-->
סיגל ציוני. "המרוץ אחרי הציון הנכסף הוא כמו בתוכנית ריאליטי" (צילום: ראובן כהן)
סיגל ציוני. "המרוץ אחרי הציון הנכסף הוא כמו בתוכנית ריאליטי" (צילום: ראובן כהן)

“נצטרך לייצר מערכת חינוך רלוונטית”

חברת מועצת העיר סיגל ציוני פותחת שנת לימודים ראשונה כמחזיקת תיק החינוך בעיריית חיפה. בריאיון לקראת ועידת ערי ישראל לחינוך שתיערך בחיפה ביום ראשון היא מדברת על שיתוף הפעולה עם ראש העיר, על הפערים בין החינוך הציבורי לחינוך הפרטי ועל פרשת הצהרונים, ומקווה שהשנה תיפתח כסדרה (אם לא תהיה שביתה)

פורסם בתאריך: 23.8.19 07:57

בחודש ספטמבר תציין חברת מועצת העיר סיגל ציוני, המשמשת מחזיקת תיק החינוך בעירייה, 28 שנים של פעילות התנדבותית ציבורית. “זוהי הפעם הראשונה שבה אני פותחת שנה כמחזיקת תיק החינוך”, היא אומרת בהתרגשות, “לקחתי על עצמי גם את ראשות הוועדה לקידום מעמד הילד והנוער, וכמובן גם את הטיפול בחינוך הבלתי פורמלי ובחינוך המיוחד”.

קצת יותר משבוע לפני פתיחת שנת הלימודים החדשה ויומיים לפני הגעתה לחיפה של ועידת החינוך של ערי ישראל ביקשנו לשמוע מציוני על התוכניות לקראת השנה שבפתח וגם על הבעיות שעמן היא מתמודדת בתחום עיסוקה, וכאלה יש לא מעט.

שיחות אל תוך הלילה

“ראש העיר עינת קליש רותם היא ראש הרשות החינוכית על פי חוק, והיא גם יו”ר ועדת החינוך העירונית. אני מוגדרת כממלאת מקום”, מחדדת ציוני, “למקום הזה הגעתי מתוך שליחות. אני לא מאמינה בפטרונות ובמקום שבו קובעי המדיניות מטילים הוראות ולא יודעים אם הן ישימות בשטח. אני משהו אחר בנוף המקומי. אף פעם לא השתייכתי לשום גוף פוליטי, אני אדם של אנשים. אני גם אף פעם לא עובדת לבד – ראש העיר מעורבת בכל שלב, יש בינינו שיתוף מקצועי מלא ואנחנו חולקות את אותן תפישות עולם. אנחנו מקיימות שיחות על בסיס יומיומי, ולפעמים הן נמשכות אל תוך הלילה”.

האם בשיחות הללו דיברתן גם על הידרדרות החינוך בבתי הספר העירוניים לעומת בתי הספר הפרטיים? לפי התמונה החינוכית לשנת הלימודים תשע”ח שפרסם משרד החינוך המצב הוא בכי רע.

“במקום הראשון בשיעור הזכאות לבגרות עומדים אולפנת צביה שהיא בית ספר עירוני וגם אמי”ת/עירוני ו’ שבמקום הרביעי הוא עירוני, ובשניהם יש 100 אחוז זכאות. החינוך הממלכתי דתי בנוי כך שרשתות החינוך נותנות את המעטפת הערכית דתית, אבל בתי ספר הם עירוניים”.

אבל בתי ספר עירוניים כמו אליאנס, עירוני ג’, עירוני ה’ וחוגים נמצאים כבר שנים במקומות לא מחמיאים.

“לצערי המרוץ אחרי הציון הנכסף הוא כמו בתוכנית ריאליטי, ובמבחן התוצאה הסופית הוא לא מוכיח את עצמו. למה החינוך הממלכתי דתי כן מצליח? כי שם יש מערך תומך של המשפחה והסביבה, יש אלמנטים תהליכיים ויש ערכים. זו הדרך הנכונה להצלחה”.

