמעותם היא התחמקות; ב"כ), אלא גרם לה לאבד אמון באנשים המתיימרים לשוות לעצמם תדמית של מי שפועלים למען הציבור".

לטענתו של עו"ד בובליל, "שיגרנו אליו שני מכתבי התראה כדי להסדיר את סיום המחלוקת בדרכי נועם, כך שהיא תקבל כל המגיע לה, ללא צורך במאבק משפטי, אך במקום להשיב, ולאחר שנודע לו על המכתב, התדפק לפתע על דלתה והניח ליד הדלת שקית עם פרטים חלקיים ביותר וקופסת מטבעות עם חלק ממה שהעבירה אליו. שוגר אליו מכתב התראה שלישי לבל ימשיך בדרך זו והוצע לו להיפגש, לרבות עם עורך דין מטעמו, אך הנתבע בחר בהתעלמות מוחלטת ממכתבינו, ולאחר שחלף זמן ניכר הבינה התובעת שאין מקום להמתין יותר, ולתחושתה הוא מפרש את אי פעולתה כחולשה שלה – ומי כמוה מכיר את מצוקותיה?! – והוא מנצל זאת כדי להמשיך להתעלם מדרישותיה שאין צודקות ממנה, לכן היא עומדת על מלוא סעדיה ועל הוצאות משפט ריאליות, שכן הוא יכול היה להקטין הנזק ולא עשה זאת".

עוד נטען כי "הנתבע הכריזמטי רכש את אמונה באופן מוחלט, והיא פיתחה בו תלות כמעט מוחלטת, פעלה לפי הוראותיו והנחיותיו… ואפילו נתנה לו את המפתח לדירתה ברחוב מוריה 45 א' בחיפה לביטחון עבורה, כך שאם יקרה לה משהו, יש אדם שהיא סומכת עליו ויש לו את המפתח לדירה. התובעת, שהיא אשה בודדה ללא ילדים (בנה נפטר בגיל צעיר מאוד לפני שנים רבות) וכיום מתקרבת לגיל 75, טוענת באופן נחרץ כי משלב מסוים היא הובלה על ידי הנתבע, צעד אחר צעד, 'להתפשט מנכסיה'. כאשר היא חשה שהובלה בכחש, ומתוך חשש שהוא ינסה לטעון נגדה שהיא מעלה טענות סרק, היא החלה לנהל שיחות שבהן טרחה לדרוש המגיע לה, ושחלקן תועדו, והוא ואשתו אף הודו בחוב כלפיה".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

עו"ד בובליל מונה אירועים המהווים את התשתית לכתב התביעה, ובהם העברת החשבון שלה לבנק שבו מתנהל חשבונו של הנתבע, שם "הוא 'יעזור' לה לנהל את כספיה ביתר קלות למען רווחתה הכלכלית… והציע לה שהוא ינהל את תיק ההשקעות שלה במקום אלטשולר שחם, שם נוהלו השקעותיה. יצוין כי באלטשולר שחם היו ביום הסגירה – 20 בפברואר 2017 – 755,661 שקל"; וכתיבת צוואה חדשה, כאשר באותו היום, "לאחר שהפעיל עליה לחץ פסיכולוגי וגרם לפיתוח תלות התובעת בו, ביקש שתביא עמה את קלסר החוזה של דירתה, הסיע אותה במונית אל עורך דין שאותו הגדיר בפניה כחברו הטוב, ובנוכחותה אמר לו מהן ההוראות שיש לכתוב בצוואה, ובין השאר שכל עזבונה (מלבד חשבון לטובת בנו של אחיינה) יעבור לעמותת קהילתו מוריה, אך הכספים בחשבון הבנק החדש שלה יעברו במלואם לחיון ולרעייתו". עוד צוין כי "אף שצוואה זו בוטלה לאחרונה, עת החלה להשתחרר מאחיזתו כלפיה, הדברים מובאים כדי להבין את גודל השפעתו הבלתי הוגנת ואף עושקת על התובעת".

