למה לא הדר?

שתי התרחשויות נפלאות עומדות בפני חובבי האדריכלות בחיפה. ההפנינג הראשון מתקיים בימים אלה ממש לציון 100 שנים לסגנון הבין לאומי המוכר כבאוהאוס. סגנון זה מאופיין על ידי א–סימטריה – חלונות "סרט" אופקיים, חלונות "מדחום” בחדרי המדרגות, ומרפסות עגולות הפונות אל הרחוב.

ההפנינג השני הוא סקר השימור שנערך בחיפה. לפני שבועיים התבשרנו כי העירייה אישרה את סקר השימור הראשון בעיר. למי שמכיר את חיפה נראה הגיוני שהסקר יתחיל ממעוז הבאוהאוס המקומי, הרובע שבו יושם חזון הבנייה המודרנית על ידי ארכיטקטים עולים מגרמניה, שיצרו שכיית חמדה של אסופת מבנים ותכנון עירוני בשנים שבהן הסגנון היה בשיאו – ברובע הדר הכרמל. זהו רובע הבאוהאוס העשיר במדינה, שנוסף על הבניינים ועל הרחובות המתוכננים למשעי, חיו ופעלו בו אמנים רבים שמזוהים עם העיר.

אך למרבה התדהמה, הסקר הראשון שהתקיים היה דווקא בשכונת שמבור. הסקר, שאותו הכינה אדריכלית השימור נעה שק, נועד לאתר “אתרי מורשת לשימור”, כלומר מבנים שיש בהם עניין בזכות התכנון האדריכלי או בזכות המורשת ההיסטורית שפעלה בחדריהם.

בזמן שרוב האנשים מזהים את הבאוהאוס עם העיר הלבנה בתל אביב, המציאות היא שהעיר שבאמת מצטיינת בעושר אדריכלי אדיר של מבני באוהאוס מרשימים היא דווקא חיפה. אך למרבה הצער, בחיפה כמו בחיפה אנו עדים למציאות הזויה שבה דווקא אדריכלית (ואין זה משנה כלל שמדובר באדריכלית שהורשעה בעבירות בנייה) אינה הופכת את בתי הבאוהאוס הללו לפנינה חיפאית שיוקרתה קורנת לרחבי תבל.

מי שיסתובב בימים אלה בהדר, ובמיוחד באזורים שבהם מתגוררות קהילות מאורגנות שהגיעו זה מכבר מבני ברק, יגלה מראה שמזכיר קצת יותר את הקסבה של בית חנון מאשר עיר אירופית צוננת עם אדריכלות אירופית. המרפסות הנפלאות של הבאוהאוס הפכו למרמס, חלונות הסרט נזרקים כלאחר יד למכולות אשפה, ותריסי פלסטיק הם המראה השולט ברחובות.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

חובבי אדריכלות והיסטוריה לא יכולים שלא לשאול את עצמם מה בדיוק קרה כאן. מה גורם לדוקטור לריפוי ערים שנישאה על כפיים בקהילת האדריכלות להתעלם בצורה כזו מהפשעים שנעשים נגד ההיסטוריה החיפאית. וזה בלי להכביר במילים על האסתטיקה בחיפה, שנעלמת מהרחובות של הדר שהופכים אט אט לגוש בטון חסר אופי.

אין זה עניין של סמכויות. וליד כרכבי, מנהל רשות השימור בעיריית חיפה, אף אמר בראיון לעיתון “דה מרקר” כי בדרך כלל התושבים הם בעד שימור, אך גם אם הם אינם בעניין של שימור הבניין, ההחלטה היא כלל לא בידיהם אלא בידי העירייה.

עושה רושם כי שוב מדובר באכיפה בררנית של עיריית חיפה. כמו במקרה החנייה בכחול–לבן ברחבי העיר, יש שכונות של “ילדים טובים” שבהן ניתן להגביר אכיפה ולסמן יותר חניות בכחול–לבן (כמו במקרה של מת”מ), ויש שכונות או מתחמים שבהם אין באמת דין ואין דיין.

בהקשר האדריכלי מדובר בסקרי שימור בעלי משמעות כלכלית מרחיקת לכת (לטובה) עבור תושבי הכרמל ובהתעלמות פושעת מהנזקים שמתרחשים יום יום בהדר לטובת הפרקטיקה והנוחות של מי שהם, כנראה, מצביעים נלהבים של ראש העיר.

מדוע שלא תתחיל ראש העיר דווקא מהרובע שבו הוגשם חזון הבאוהאוס הישראלי? מדוע ללכת דווקא לשכונה קטנה בכרמל ולא לבצע את המובן מאליו והמתבקש – שיקום ויזואלי של ההיסטוריה החיפאית?

את האכיפה הבררנית הזו יש לעצור, לא רק מכיוון שאכיפה בררנית של החוק היא פסולה מיסודה, אלא בגלל שנכסי צאן הברזל האדריכליים של חיפה אינם מטבע פוליטי עובר לסוחר. המבנים היפים של חיפה יהיו חלק מאיתנו גם אחרי אוקטובר 2023. עוד לא מאוחר לתקן.

הכותב הוא פעיל פוליטי