יצר הסקרנות לפענוח נפש האדם הוביל אותי ברבות הימים למלאכת העיתונות. עם זכוכית מגדלת ביד אחת ועם קולמוס ביד השנייה אני מנסה לחשוף מידע שאינו ידוע לציבור הקוראים, וזאת באמצעות מקורות סודיים שהפכו כבר מזמן לשב”כ הפרטי שלי.
השבוע אני מביא לכם את סיפורה של ניצן מרסיאנו, מנכ”לית מרכז התרבות קסטרא – דמות חיפאית ידועה, אשת חברה משכונת דניה ובתו של כדורגלן העבר האגדי של הפועל חיפה ומלך שעריה בכל הזמנים אברהם גינזבורג. מרסיאנו היתה עבורי אניגמה – עד השבוע הכרתי אותה רק ברמת הסמול טוק, ולמרות שניסיתי, לא מצאתי בכל העיר ולו אדם אחד שאמר עליה מילה רעה.
מרסיאנו התגלתה לי כאשה רכה, עדינה ורגישה, עם תעצומות נפש שסייעו לה לנצח את מחלת הסרטן שאיתה היא התמודדה לפני שמונה שנים, ולאחר תקופת ההחלמה עשתה צעד נוסף כשנפרדה מבעלה מיקי מרסיאנו – מסעדן ידוע ומבעלי גן האירועים בקתה ביער בבית אורן. היום היא משדרת לעולם את המסר “אני כאן כדי להישאר ולהפיץ אהבה”.
נפגשנו בבית הקפה דיומא במרכז הכרמל לארוחת בוקר לא שגרתית בעליל, אך לפני הכל – אלה הם חמשת הדברים שלא ידעתם עליה:
1. היא מכורה לים מגיל צעיר, אולי בזכות שיעורי הספורט בעיר אילת בה גדלה שהיו בדרך כלל חתירה בים.
2. היא אוהבת לשרוק עם שתי אצבעות בפה כיאה לבת של כדורגלן.
3. בתה יובל, שבקרוב ימלאו לה 18 שנים, היא ילדת מבחנה.
4. היא נשאית של גן סרטן השד והשחלות.
5. היא היתה דיילת בארקיע.
רוצים להישאר מעודכנים?
דיומא נפתח לפני חודשים ספורים במתחם הכושל במרכז הכרמל, סמוך לקפה הבנק המיתולוגי. הבעלים לקחו הימור גדול כשפתחו את בית הקפה וצמוד לו את חנות הצעצועים ילדותא, כשבחרו להמציא מחדש את המושג בית קפה ולהציב נטע וינטג’י זר משנות ה־50 בלב הכרמל.
הקומפוזיציה שנלקחה מימי סרטי השחור-לבן היא חריגה מאוד במתחם ואופיינית יותר לבתי הקפה ברחוב מסדה שמאוכלסים על ידי חבר’ה צעירים אשר מחפשים פשטות לא מעוצבת. כיסאות פורמייקה צבעוניים ושולחנות שאין קשר בין האחד לשני הם אחלה וסבבה, ויפה עשו הבעלים כשהשכילו להבין שמרכז הכרמל איבד כבר מזמן את זוהרו ושהבון טון לא מביא עמו פרנסה.
התפריט בדיומא הוא מפתיע – ארוחות בוקר שונות משבלונת האומלט-סלט-טונה-קפה, אך כאלו שלוקחות את הסועד לטיול בין ארצות ועמים. מיד כשהתיישבנו הייתי חייב תה. אני יודע שזה לא נשמע סקסי, אבל אני טיפוס של תה ולא של קפה. ביקשתי ארל גריי כהרגלי בקודש עם תוספת של נענע. ארל גריי לא היה, רק ויסוצקי, והמלצר הגיש לי כוס פורצלן מקסימה אך שבורה. הפניתי את תשומת לבו לכך, והוא התנצל וחזר כעבור זמן קצר עם כוס אחרת מהסטים הישנים של נעמן פורצלן, שגם היא היתה פצועה בחלקה העליון. פעם אחת – ניחא. פעמיים? זה כבר מחדל. באופן נדיר לא התלוננתי כי הייתי זקוק למשקה האלים, וכיוונתי את שפתי אל צדה התקין של הכוס.