אירועים נוספים הם ייפוי כוח מתמשך לטובת הנתבע ולרעייתו "בכל העניינים הרכושיים ובעניינים האישיים. הוא דאג שיירשם בייפוי הכוח שהוא מוסמך למכור את דירתה, בהתאם לשיקול דעתו, לרבות נימוקים עסקיים, כדאיות כלכלית ועוד. צוין שייפוי הכוח יעמוד בתוקפו גם אם היא תודיע על רצונה לבטלו, כשלא תהיה כשירה לחתום על ייפוי כוח. ב-19 באוגוסט שיגרה התובעת הודעת ביטול המינוי כמיופי כוח והודיעה על כך לאפוטרופוס הכללי, אך גם סיפור זה צוין כדי להבהיר את השפעתו האדירה עליה"; והעברת כספים לחשבונו לשם רכישת דירה משותפת לאחר ש"הנתבע הודיע לה שחבל להשאיר את כספה בחשבון בנק באופן שאינו מניב רווחים, ויש בידיו את היכולת לגרום לכך שרכושה יפיק רווחים נאים באמצעות רכישת נכס משותף שיירשם על שם שניהם. התובעת נתנה בו את אמונה העיוור, והעבירה לחשבונו לפחות 482,000 שקל".

בכתב התביעה מצוין כי בפברואר 2018, לאחר קבלה של כ-450,000 שקל, הגיע הנתבע לביתה של התובעת "והביא לה מסמך מודפס ומוכן מראש שם צוין על ידו שאכן רכש דירה ברחוב חבצלת 29 בנשר והיא רשומה על שמו. כן ציין שמחצית ההשקעה היא מהתובעת, שהדירה היא בשותפות וההוצאות וההכנסות הן בשווה, ושאם הדירה תימכר היא תקבל מחצית משכר המכירה. נוסף על כך הוא ציין שהתובעת חותמת שהשקיעה מחצית מעלות הדירה ושהיא שותפה בדירה כל ימי חייה, אך לאחר לכתה מארץ החיים לא תהא לאיש תביעת שותפות, והדירה תהיה בבעלות הנתבע בלבד".

לטענתו של עו"ד בובליל, מהסכומים שנתנה שושני לחיון "עולה שהיא השקיעה הרבה יותר מחצי מההשקעה ושהיה כאן ניסיון להטעות אותה ולהוציא כספים ממנה שלא כדין, ולכן אין משמעות לשום חתימה שלה, ככל שהיתה, באשר להכרה בכך שהם שותפים בשווה בדירה. למרות פניות חוזרות ונשנות מצדה, לרבות באמצעות מכתביו של בא כוח התובעת, הנתבע לא העביר אליה אגורה משכר הדירה ולא הציג בפניה את חוזה הרכישה ואת הסכם השכירות. הוא טען לפתע ש'היו לו הוצאות', שאותן לא הוכיח כלל ולא תיאם איתה כלל, ככל שבכלל הוציא סכום מסוים. יתרה מזאת, הוא טען כי הוא חי בנפרד מאשתו ועזב את הבית, טען שימכור את הדירה המשותפת בנשר, וביקש שהיא תסמוך עליו. אלא שזמן מה לאחר מכן פרסם התובע במרשתת תמונות שמהן עולה שהוא בילה עם אשתו בטיסה ובמחזמר".

בשלב זה, נטען בכתב התביעה, חלה "התפתחות דרמטית": "משהחלה התובעת לחשוד בו היא ניהלה עמו שיחות שנועדו לשאוב מידע ממנו כדי להוכיח שקיבל כספים ממנה והתחייב להחזיר לה אותם. ביולי 2019 הוא הודיע לה שכנראה ימכור את הדירה תוך כמה חודשים, שאין לה מה לדאוג ושהיא תקבל הכל. אלא שמעיון בנסח הטאבו על הדירה בנשר (אלא אם כן יש לו עוד דירה בבניין זה) עולה שאולי הוא ביצע פעולת הברחה, ויתכן שהוא כבר מכר את הדירה בתחילת 2019. מה שבטוח הוא שעדיין לא עברה הבעלות, ועוד יותר בטוח שאם זו הדירה, הרי שהוא הטעה אותה ונטל את כספיה, בעודו 'מרדים' אותה. התובעת מקווה שאין זה כך, והדירה עדיין קיימת. אם הדבר נכון, כי אז יש לחייבו למסור לתובעת את חוזה המכירה, את האישורים על כל הכספים שהתקבלו ואולי עתידים עוד להתקבל, ואת הכספים לאלתר, ולפחות את החלק היחסי שיש לתובעת בדירה, וזאת עד לבירור התביעה. כן יש ליתן צו עיקול ואיסור דיספוזיציה בדירה עד להכרעה בתובענה זו".

