יש שמאל בחיפה? היה שמאל בחיפה. כשקראו לה “האדומה”, כשהפגנות 1 במאי בה צבעו את העיר בדגלים אדומים, וכשלהסתדרות היה כוח שאי אפשר היה להתכחש לו, כשמפגני השותפות היהודית–ערבית לבשו אופי פוליטי חי ותוסס בהשראת המפלגה הקומוניסטית המקומית.
לא צריך להתגעגע יותר מדי, כי לכל המרכיבים התרבותיים–פוליטיים החשובים האלה נלוו גם הסתאבויות שחרצו את דינם לדעוך. אבל הוואקום שנוצר עם היחלשותם הוא מסוכן. הוא מותיר את החברה האזרחית בחיפה עסוקה באסקפיזם פוליטי במקרה הטוב, ובגילויים של הדרה אתנית, ריבוד מעמדי הולך ומקצין ושקיעה תרבותית.
נכון, זה לא רק בגלל היחלשות השמאל המקומי. היתה אינתיפאדה שנייה שפגיעתה בחיפה היתה קשה. היו גילויי גזענות וחוסר סובלנות כלפי חופש הביטוי של אזרחיה הערבים של חיפה. היתה כניסה ברוטאלית של טייקוני נפט ונדל”ן למרחבים העירוניים וסמוך אליהם לאורך החופים, והיו ההשלכות ההרסניות של שלטון ימין כלכלי ולאומני מתמשך במדינה כולה. והנה הגיע סבב הבחירות האחרון וגילה לנו שבקרב קהל הבוחרים של חיפה יש יותר מ־20 אחוז של מצביעי שמאל מובהקים.
ברשימה המשותפת, במפלגת העבודה ובמחנה הדמוקרטי בחרו כמעט 28,000 מצביעים. בהנחה שגם בין אלה שהטילו פתק כחול לבן יש רבים המזהים עצמם כשמאל, המספרים הם גבוהים יותר ומגיעים לכדי שליש מסך המצביעים.
רוצים להישאר מעודכנים?
הערכים המייצגים שמאל מדיני וחברתי אינם בהכרח זהים לכל היהודים והערבים שהצביעו לכל אחת מרשימות השמאל. אבל משותף לכולם הוא הדבקות בערכיה של הדמוקרטיה, בחתירה לשוויון הזדמנויות, לשיפור התשתיות הציבוריות ולהשקעה מאסיבית בחינוך שוויוני בכל שכונות העיר.
להיות שמאל בחיפה זה להיות מחויב לכך שאזרחיה הערבים של העיר יזכו לאותו סל שירותים שזוכות לה שכונותיה האחרות של העיר. זה להיות מחויב לכך שהעיר תתייחס באפס סובלנות כלפי מזהמיה בעלי האינטרס הכלכלי ביבשה ובים. זה להעמיק ולהרחיב את השפעתה של האקטיבה הפמיניסטית הפועלת בעיר. זה לחתור לכך שמאפייניה הרב תרבותיים של העיר ישמשו מופת לא רק לדור הצעיר שבקרבה, אלא למדינת ישראל כולה.
אז איך ממצים את הפוטנציאל של ההצבעה החיפאית לשמאל? מייצרים שיתופי פעולה של ההנהגות המקומיות. שיתופי פעולה כאלה לא צריכים להמתין למועד הבחירות המוניציפאליות הבא. הם צריכים לחזור ולהיות חלק מחיי היום יום של העיר. אפשר לחזור ולצבוע מחדש את חיפה – לא רק באדום אלא גם בירוק של המאבק למען הסביבה, בצבעי הלהט”ב והפמיניזם, בצבעי המאבק של העדה האתיופית ובצבעיו של דגל פלסטין. כל הצבעים האלה הם חלק מהקשת של השמאל המקומי, ואליהם ניתן לצרף בגאווה את צבעי הכחול לבן. כל אחד לפי אמונתו.
זו משמעותו של שמאל, ובחיפה פועלים קבוצות ואנשים, ערבים ויהודים, שמייצגים את ערכי השמאל בכמה וכמה מסגרות ומוקדי תרבות חוץ מפלגתיים, כמו למשל אשה לאשה, מרכז מוסאווה ומגמה ירוקה. על ההנהגות הפוליטיות של השמאל המקומי להנכיח ולהעצים את הקשת הזו באירועים תרבותיים, בהתכנסויות של לימוד ושל מחאה אזרחית, במאבק משותף לטובת הקצאת משאבים למוקדי חינוך, חברה ותרבות – במועצת העיר וברחובות העיר.
בסיועם של מובילי השמאל המקומי עשויים חיפאים רבים לגלות שחיי החברה האזרחית הם אירוע מתגלגל ומרתק, דינמי ומתסיס, ומרחיב את משמעות הקיום בעיר שלנו. אירוע שאיננו מוגבל ליום הפקודה של ההצבעה בקלפי הארצית, יהא תכוף במקומותינו ככל שיהא.
הכותב הוא במאי תיאטרון
פופוליזם
אפשר כל יום להעלות את שכר המינימום אבל מה יהיה עם המפעלים, המסעדות, החנויות והתעשייה שיסגרו? גם ככה יותר זול לייצר במזרח הרחוק אז למה לתת טריגר?
מתי טיקטינסקי
הכותב חושב שהכל במה ומחבר את השמאל לענין הערבי ובזה הוא טעה