כוס תה שבורה
התחלנו את הארוחה בחצ’פורי אמיתי, כך נכתב בתפריט, שהוגש עם ירקות חתוכים גס, חמוצים, רוטב הבית וביצה קשה. מרסיאנו ואני הגענו רעבים, ואין טוב יותר מלפתוח את הבוקר עם חצ’פורי חם, מלא בגבינה גאורגית. אלא שבפועל היה זה מאפה בינוני שהזכיר בורקס עם גבינה משעממת, שעליו פוזר תבלין הקסם של המזרח התיכון – זעתר – ללא שום קשר למנה. רוטב הבית היה פשוט לא טעים, והוא הכיל משום מה לימונים כבושים מרוסקים. מה בין המנה הזאת לחצ’פורי? לא ממש ברור.
חצ'פורי אמיתי
“איך השפיעה הפרידה שלך מבעלך על חלוקת העסקים הרבים שחלקתם בתחום ההסעדה והבידור?”, שאלתי את מרסיאנו, והיא השיבה: “יש לי את הקריירה שלי בקסטרא כבר 13 שנים, והקריירות שלנו הן נפרדות. מיקי מנהל את בקתה ביער ואת העסקים האחרים, כך שהכל ממשיך כמו שהיה. אנחנו לא גרושים אלא פרודים. מיקי הוא אהבת חיי ותמיד יישאר כזה. שמרנו על יחסים מדהימים, ואנחנו עושים חגים ביחד וחיים בהרמוניה נפלאה”.
לאחר שפתחנו את הבוקר בביקור בגאורגיה, החלטנו להצפין לסקנדינביה ולנחות בנורווגיה. אל השולחן הגיע נורווגיה סטייל – מגש שכלל סלט ביצים, סלמון מעושן, משולש של גבינת לבאש קירי, בצל ירוק, פרוסות מלפפון וצנונית ומקלות לחם שומשום. מרסיאנו קלטה שיש בתפריט גם דג הרינג וביקשה פינוק קטן, ואל המגש הצטרפה פנכת הרינג כבוש נהדר שחוסל בשניות.
סלט הביצים היה משובח מאוד (וביקשתי תוספת שהגיעה בנדיבות), גלילי הסלמון המעושן היו סטנדרטיים, וספרתי ארבע פרוסות של מלפפון ירוק וחמש פרוסות של צנוניות. צנונית ידועה בדומיננטיות שלה, ופרוסות דקות פותחות את טעמה ומוסיפות ארומה נהדרת לסלט, אך כאן הפרוסות היו עבות מדי – כאלה שעלולות לעקור כתר זמני ממקומו.
נורווגיה סטייל
“ברכה הוא שמו של גן הסרטן שאת נשאית שלו”, אמרתי למרסיאנו, “עד כמה שזה יישמע מקאברי, יכולת לראות סוג של ברכה לאחר שהחלמת?”. “מיקי אמר לי שאני בחרתי בחיים והוא בחרדות”, היא סיפרה, “פתאום גיליתי שניצן יכולה להיות גם לבד ולא רק כזו שנשענת על בן זוג. מסתבר שלמדתי להיות לבד תוך כדי המחלה, כי בזמן הזה, למרות שאתה מוקף באנשים, אתה מתמודד לבד. לרגע לא חשבתי שזה ילך לכיוון רע. אני אשה אופטימית, ואין אצלי מצב של הרכנת ראש. הייתי צריכה להרים את הראש ולשמור על בית נורמלי, לא בית חולה. בין הטיפולים יצאתי למועדונים עם פאה על הראש, אירחתי, התארחתי וביליתי. נאחזתי בחיים. הבית אמנם התפרק ולברכה היה חלק בזה, אבל כשניצחתי את הסרטן הרגשתי וונדרוומן. אני לא מצטערת על הפרידה. אני אוהבת את מיקי ואוהב אותו עד יומי האחרון”.
