כמו שיש פייק ניוז, יש גם פייק פקטס – עובדות בדיוניות שמתקיימות בתוך מציאות בדיונית. אחת מהעובדות הבדיוניות האלה היא שיש קשר בין יזמות לבין שגשוג ורווחה. כאילו כל מה שנחוץ כדי לעודד חיוניות אורבנית, ריבוי משרות, אווירת הפנינג, פעילות עסקית, תנועה של בליינים, תכונה תרבותית וכל הדברים האחרים שהופכים עיר לאטרקציה, הוא שיבואו אליה הרבה יזמים ושאותם יזמים ייזמו. נשאל, אם כן, מיהם אותם יזמים ומה הם יוזמים?
ברור שאין לכך תשובה חד משמעית, אבל באופן כללי אני סבור שניתן להסכים שכאשר אנחנו שומעים את המונח “יזמים” אנו מדמיינים ציבור די אקלקטי של אנשי הון, משקיעי נדל”ן, ממציאים, מקימי סטרטאפים ולמעשה כל מי שמוכן להציע רעיונות שאפתניים ולהשתתף במימוש שלהם עם ניצוץ בעיניים. מה הם יוזמים? ברוח האקסלרטורים וההאבים, מרכזי טיפוח היזמות, המנטורים והקאוצ’רים אפשר לומר שהמונח הזה עבר הרחבה והוא כולל היום כמעט כל פעילות עסקית בתחום השוק הפרטי. שהרי ברור מאליו שלא רק הקמת חברה למכשור ביוטכנולוגי היא יזמות, אלא גם פתיחת סטודיו לוויטראז’ים, הפעלה של משאית מזון או הקמת קבוצת מתנדבים לטיפוח שבילי אופניים יכולות להיחשב ליזמות.
גם החברה זקוקה לפעמים לכדורים נגד דיכאון, ובפרט החברה העירונית, ואחת מהאסטרטגיות להתמודד עם מציאות לא מזהירה היא לייפות אותה באופן מלאכותי. קחו לדוגמה את רחוב העצמאות בעיר התחתית. פרויקט החייאתה של העיר התחתית היה (ועודנו) רעיון טוב וחשוב. אלא שההבדל בין החזון של רובע שוקק חיים ומסביר פנים לבין המציאות האפורה הוא גדול. המשאבים המושקעים בשיקום של שני מתחמים מוגבלים בגודלם – השוק התורכי ורחוב הנמל – הם רבים, והתהליך של השבת החיוניות לרחוב נמתח לאורך שנים. כל אלה לא מהווים מענה של ממש לציר המרכזי של העיר התחתית – רחוב העצמאות – שנותר אפור למראה ושומם. העסקים הקטנים בו גוועים, המצב התחזוקתי של המבנים הוא בכי רע, החזיתות הן מכוערות ומזוהמות והדרך לשיקומו היא ארוכה ודורשת משאבי עתק.
רוצים להישאר מעודכנים?
כעת, כדי לא לשקוע בדיכאון אל מול המשימה הכבירה של החייאת הציר המרכזי של העיר התחתית, שבלעדיה ערכו של הפרויקט כולו הוא מוגבל מאוד, אנו עוברים מעולם קונקרטי לעולם של מצגות, של דמיון מודרך ושל הדמיות מחשב. עולם היזמות, אם תרצו. בעולם היזמות יש עצי נוי קטנים, מזרקות, כיכרות וחנויות מעצבים לאורך הרחוב השוקק והנאה.
בעולם היזמות, צעירים שזה עתה סיימו ללמוד בפקולטה למדעי המחשב שוכרים משרד של 45 מ”ר עם כל השירותים הנלווים, כולל מהדקים משרדיים ומנטור במבנה שיתופי, פותחים את הסטרטאפ שעליו הם חלמו במהלך שנות הלימודים המפרכות שלהם, ואחרי חצי שנה שוכרים משרד קבע במרחק לא רב על פני קומה שלמה. את ארוחות הצהריים שלהם הם אוכלים במסעדות הפזורות לאורכה ולרוחבה של העיר התחתית, בערב הם יוצאים יחדיו לפאב ברחוב הנמל, ואז נוסעים באחד מהפרויקטים החדשניים של התחבורה הציבורית החיפאית, שהוקם בזכות הוריקן היזמות השוטף את העיר, לביתם באחת משכונות החוף המשתקמות של חיפה.
בעולם האמיתי, יזמות משמשת תחליף כושל לעבודה מפרכת ויסודית המלווה בהשקעה ניכרת של מאמץ, ידע, כסף ובהרבה זמן. בעולם האמיתי, חברות סטרטאפ הן משענת כלכלית לא יציבה במיוחד, ואחת לכמה שנים פוקד את הענף משבר שאחריו שורדים רק מי שכלכלו את צעדיהם בתבונה, שהיו יסודיים ושהמוצר שלהם הוא באמת טוב ונחוץ. בעולם האמיתי, נדל”ן שנמצא בידי משקיעים, כמו אלה שרכשו נכסים בעיר התחתית ולא רוצים סתם לחכות עד שערכם יעלה כדי למכור אותם, הוא לא באמת יוזמה אלא רק אמצעי להרוויח כסף. בעולם האמיתי, נדרשו לאזורים כמו פלורנטין ואפילו שדרות רוטשילד בתל אביב כמעט 30 שנה מהרגע שבו הם הוכרזו כאטרקציה עד לזמן שבו הם מימשו את הפוטנציאל שלהם. בעולם האמיתי, המניות של חברות כמו WeWork צוללות כי אחרי מאניה שאין בה תוכן מגיעה דיפרסיה. בעולם האמיתי, הדרך לפתח עיר היא לא להכריז על הקמת רובעי חדשנות, מגדלי טכנולוגיה ופארקי יזמות, כי יזמות היא לא תחליף לעבודה שכוללת גם סיזיפיות וגם חדוות יצירה.
חיפאי
יונה יהב כשל כשלון מוחלט בשיקום העיר התחתית בגלל המטרונית.
יפה נוף לקחו רחוב עירוני והשאירו אותו ציר תנועה סואן רועש מופרד בגדרות בגלל המטרונית ומסוכן לחצייה.
כתוצאה העסקים התמוטטו וגם מי שפתח סגר ועבר לפלמר או פתח חזית לרחוב הנמל שהיה שקט יותר.
גם השארת תחבורה ברחוב הנמל זו טעות. כל הרחוב היה צריך להיות כיכר סגורה לרכב להולכי רגל בלבד.
רחוב העצמאות הפך בגלל יפה נוף לרחוב מגעיל עם מדרכות קטנות ליד תנועה סואנת הפוך ממה שצריך כדי להחיות אותו.
ותראו את ההבדל עם הרכבת הקלה ורחוב יפו בירושלים. הפגיעה ברחוב העצמאות פגעה בשיקום כל העיר התחתית.