רולטה חיפאית

סוף הקיץ ניכר בחוף בת גלים – פחות ילדים רעשנים, פחות תיירות חושפניות מאירופה, גלים חזקים יותר, טמפרטורת מים נמוכה, רוח סתיו עם נגיעות קור קלות מחליפה בריזה לחה של אמצע אוגוסט, פחות תור במתקני כושר, פחות מתאמנים.

חיפאים אוהבים להתאמן. יש לנו קו חוף מושלם לריצות ארוכות ומועדון סגור של רצים שחוצים את עשרת הקילומטרים בכיוון עתלית ובחזרה. גם אני שומר על כושר. ריצה או שתיים בשבוע, פעמיים בשבוע שחייה בבת גלים. לפעמים כשאני נכנס לשחות אני מוצא עצמי טובל בחלקיקי פוליפרופילן, לפעמים כשאני מוציא את הראש מהמים אני רואה אונייה משחררת ענן ענק של עשן שריפת מזוט מחוץ לנמל. זה לא חוקי, אבל משרד התחבורה לא אוכף. אני מוריד את הראש ומתרכז בחתירה. חזרתי לחיפה מבחירה.

אם אחטוף סרטן אני אכעס מאוד. טפו טפו טפו וכל זה. אין אצלנו מקרים במשפחה, ואני גם משתדל לשמור על אורח חיים די בריא – מתאמן, אוכל צמחוני, לא מעשן ולא שותה יותר מדי. אבל דבר אחד מסכן אותי – אני גר בחיפה. ואם להיות יותר ספציפי – אני עומד לעבור לגור בשוק תלפיות.

זה קצת מוקדם, אבל אם הכל ילך כמו שצריך, המשכנתה תסתדר והבנק לא יעשה יותר מדי בעיות, בעוד חודשיים אגור בקו ראייה ישיר למפעל שמן ולבז”ן, עם נוף מדהים לצפון ולנמל ועם לילות עתירי אדים פטרוכימיים.

הבניין הוא במצב סביר. ישן, אבל חזק. לבני הדור שלי אין הרבה ברירות כלכליות פרט למגורים בבתים שתהילתם היתה בשנות ה־50 וה־60. התקרות הגבוהות והסטייל העיצובי מפצים על הסדקים ועל התריסול. חיפשתי בית שיתעטף עלי, בשכונה שלי – היחידה בעיר שאני מרגיש בה שייך.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

אני יודע מה אמא חושבת על השכונה. היא גדלה בהדר, עברה בנוה שאנן וכעת היא בכרמל. היא לא אוהבת את הרעש, את הלכלוך ואת תחושת חוסר הביטחון האישי. זו לא שכונה אידיאלית לזוגיות. אבל אני מאמין שרחובות אפשר לנקות ושביטחון אפשר לשפר, ושמתישהו השכונה תהיה גם מקום לגדל בו ילדים.

דפקתי זינוק נדל”ני כדי להקדים משקיע מתל אביב. חתמתי על דירה בשוק במטרה לגור בה. חסכונות+משכנתה+הרבה דפיקות לב. אבל ההימור העיקרי הוא לא בכסף אלא בבריאות. כי הדבר הבעייתי באמת הוא המפרץ שלנו. ופה אני משליך את מעט הז’יטונים שיש לי על הרולטה החיפאית.

אני מהמר על חיפה, ואני לא לבד. אני מוקף בכמעט מיליון אנשים שמהמרים בכל נשימה ובכל רגע על דיוקן של תחנות הניטור, על דוחות של המשרד להגנת הסביבה ועל העניין האישי והרצון של השר הממונה להתמודד עם האינטרסים הכלכליים של משפחת עופר וחבריה למועדון ההון. ובמקרה של שריפה כמו במפעל שמן, מהמרים גם על כיוון הרוח.

קשה לומר אם תוכנית “מפרץ החדשנות” תצא אל הפועל ואם דוח מקינזי שממליץ לסגור את המפעלים עד 2025 ייושם. הכדור מנתר מאדום לשחור על גבי הרולטה הסדוקה של תהליכי קבלת ההחלטות במדינת ישראל. עקביות מצד ראש העיר ביחד עם לחץ ציבורי יטו אותו לכיוון הנכון. אדישות ציבורית תטה אותו לכיוון השגוי. בהימורים “הבית תמיד מנצח”, ועד כה היה זה הבית של משפחת עופר.

לקראת השנה החדשה נקווה כולנו שההימור ישתלם. ייקח עשור עד שנדע, ומה שנותר הוא לקנות סלק ולבקש שתסולק התעשייה המזהמת כולה. ונאמר חג שמח.

הכותב הוא פעיל חברתי