אחרי המונולוג הזה לקחתי נשימה ארוכה וביקשתי מהמלצר עוד משהו לאכול. בעלת הבית ששמרה על ערנות הציעה לנו את שלושת המוסקטרים – מנה שכוללת סלט ביצים, הרינג כבוש ומטבוחה. על סלט הביצים כבר הפלגתי בתשבחות, כך גם על ההרינג, והמטבוחה הצפון אפריקאית (כבר הספקנו להדרים מסקנדינביה) היתה סימפטית וחמודה. אל השולחן הגיע גם סלט איש קטן עם פרדס של לימונים בפנים, והבין יבין.
הבטתי במרסיאנו לאורך כל הארוחה, ומילים כמו כיף, פאן, קלילות וזרימה עלו בראשי. “מהו קסמך?”, שאלתי אותה, ואמרתי לה שלא מצאתי בכל העיר איש שדיבר בגנותה. תוך שניות החלו הדמעות לזלוג. “אתה מרגש אותי”, היא אמרה, “סוד הקסם? אני לא יודעת. אני משתדלת לקבל אנשים כמו שהם, בלי לשפוט אותם. אני תמיד עוזרת ומפרגנת. אני לא חושבת על עצמי בכלל ומשתדלת לעמוד בציפיות. אני אשה של אנשים שמתחברת בקלות. לרקוד, לשמוח וליהנות הן לא מילים גסות”.
“נעבור למרכז קסטרא”, עשיתי מעבר חד, “האם הקרבה לנאות פרס, לאיצטדיון העירוני ולבניין של חברת החשמל עזר למרכז להתרומם?”. “קסטרא הוא לא קניון אלא מרכז”, השיבה מרסיאנו, “הפכנו אותו למרכז של נותני שירותים, זה לא קניון של חנויות אופנה. אנשים צריכים לצאת מהבית בשביל קופת חולים או מרפאות מומחים, כדי לבקר במסעדות מהטובות בצפון או לעשות קניות בסטופ מרקט. גם בית המלון לה קאפלה שוכן אצלנו. כשהגעתי לקסטרא לפני 13 שנים, מחיר השכירות למ”ר היה 40 שקל, וכיום המחיר הוא פי שלושה. נכון, היו שנים קשות, אבל בזכות פעולות שיווק אגרסיביות העלינו את המקום לתודעה, וזה הצליח מאוד”.
לסיכום, קפה דיומא מנסה לקחת את הסועד לטיול סביב הגלובוס ולחבר עמים ועדות בשילובים מוזרים שלא תמיד צולחים. ניכר על המקום שהוא מזמין, נעים ומיוחד, והוא גם משרה אווירה מתקופה אחרת בלב הכרמל המשעמם. ייעוץ קולינרי מקצועי ובחירת מנות מדויקות במקום שעטנז עולמי יהפכו את בית הקפה לאקטואליה כרמליסטית מנצחת.
המדדים
מדד הניקיון: א”א.
מדד השירות: כנ”ל.
מדד העיצוב: קומת ההסעדה הראשונה נמצאת ברחבה החיצונית, והעיצוב הווינטג’י הוא השולט. ההפתעה המרעננת היא בקומה השנייה, שם נגלה מימד אחר בזמן עם פריטים היסטוריים שמקשטים את הקירות (וגם פינת החתלה).
מדד המחירים:
חצ’פורי אמיתי – 41 שקל
נורווגיה סטייל – 63 שקל
שלושת המוסקטרים – 47 שקל
סלט אישי – 12 שקל
אמריקנו – 11 שקל
תה – עח”ה
סך הכל – 174 שקל
הציון: 3 מספרי זהב
קפה דיומא
שדרות הנשיא 119
טל’: 04-6649191
חיפאי
יש להרבה אנשים מילים רעות עליה, רק שמשטר הפחד שמנהיגה בקניון שבניהולה עושה את שלו.
שלא לדבר על זה שזה לא כזה כבוד להתהדר בטייטל מנכלית הקסטרא,שיעממון אחד גדול
אנני צרפת
la vache qui rit est fromage française et non pas du tout nordique. תרגום לעברית – גבינת לה ואש קי רי גבינה מצרפת ולא מסקנדינביה.