מדוע האלמנטים הללו לא קיימים בבתי הספר העירוניים שאינם מופעלים על ידי רשתות החינוך הדתיות?

“צריך לזכור שבתי הספר העירוניים לא ממיינים וקולטים כל אחד, בשונה מבתי הספר הפרטיים. עם זאת, אני מאמינה שאם הם ישקיעו במהות ובתוכן הם יצליחו. נצטרך לעבוד עם מנהלי בתי הספר כדי לייצר מערכת חינוך רלוונטית וחווייתית שבודקת ורואה איך הריצה לציון הנכסף לא הופכת לחזות הכל, וכך נגיע לתוצאות”.

הורים רבים בחיפה מעדיפים לשלם 22,000 שקל לשנה בריאלי במקום כ־1,000 שקל לבתי הספר הממלכתיים. מה זה אומר על מערכת החינוך העירונית?

“בתי הספר הפרטיים משקיעים הרבה מאוד משאבים בתחום החברתי-קהילתי ובתוכניות ערכיות וחווייתיות. זה יוצר רצון אצל התלמידים ללמוד שם. אסור להתעלם מהפן המסורתי, שבולט גם בחינוך הפרטי במגזר הערבי, שלפיו ילדים לומדים במקום שהוריהם ואחיהם למדו בו. זו סוגיה שמעסיקה אותי. אני יושבת עם בני נוער והם מדברים איתי על הנושא. את כל התובנות מהשיחות איתם נתרגם לתוכניות עבודה ולחזון העירוני של מערכת החינוך, שהוא התחדשות חינוכית שעומדת בהלימה עם החדשנות העירונית. אנחנו רוצים לתת חוויות שירות בחינוך. רק כששואלים את הלקוחות, כלומר את הילדים ואת ההורים, ניתן להבין מהם הצרכים שלהם, ואז הם ירגישו רצויים במערכת. כאשר מורים ומנהלים ירגישו שהם אהובים ומחובקים, זה יקרין על מה שקורה בבתי הספר. בכל מקרה, בהשוואת הנתונים מול הממוצע הארצי חיפה מובילה, ואנחנו גאים בהישגים היפים שהם פרי השקעתם גם של המנהלים והצוותים החינוכיים וגם של מינהל החינוך”.

בשבוע שעבר הודיעה מנהלת בית הספר רעות לאמנויות גלית גרנות כי היא לא תמשיך בתפקידה בשנת הלימודים הבאה. לפניה עזב ד”ר צביקה רייטר את ניהול בית הספר במהלך השנה. מה הפתרון לבעיות שם?

“הקשיים ברעות היו ידועים כבר בעבר. ראש העיר לקחה באופן אישי את רעות תחת חסותה. בית הספר הזה אמור להיות אבן שואבת לכל המחוז וברמה גבוהה מאוד. לרעות מוקצים משאבים רבים – קרוב לשלושה מיליון שקל בשנה. בעבר היה לבית הספר שם טוב מאוד, אבל משהו קרה בדרך. אנחנו עושים הכל כדי שרעות באמת יוכל להיות בית ספר מוביל לאמנויות”.

מה באמת קרה בדרך?

“חינוך הוא תחום דינמי מאוד, ואם אתה לא מעודכן לפי המציאות המשתנה אתה לא יכול לתת מענה אמיתי. צריך לייצר רלוונטיות כל הזמן. גם עולם האמנויות השתנה, ולכן צריך לעשות התאמות. רעות הוא פנינה שחייבים לתת לה מענה נכון. אנחנו מאמינים שבקרוב נחזיר את רעות לימים הנהדרים שלו ושבכל הארץ יקנאו בו”.

 

סיגל ציוני. "בשנה הבאה תתבצע מהפכה ברישום לצהרונים" (צילום: שני הלוי)

סיגל ציוני. "בשנה הבאה תתבצע מהפכה ברישום לצהרונים" (צילום: שני הלוי)

 

 

 

שנת פיילוט למתנ”ס

תחום נוסף שנמצא באחריותה של ציוני הוא הקייטנות העירוניות בצהרונים. במהלך השנה העבירה העירייה את הפעלת הקייטנות ממתנ”ס נוה יוסף לחברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי (משכ”ל), ותלונות רבות מצד ההורים לא איחרו לבוא. רבים מהם דיברו על עליית מחירים ועל חוסר התייחסות במוקד העירוני לתלונותיהם, והביעו את כעסם ברשתות החברתיות.

