מערכת הבחירות הנוכחית – שנולדה בחטא מתוך גחמה של פוליטיקאי ערמומי שסירב להכיר במציאות החדשה שנוצרה ובעובדה כי אינו עוד כל יכול והחליט בצעד אובדני להחריב את הבית על כל יושביו – הפכה לפתע למערכת הבחירות החשובה והגורלית ביותר לצביונה של הדמוקרטיה והמדינה עצמה.
אלה כבר לא בחירות בין ימין לשמאל. הן גם לא בחירות בין יונים לנצים או בין משנות כלכליות מנוגדות. אין כאן משנות בכלל. למעשה, הבחירות הללו הן המשעממות ביותר מבחינת התכנים, הערכים והמצעים שעל סדר היום. אין לא תכנים ולא מצעים ולא ערכים, פרט לאחד – השמירה על מדינת ישראל דמוקרטית ויהודית.
התוכנית לסיפוח בקעת הירדן, שעליה הכריז השבוע בנימין נתניהו בחטף, והתחייבותו לבוחריו להקים אך ורק ממשלת ימין-חרדים, שדומה לזו הקיימת כיום, רק מדגישות ביתר שאת את צומת הדרכים שאליו הגיעה המדינה ערב בחירות 2019, פרק ב’: קואליציית “רק ביבי” או קואליציית “רק לא ביבי”. זה היה נכון גם בפרק א’ אך אז לא נפלה הכרעה מובהקת, ולכן כעת, לקראת פרק ב’, הברירות התחדדו עוד יותר והמובהקות הועצמה. בחירה בקואליציית “רק ביבי” היא לא רק בחירה בממשלה “לאומית” אלא גם בחירה בממשלה שמרנית, דתית וקנאית, שמבקשת בעת ובעונה אחת גם למוסס את שיירי הדבק האנושי שעוד מחבר פה ושם את מה שנותר מהחברה הישראלית, וגם למוטט את המוסדות הממלכתיים ואת שומרי הסף הציבוריים הנחוצים כל כך במשטר דמוקרטי.
מנגד, מחנה “רק לא ביבי” מבקש לקרוא תיגר על המוסכמה שהשתרשה בישראל בעשור האחרון בקרב רבים, אשר רואה במנהיג ובמדינה ישות בלתי נפרדת, בבחינת “המדינה זה אני”. מחנה זה מואשם לא אחת בהיותו נשען על סיסמה שאין מאחוריה כל אידאולוגיה ודרך, וכל כולה שנאה או סלידה פרטנית מסובייקט אחד – נתניהו. אכן, אין הרבה מן המשותף מהבחינה המדינית למשל בין משה בוגי יעלון ויועז הנדל לבין עפר שלח ויעל גרמן – כולם חברים בכחול לבן. אין הרבה מן המשותף זולת הקריאה “רק לא ביבי”.
רוצים להישאר מעודכנים?
אבל פסילתו של נתניהו אינה רק אישית. היא לגמרי אידאולוגית. פסילתו הגורפת היא תגובת נגד לזהות המוחלטת בקרב בוחריו עם המדינה. ההתנגדות לו נועדה לומר "אני ישראלי ופטריוט לא פחות מכם, ואיני מוכן לקבל את ההנחה שמנהיג כלשהו נמצא מעל לחוק". המדינה אינה ביבי וביבי אינו המדינה. הוא בסך הכל מקבל לידיו למשמרת את השרביט לניהול המדינה ותו לא. אין לו זכות לעקר מתוכן את מוסד מבקר המדינה, אין לו זכות לסרס את בית המשפט העליון, אין לו זכות להחליש את שומרי הסף או את הרגולטורים כדי למלט את עצמו מדין. ראש הממשלה אינו הריבון. העם הוא הריבון. והחוק הוא שוויוני לכולם, גם לראש הממשלה.
שיעור ההצבעה יהיה כנראה הגורם המשפיע ביותר על תוצאות הבחירות. ככל שיהיה גבוה יותר, מצבו של נתניהו ייטב. ככל שיהיה נמוך, מצבו יורע. כך זה בדרך כלל. למראית עין נראה כי הציבור בכללותו מאס במשחקים הפוליטיים הציניים וחסרי התכלית ויצביע ברגליים. שיעור ההצבעה עשוי אפוא להיות נמוך מהממוצע, ואולי אף נמוך בהרבה. לכן הדאגה ניכרת בפניו ובהתנהלותו של נתניהו בימים האחרונים.
בנוגע לעירנו, ובכן, צרותיה של חיפה לא החלו אתמול ולא ייעלמו מחר, ולא משנה מי יעמוד בראשות הממשלה. נדרשות שנים ארוכות של טיפול יסודי ומעמיק בכל בעיות הפריפריה כדי לייצר שוויון אמיתי.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
תגובות