כתב התביעה פורש טענה נוספת בגין מטבעות ושטרות מכל העולם ומתקופות שונות שאותם לקח חיון משושני כדי "'להעריך' את שוויים, ועל אף פניות אליו הוא עיכב את השבת המטבעות והכספים. זאת, למרות שהתחייב בכתב, לאחר דרישתה, כי 'השבוע אביא לך. מבטיח לך שהכל נמצא אצלי ויחזור אלייך', וגם אשתו הבטיחה לה 'נחזיר לך הכל'. בפועל הוא השיב לה רק חלק מהמטבעות ומהכספים, בבחינת 'מה שבעל ערך לא הוחזר, מה שלא בעל ערך הוחזר', ועליו להשיב לה את היתרה המוערכת בלפחות 25,000 שקל".

כמו כן נטען שב-24 באוקטובר 2018, שישה ימים לפני הבחירות המקומיות, חיון לווה משושני 18,000 שקל לשם ריצה לבחירות למועצת העיר. "הסכום הועבר אליו על ידה כהלוואה לבקשתו", נכתב, "אך עד היום הוא לא החזיר לה את הסכום, ועליו להשיבו בצירוף הפרשים כדין". עוד נטען כי שושני העבירה לחיון 20,000 שקל לרכישת קומה שנייה על קבר אמה, והוא טען ש"רכש עבורה זכות קבורה על קבר אמה, וישלח לה עותק כי דיבר עם חברה קדישא, אך לא צירף כל ראיה או קבלה. בדיקה בחברה קדישא העלתה שלא בוצעה כל רכישה כזו". בכתב התביעה נטען גם כי היא העבירה לחיון 10,000 שקל להוצאת ספר על חייה, "אך ספר זה לא יצא עד היום. בנסיבות אלה על הנתבע להשיב לה הכסף בצירוף הפרשים כדין".

בהתאם לנטען מבקש עו"ד בובליל מבית המשפט להורות על רישום שמה של התובעת כבעלים בדירה, באופן יחסי לסכום ששילמה באמצעותו של התובע; להורות על פירוק השיתוף בדירה ולאחר מכן על מכירת הדירה תוך חלוקה בהתאם לחלקו של כל צד לאחר קיזוז חיובים אחרים; לחייב את הנתבע בשכר דירה מאז מועד רכישת הדירה על ידו, בחלק היחסי שייפסק שיירשם על שם התובעת; ליתן צו עיקול ו/או איסור דיספוזיציה בדירה עד להכרעה בתובענה, ובמידת הצורך להורות על ביטול עסקת המכירה שבוצעה בחוסר תום לב ובהברחת רכוש; לחייב את הנתבע בהצגת חוזים, דיווחים ואישורים בכל הנוגע לדירה; לחייב את הנתבע בהשבת מלוא הסכומים שהתובעת מסרה לו; ככל שהדירה נמכרה, לחייבו להשיב לה, מלבד שכר הדירה, גם את הכספים בנדון; לחייב את הנתבע בהשבת כל המטבעות בפועל, ולחלופין לחייבו בסך של 25,000 שקל; ליתן צווים זמניים וקבועים, לרבות עיקולים וצווי מניעה, לרבות על הדירה, בנקים, זכויותיו בעיריית חיפה ועוד; לחייב הנתבע בנזקים, בעוגמת הנפש, בהפרת האמון, במשבר קשה ועוד, בסך סמלי של 50,000 שקל; ולחייב את הנתבע בהוצאות משפט ריאליות ובשכר טרחת עורך דין.

חיון מסר ל"כלבו – חיפה והצפון": "אין תגובה. זה עניין אישי ואני לא מגיב בעניינים אישיים. זה ייפתר".