“ראשית, המחיר לא עלה וכל תלונה שהגיעה למוקד העירוני תועדה”, אומרת ציוני, “משכ”ל עובדת עם כל הרשויות המקומיות בארץ והציעה הצעה זולה מאוד בהשוואה למה ששילמנו עד עכשיו, ולכן בחרנו בה. אני תמיד שמחה שהורים ישלמו פחות. לא הייתי מעורבת בתהליך העבודה בנושא הזה בשנה הקודמת, ולכן קיבלנו החלטות בהלימה למה שהומלץ על ידי הדרג המקצועי בעירייה. לנוכח מה שקרה בקיץ ביצענו תהליך של הפקת לקחים מסודרת, ונפעל בהתאם. כבר בשנה הבאה תתבצע מהפכה ברישום לצהרונים שאותם מפעילים המתנ”סים. ילדי הצהרונים ממשיכים בקיץ לקייטנות, וכך נדע מראש כמה ילדים יש בכל צהרון וכמה מהם ימשיכו לקייטנה. הקמנו מוקד ייעודי לצהרונים, ומעתה כשנרשמים לגן הילדים מתבקשים ההורים לציין אם הם מעוניינים בצהרון. קבענו שהשנה הזו תהיה שנת פיילוט למתנ”ס נוה יוסף. נרצה לראות כיצד פועל הרצף החינוכי מהצהרונים לקייטנות לפי הסטנדרטים ותוכנית העבודה שעליהם שקדתי מאז חודש דצמבר. אעקוב ואשמע מהי מידת שביעות הרצון מאנשי החינוך שם, נשמע משובים מההורים ברמה העירונית והפרטנית, נקיים ביקורים במסגרות, ואז נחליט איך ממשיכים הלאה”.

מעבר לבעיות הפדגוגיות, יש בעיות גם במבני החינוך בעיר. בנופים הורים דיווחו על ליקויי בטיחות ועל צפיפות מעיקה, בדוד ילין ממתינים בקוצר רוח לדעת אם הם יוכלו לעבור בעוד שנה למבנה ששימש בעבר את חוגים, ובקרית אליעזר יש הורים לפעוטות בגילאי 3-0 שכועסים על כך שסגרתם את המעון ברחוב צה”ל 14 והמאבק עבר לפתחו של בית המשפט. מה עושה העירייה כדי לתת מענה לבעיות הללו?

“נושא הבטיחות בנופים קיבל מענה, וכן – יש בעיית צפיפות. בית הספר אמור היה לשרת רק את תושבי שכונת רמת בגין, אבל שמו הטוב הביא לכך שאנשים מערים אחרות בארץ שכרו מחסנים באזור הרישום שלו, טענו שהם גרים שם ורשמו את ילדיהם לבית הספר. זה יוצר צפיפות. לגבי דוד ילין, ועד ההורים של בית הספר נמצא איתנו בקשר. היו הסכמים שעליהם חתמה העירייה בעבר ושחייבו אותנו לפנות את השטח, ולכן פנינו ליזם גד זאבי שאמור לבנות שם וביקשנו שיאריך את מועד שהותו של בית הספר במקום. הוא נענה ברצון טוב ונתן את ברכתו. נעשה את כל המאמצים לסיים בזמן את העבודות במבנה לשעבר של חוגים כדי שנוכל להעביר לשם את תלמידי דוד ילין. כשיתחילו העבודות נדע כמה זמן זה יימשך, ואז נתקדם. באשר למעון בקרית אליעזר, בשלוש השנים האחרונות לא היו שם מספיק ילדים. המינימום לפתיחת מעון הוא 80 ילדים. כשאמרו לי בחודש יולי שיש רשימה של כ־55 ילדים שהוריהם רוצים לרשום אותם למעון, ביקשתי מאבנר אוליאל, מנהל מתנ”ס רמות שהפעיל את המקום בשנים האחרונות, לבדוק בכל זאת את האפשרות לפתוח את המעון. הוא ביקש ממני רשימה שמית עם פרטים אישיים ועם טלפונים של ההורים כדי שהוא יוכל להתקשר לכל אחד מהם ולקחת ממנו התחייבות להרשמה בכרטיס אשראי. קיבלתי רשימה חלקית חסרה ובלי מספרי טלפונים. כשזה לא הסתייע הוחלט שבמבנה ייפתחו גנים עירוניים”.

