השראה לבנונית

לא רבים מכירים את חאג’ טאהר קרמאן, וחבל. מדובר באחד מסיפורי ההצלחה של חיפה בכל הזמנים.

קרמאן היה יתום בן 10 שהגיע מלבנון בשנת 1900 והפך תוך עשר שנים לאימפריה כלכלית – בעל מפעל סיגריות שמכר טבק לכל המזרח התיכון, הקים ב־1925 את חברת אבן וסיד וסלל כבישים בכל הצפון. ב־1940 הוא הפך לחבר מועצת העיר עם ידידו שבתאי לוי, ראש העיר היהודי הראשון.

מדובר בעידן שלפני המהפכות הלאומיות של הציונות, השושלת ההאשמית והפאן ערביות, כשחיפה היתה עוד עיר מזרח תיכונית – נקודת ציון בוהקת במרחב שבין קהיר לביירות, למכה ולירושלים. קרמאן ואחרים שבאו מלבנון השתלבו בצורה מושלמת בעיר הנמל והכו בה שורשים כלכליים ופוליטיים.

בשנות ה־30 הקים קרמאן ביחד עם משה גרסטל, מתכנן שוק תלפיות, את צמד הבתים ברחוב סירקין והוביל את פיתוח השוק. ההצלחה החלה לדעוך עם הקמת המדינה וסגירת הגבולות.

משפחת קרמאן, כמו משפחות ח’ורי וצהיון, נעלמו מהנוף המקומי. הן ברחו ללבנון, לא הורשו לחזור והותירו מאחור נדבך שלם בדברי ימי העיר – תור הזהב של חיפה הבין לאומית, הקשורה בעבותות מסחר ותרבות ללבנון.

שווה להתעכב על הקשר הזה לרגל המחאה שמתרחשת בביירות. כמו אז, יש לנו מה ללמוד. ישראלים רגילים לחשוב על לבנון במונחים של מלחמה – נאסרללה וטילים על בתי הזיקוק. אבל כשמשתיקים לרגע את צבי יחזקאלי מגלים שבלבנון יש מוזיקה טובה, רב תרבותיות, פיוז’ן של מערב ומזרח וצעירים מדור ה־Y.

בשבועיים האחרונים השכנים שלנו יצאו לרחובות במחאה סטייל דפני ליף על יוקר המחיה ועל השחיתות השלטונית – מחאה שכוללת בוז מוחלט למקבלי ההחלטות וסירוב לבלוע ספינים, מחאה עממית נגד מיליטריזם שמכלה את כלכלת המדינה ונגד השפעות זרות, בעיקר של איראן.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

דגלי לבנון מתנופפים בכל הפגנה, וכולםמסתופפים תחתיהם – שיעים, סונים, נוצרים ודרוזים. מבחוץ נראה שהמחאה הלבנונית היא חזקה הרבה יותר מכל מה שיכולנו לחלום עליו בישראל. נכון לעכשיו היא מאחדת את כל הזרמים, ולא נראה שיש לאף גורם שלטוני היכולת לסכסך בין הפלגים. שווה לפתוח אל־ג’זירה רק כדי לקבל השראה. מרגש לראות הפגנות שמחות ועוצמתיות.

חבר ערבי שצופה במחאות סיפר לי שהוא מקנא בלבנונים. “להם”, הוא אמר, “יש דגל להניף כשהם מפגינים על מה שכואב להם”. גם אני מקנא בלבנונים על הלהט שיש להם – להט שהיה לנו ושאבד לאורך הדרך. אני מקנא בהם על המוכנות לשטוף את הרחובות בלי לטרוח להכין הודעה לתקשורת או לחפש מצלמה כדי לגרוף הון פוליטי.

במציאות אחרת אני רוצה להאמין שהיינו פועלים ביחד, מדברים באותה השפה של שינוי חברתי ועובדים למען מטרה משותפת חוצת גבולות כמו עצירת משבר האקלים שמאיים על כולנו במזרח התיכון ושיפגע בכל אזור החוף בלי קשר לגבולות או לאום – חיפה, ביירות, עזה וקהיר.

נכון להיום אי אפשר להזמין פעילים מלבנון וממצרים לפעול נגד משבר האקלים. אבל אני יכול להזמין אתכם החיפאים לקחת חלק במחנה האקלים שמתקיים בסוף השבוע ביגור בשיתוף של כל ארגוני הסביבה בארץ. זוהי הזדמנות ללמוד איך לעבוד ביחד, איך לייצר פעילות שטח ואיך לפעול כאן ועכשיו כדי לייצר שינוי עולמי.

משבר האקלים קורה עכשיו. בכל העולם מתארגנים אלפי פעילים כדי לשטוף את הרחובות ולשנות את ההיסטוריה האנושית. קחו חלק – קיבוץ יגור, חמישי עד מוצ”ש. פרטים בדפי הפייסבוק של ארגוני הסביבה.

הכותב הוא פעיל בארגוני איכות הסביבה