בכניסה הצפונית לנמל יפו, על המים ממש, ניצב לו כבר תשעה עשורים כמעט מבנה בטון גדול בן שתי קומות. בית הטרמינל הוא שמו הרשמי, אך בפי כל הוא נודע בכינוי בית המכס, על שם מבנה אבן ישן שבנו העותומאנים באותה הנקודה ממש ואשר על חורבותיו בנו הבריטים את המבנה המודרני הקיים.
המבנה הזה, ששימש תחנת קליטה לרבבות עולי העלייה החמישית ואחר כך עבר שלל גלגולים ושימושים עד שננטש לפני שנים אחדות, ניצב כיום שומם לחלוטין. אפילו זרם החשמל נותק ממנו. תוך כמה שבועות, או לכל היותר חודשים, הבניין ייעלם מהעולם בהוראת עיריית תל אביב וברוח גבית שקיבלה משלושה שופטי בג”ץ.
פעם זה היה המבנה השמור ביותר בישראל, כשלא פחות משלוש ועדות שימור – אזורית, ארצית ו־וולחו”ף – הגנו עליו מפני כל פגיעה בשל ערכו ההיסטורי והאדריכלי.
ראש עיר הוא הדבר הקרוב ביותר לאלוהים שאפשר למצוא במשטר הדמוקרטי בישראל. לא מפני שהבריות סוגדות לו באמונה עיוורת או מפני שהוא משרה ביטחון או הילת קדושה על מאמיניו. נהפוך הוא – ראש עיר בישראל הוא הדבר הקרוב ביותר לאלוהים מכיוון שכוחו הוא בלתי מוגבל כמעט. ברצותו הוא בונה, וברצותו הורס. נכון, יש כללי מנהל תקין והליכי תכנון והצבעות והשגות, אבל בסופו של דבר, אם ראש עיר נחוש דיו והחלטי דיו, אין כמעט דבר שיעמוד בדרכו להגשים את מטרתו, תהא אשר תהא.
הוא יודע לכופף פקידים הנתונים למרותו ככל שיחפוץ בכך, יכול להזמין דוחות וחוות דעת שיתאימו לדרישותיו ככל שיבקש, ובסמכותו לזמן מומחים ואנשי מקצוע ולכוונם בכיוון הרצוי לו. בקיצור, אם יש גורם כלשהו שמסוגל באופן ממשי להזיז הרים זהו ראש עיר במדינת ישראל. אם הוא רק נחוש מספיק ודומיננטי מספיק.
רוצים להישאר מעודכנים?
ורון חולדאי נחוש למדי וסופר דומיננטי. בזכות נחישותו ועוצמתו הוא הצליח להוציא את המבנה מכל רשימות השימור ולהעביר אותו לרשימת המבנים המיועדים להריסה.
ולא רק בתל אביב ראש העיר הוא אלוהים. גם אצלנו בחיפה אנו מבחינים שוב ושוב בכוחה הבלתי מוגבל של ראש העיר.
דוגמאות יש בשפע. למשל נמל המפרץ. אחרי שקודמה קידם במרץ רב את התוכנית הגרנדיוזית, למורת רוחם של פעילי סביבה רבים ושאר מתנגדים, הכריזה מחליפתו מלחמת עולם על אותו הנמל ממש, וראו זה פלא – כל פקידי העירייה וכל יועציה, שלפני כן הפגינו התלהבות רבה בהגנתם על תוכנית הנמל, נושאים עתה באותה נחישות ממש את דגל המאבק לביטולה. וכפי שעמדו לרשותם אז כל הנימוקים וההסברים על חיוניותו של המהלך, כך הם מצאו לעצמם עתה שלל נימוקים, מבוססים לא פחות מקודמיהם, מדוע התוכנית היא איומה וחובה לבטלה.
או המטרונית ברכס הכרמל שבוטלה כהרף עין. או המלחמה למען שדה התעופה שהחלה אף שהיה ברור כי היא חסרת סיכוי. וכעת, הביטול של מופע האורות בנמל.
כל אחת מההחלטות הללו יכולה להיות נכונה וראויה לכשעצמה או שגיאה פטאלית. לעולם לא נדע זאת מכיוון שכדי לאמוד נכונה את משקלן של ההחלטות יש לקיים תחילה דיון ציבורי ומקצועי נרחב ולפרוש בו את הנתונים כולם, ורק אז להחליט. אבל דיון כזה איננו מתקיים. הוא איננו מתקיים מכיוון שראש העיר היא אלוהים, ופסיקותיה מחייבות את כל פקידיה שמיישרים עמה קו.
אבל ראש עיר איננה אלוהים ופקידיה אינם נתינים. עד שהם עצמם יבינו זאת הם ימשיכו להחריב מבנים היסטוריים או ללחום מלחמות מיותרות באין מפריע.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
תגובות