גם למסלול הדו לשוני חסר מבנה. תלמידי המסלול הועברו מבית הספר אחמדיה בכבביר לבית הספר חופית בשער העלייה, כשבדרך נבדקו האפשרויות לשכן אותם במבנה במושבה הגרמנית ואחר כך בבית הספר יבניאלי בקרית אליעזר. למה לא נערכתם בזמן למציאת פתרון?

“המסלול הדו לשוני שכן במשך שנים באחמדיה, ועד שאנחנו הגענו לא נעשה תהליך כדי להעביר אותו לקמפוס קבוע. עוד לפני כן התחיל תהליך בנייה של גנים דו לשוניים ליד אחמדיה, אבל כשנכנסתי לתפקיד ביקשתי לראות את התוכנית הכוללת. ישבתי עם מנהלת אחמדיה, עם יו”ר ועד ההורים של בית הספר ועם ראש הקהילה האחמדית, והבנתי חד משמעית שהקהילה האחמדית לא מוכנה שייבנה בית ספר דו לשוני בכבביר. זה לא היה נכון וגם לא חכם לבקש ממשרד החינוך לבנות את הגנים במקום אחד ושבית הספר יהיה במקום אחר. זו חשיבה לא נכונה לטווח ארוך. אחרי הישיבה נפגשתי עם אנשי עמותת יד ביד שמפעילה את המסלול הדו לשוני ועם ההורים ואמרתי להם שאנחנו רוצים לצאת לתוכנית עבודה סדורה ושזה ייקח זמן. הם נלחצו ואמרו שקשה להם ושצפוף להם מאוד, וביקשו שיימצא פתרון מהיר. חיפשנו חלופות. חלופת חופית לא היתה אז על הפרק מכיוון שלא ידענו אז אם נצטרך לפזר את דוד ילין בין חופית לבית הספר בנאות פרס. כאשר בעיית דוד ילין נפתרה, נותרנו עם יבניאלי ועם חופית. במהלך הבדיקה שעשינו הגיעו ההורים למבנה במושבה הגרמנית ורצו לקבל אותו”.

סתם כך ההורים מגיעים למבנה בעיר ואומרים “אנחנו רוצים אותו”? מי שהביאה אותם לשם היתה העירייה.

“אנשים מהעירייה אכן הגיעו איתם לראות את המבנה, ומצאו שהוא לא מתאים. הקרקע שם זזה, ונוסף על כך המבנה לא בנוי לאכלס מספר גדול של תלמידים במסלול צומח״.

אז למה הבאתם אותם לשם מלכתחילה ונטעתם בהורים תקוות שווא שהנה יש מבנה?

“מי שהביא את ההורים לשם עשה זאת שלא על דעתנו – לא על דעתה של ראש העיר ולא על דעתי – וגם לא בתיאום איתנו”.

ומדוע ירדתם מאופציית יבניאלי?

“נפגשתי עם מנהלת בית הספר ועם יו”ר ועד ההורים ואמרתי להם מראש שיש עוד אופציות שאנחנו בודקים מלבד יבניאלי. בחופית האפשרות הפיזית היא גדולה יותר וכבר יש שם ילדים ומורים ערבים. עמותת יד ביד ראתה את בית הספר והסכימה למעבר”.

יש גם הורים לילדים במסלול וגם תושבים שמתנגדים למעבר. אין פתרון אחר? נראה שעד שייבנה בית ספר דו לשוני, המסלול ידעך ויחדל להתקיים.

“יש לי רשימה מסודרת של מי אומר מה מקרב הורי הדו לשוני, ויותר מ־90 אחוז רוצים להמשיך. הם גם חתמו על מסמך שבו נכתב שהם יגיעו לחופית. התושבים המתנגדים הם לא מתוך בית הספר והם פועלים ממניעים זרים. תוך שלוש שנים נצטרך לבנות בחופית עוד 11 כיתות לילדים תושבי השכונה, כך שתלמידי המסלול לא יישארו שם. חופית הוא בית ספר ייחודי והוא לא ישתנה. מכרו להורים שם סיפורים שכל בית הספר יהפך לדו לשוני, וזה לא נכון. המסלול יהיה במתחם נפרד, עם חצר נפרדת, עם מנהלת אחרת ועם תוכנית לימודים משלו. משרד החינוך בודק את המסלול הזה כדי להעניק לו הכרה וסמל מוסד”.

אז מבחינתך בתי הספר בעיר ערוכים לפתיחת שנת הלימודים תש”פ?

“כן, בהחלט. אנחנו רק מקווים ששנת הלימודים תיפתח כסדרה ושלא תהיה שביתה”.

 

סיגל ציוני. "את כל התובנות נתרגם לתוכנית עבודה" (צילום: שני הלוי)

סיגל ציוני. "את כל התובנות נתרגם לתוכנית עבודה" (צילום: שני הלוי)

 


 

 


 

תגובות

6 תגובות
6 תגובות
  1. אם מהדורה לשוני לשעבר

    חבל שהגברת עציוני לא מדייקת. מתוך 110 תלמידי הדו לשוני נשארו 80. 30 עזבו בעקבות המעבר הכפוי והפתאומי לבית ספר חופית מתוך תחושה שהוא מסכן את ילדיהם בפגיעה פיזית ונפשית. בפעם האחרונה שבדקתי 80 מתוך 110 אינם מהווים תשעים אחוז אלא שבעים אחוז. המספר הזה הוא התחלתי, הורים אחרים מחפשים פתרונות של הרגע האחרון כדי להמנע מהמעבר.
    שמישהו ילמד את מחזיקת תיק החינוך בעירייה כיצד מחשבים ערך משולש.

  2. מעלה הכרמל שידור חוזר

    בית הספר הדו-קלשוני
    הפטנט היפה נוסה בבית ספר מעלה הכרמל
    המטרה להבריח הורים ואז להביא לסגירה ואז אפשר לדווח שיש פחות מ-200 תלמידים לסגור ולמסור לחרדים.
    בכל החינוך החרדי אין בית ספר אחד עם 200 אבל אצלם מדווחים על מצוקת תלמידים. הבנתם?
    אבל בסדר תמשיכו לסגור בתי ספר טובים בשיטות יצירתיות.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    תגידי למדת לשקר כמו רשעת העיר
    למה את לא מספרת שבית ספר יבניאלי הורים איימו על עזיבה גדולה ( כ-40 תלמיד) בגלל זה התקפלתם והעברת אותם לבית ספר חופית
    אבל אל תדאגי אתם לא תפתחו את השנה כמתוכנן בבית ספר חופית כאמא לילדה שמתחנכת בבית ספר הזה אני מתנגדת ולא ניתן לזה יד
    חצופים

  4. שרה

    תגידי למדת לשקר כמו רשעת העיר
    למה את לא מספרת שבית ספר יבניאלי הורים איימו על עזיבה גדולה ( כ-40 תלמיד) בגלל זה התקפלתם והעברת אותם לבית ספר חופית
    אבל אל תדאגי אתם לא תפתחו את השנה כמתוכנן בבית ספר חופית כאמא לילדה שמתחנכת בבית ספר הזה אני מתנגדת ולא ניתן לזה יד
    חצופים

  5. לילך

    אנחנו גאים בסיגל הנחישות האכפתיות הוא נר לרגליה המשיכי במעשייך כל הכבוד.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"כלבו - חיפה והצפון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר