מדי שבוע אני מזמין דמויות משפיעות שהטביעו חותם בתחומם ובדרכם לאכול איתי כדי לגלות באמצעות שביל האוכל את עולמם, את רוחם ואת האני מאמין שלהם. השבוע לא קל היה לי להיפגש עם רג’א זעאתרה, שהאמירות שיוחסו לו בכלי התקשורת צרמו, שלא לומר הכאיבו, כמעט לכל תושב בחיפה בפרט ובמדינה בכלל, עד שאפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו בכבודו ובעצמו קרא לראש העיר עינת קליש לא למנות אותו לאחד מסגניה בשל דבריו המתריסים, שבהם הוא השווה את פשעיו של ארגון דאע”ש לפשעי התנועה הציונות וטען שחיזבאללה הוא ארגון לגיטימי ושחמאס אינו ארגון טרור. בסופו של דבר ויתר זעאתרה על התפקיד היוקרתי, ובעוד שנתיים וחצי תמונה שהירה שלבי, מספר 2 בסיעת חד”ש לסגנית ראש העיר.
אלא שבדיינו – בר-מסעדת רחוב אסייתי ברחוב העצמאות פגשתי גבר פלסטיני נעים הליכות, רציני, מנומס, ממוקד, אינטליגנטי וחייכן – רחוק מאוד מדמות הפרובוקטור שחשבתי שאתקל בה – אשר מצויד באג’נדה קומוניסטית ונושא את קולו של הנרטיב הפלסטיני, שלדבריו הוא מושתק.
אבל לפני הכל, אלה הם חמשת הדברים שלא ידעתם על זעאתרה:
1. הוא אוהב להאזין לשיריו של זוהר ארגוב.
2. הוא נוהג להקשיב בכל בוקר לתפילת “שמע ישראל” בקול ישראל ונהנה מהדיקציה.
3. לאחר שסיים את לימודי המשפטים הוא רצה לבחור בתחום הפלילי אך בסופו של דבר שינה כיוון.
4. הוא גר בבניין ש־80 אחוז מדייריו הם יהודים.
5. בילדותו הוא ניגן בפסנתר ובכינור.
רוצים להישאר מעודכנים?
אני לא מכיר הרבה מסעדות בחיפה שבאמצע השבוע יושבים בה יותר מ־100 איש, רובם צעירים היפסטרים עם מנעד ויזואלי מגניב של אופנת רחוב. דיינו הוא בר-מסעדה אסייתי שכונתי שבו מרקם הדו קיום, קבלת האחר וחופש הביטוי הם MORE THAN WELCOME. לפיכך, החשש שקינן בי מפני פגישה טעונה נמוג כבר כשהרמנו צ’ייסר ראשון לאותו הערב, של ליצ’י וטבסקו, שפתח את בלוטות הטעם ואת תחושות הרעב בגלל החריפות הקטלנית שפרצה ממנו.
לפתיח הזמנו סלט שרימפס וקיבלנו שרימפס מטוגנים שהוגשו בתיבת משה רבנו קלועה מקש, ועל תקן הגומא היו שם אצות וואקמה בשרניות, מתובלות בדיוק נפלא של מינימום חמיצות ומליחות.
סלט שרימפס
החומה הראשונה שהייתי חייב לשבור היתה השאלה אם זעאתרה מצטער על התבטאויותיו ועל ויתורו על סגנות ראש העיר. “אינני מתחרט” הוא השיב, וציטט את שירה האלמותי של אדית פיאף “Non ,Je Ne Regrette Rien“. לדבריו, “אולי היום, עם הניסיון שצברתי, הייתי מעביר את המסרים בצורה פחות מקוממת. מה שהדאיג אותי בימי הסערה זה האנטי שאנשים פיתחו אלי. עשו לי דמוניזציה בשל העמדות שלי. אינני חוזר בי, אלו הן דעותי, ואני שמח שלא ויתרתי על מה שאני מאמין בו. הציבור הערבי יהיה חלק מהנהלת העיר ומהקואליציה גם במחיר שזה לא יהיה אני”.
“ומה לגבי אמירותיך על כך שחמאס אינו ארגון טרור?”, שאלתי, והוא ענה: “אינני חוזר בי. חמאס אינו ארגון טרור. אני נגד פגיעה באזרחים, לא משנה מי הפוגע ומי הנפגע. חמאס הוא ארגון שמשתמש בטרור אבל לא כל מהותו היא טרור. הוא התחיל כארגון צדקה בעידוד ממשלת ישראל. זה שיחידת 8200 סוחטת הומואים בגדה ומאיימת שאם הם לא יהיו משת”פים אז יוציאו אותם מהארון זה לא טרור”. “אז מה אתה מציע?”, הקשתי. “לסיים את הכיבוש”, הוא אמר, “מדינה פלסטינית לצד מדינה יהודית לפי גבולות 67’, שתי בירות וחופש פולחן לכולם”.
אמנם התכנסנו כדי לדגום מנות ולבקר אותן, אך התקשיתי להישאר אדיש לדעותיו של זעאתרה. כמובן שלא חייבים להסכים איתו, אך להקשיב ולכבד דעות שונות, גם כאשר עור התוף נרעד למשמע הדברים המטרידים הם אצלי בגדר של חובה. זוהי הדרך לחברה סבלנית, סובלנית, מכילה ומקבלת.
לחמניות הבאן המאודות והנימוחות, אשר ממולאות במילויים אקזוטיים ומהוות את עיקר התפריט בדיינו, לקחו את השיחה למקומות אחרים. בחרנו בשלוש מנות באן – עם שרימפס, עם בקר ועם עוף (שתי לחמניות בכל מנה) – כך שנוכל ליהנות מרוב הטעמים.
הבאנים עם השרימפס היו מצוינים והדיפו ריח נפלא של ים. גם הם הוגשו בתיבת משה רבנו, עם תיבול מתקתק ומפתיע, לצד סלט אסייתי טוב ברוטב בוטנים קליל ולא דומיננטי מדי.
באן שרימפס
בגיל 40 פלוס, זעאתרה הוא עדיין רווק – דבר לא שגרתי בחברה הערבית. שאל אותו באשר לזוגיות ואם הוא היה מתחתן עם יהודייה. “הייתי על סף שתי חתונות שבוטלו”, הוא ענה, “יש לי ציטוט של מחמוד דרוויש שאומר ‘איתרע מזלי שניצלתי פעמים רבות מלמות מאהבה’, אבל לרוע מזלי אני עדיין לא בשל לנסות שוב. בעיקרון, הייתי מתחתן עם יהודייה. הבעיה היא השפה ולא הדת”.
עוד תיבה עם שני באנים הגיעה אלינו, והפעם במילוי של בשר בקר מפורק שבושל במשך שעות וטעמו הזכיר לי טעם של חמין חורפי עשיר. גם במקרה זה התיבול המתקתק עשה לו טוב.
באן בקר
הרגשתי שלא בא לי שהערב יסתיים כי נהניתי מאוד בחברתו של האיש. לכן המשכתי להציף אותו בשאלות מתחקרות, והפעם על סיעת חד”ש במועצת העיר, שהיא הנציגות היחידה של הציבור הערבי בחיפה לאחר שבל”ד נותרו מחוץ למועצה. ביקשתי לדעת איך זעאתרה רואה את מצב הערבים בעיר. “כ־60 אחוז מהילדים הערבים בחיפה אינם לומדים במערכת החינוך הממלכתית, והדבר יוצר נטל כבד על ההורים. יש שכונות שבמשך עשרות שנים לא הורמה בהן אבן ולא שופרו בהן התשתיות, אך בכל זאת חיפה היא תל אביב של הערבים. יש הגירה של סטודנטים צעירים לעיר, ולאחר הלימודים הם משתקעים פה. גם זוגות מהמעמד המבוסס עוברים לחיפה”. “האם יש רנסנס ערבי בחיפה?”, שאלתי, והוא השיב: “כן. יש אביב תרבותי בחיפה עם הרבה אירועים בהשוואה למה שקורה בכפרים”.
הבאנים האחרונים היו ממולאים בבשר עוף מפורק, באותו תיבול מוכר, וגם אם אתאמץ לחפש בציציות של דיינו אהיה חייב להודות שמי שמאדה את הבאן ומכין את המנות עושה עבודה טובה. מאוד אפילו.
באן עוף
לסיום הזמנו סלט קיסר ששום אלמנט קיסרי לא ניכר בו, ובטח שלא רוטב הבוטנים שממש אינו מתאים למנה. מה הקשר בין סלט קיסר, שמככב כבר שנים בראש רשימת “מלכי הסלטים” לבוטנים?
סלט קיסר
שאלתי את זעאתרה, ששימש כמנהל הקמפיין הארצי של חד”ש-תע”ל בבחירות, אם הוא חושב שישראל היא מדינה גזענית ומפלה. “ישראל של היום היא גזענית יותר מאשר ישראל של לפני 15 שנה. יש בה חוקים גזעניים, יש בה ראש ממשלה גזען ויש בה מפלגות גזעניות. היהודים בישראל מרגישים שמה שבאירופה נחשב לאנטישמי ולגזעני – כמו למשל אם היו מכריזים שהיהודים נוהרים לקלפיות – פה בישראל זה נורמלי ומגיע לנו כערבים”.
לסיום שאלתי אם הוא תומך בתנועת ה־BDS, וזעאתרה אמר שזו תנועה לגיטימית ושלעם תחת כיבוש עומדת הזכות להתנגד במאבק לא אלים. הוא נמנע מלהצהיר במפורש שהוא תומך ב־BDS, אבל בין השורות ניתן להבין זאת היטב.
לסיכום, דיינו הוא הפתעה מרעננת בשמי העיר התחתית, עם מנות זולות וכיפיות ועם אווירה צבעונית ואקלקטית. נהניתי מאוד, ואין ספק שעוד אשוב.
המדדים
מדד השירות: שירות מגניב, צעיר, לא מכופתר ולא מהוקצע, בראש טוב וברוח המקום.
מדד הניקיון: המסעדה בהחלט נקייה. חדר השירותים נקי גם הוא אך לחלוטין אינו מזמין.
מדד העיצוב: רוב רובם של האורחים יושבים על רחבה הנושקת לרחוב העצמאות, והעיצוב היחיד הוא למרבה הפלא שולחנות וכיסאות.
מדד השכנים: שתי חברות – האחת עם חצי ראש מגולח בסגנון סינדי לאופר וחברתה עם שיער אפור מתכתי טרנדי – מספרות שמאז שהמקום נפתח דיינו הן פוקדות אותו פעמיים בשבוע.
מדד המחירים:
סלט שרימפס – 25 שקל
באן שרימפס – 40 שקל
באן בקר – 40 שקל
באן עוף – 38 שקל
סלט קיסר – 30 שקל
7 צ’ייסר ליצ’י טבסקו – 84 שקל
2 זירו – 24 שקל
סך הכל – 306 שקל
הציון: 4 מספרי זהב
דיינו בר
העצמאות 72
טל’: 052-8081837
ראובן
אם היה לך קשה כהגדרתך למה טרחת לשבת עם שונא ישראל?
גבר פלסתיני…אין דבר כזה פלשתין.
הנרטיב של האספסוף הזה הוא שנאה.
הכתבה הזו היא פרסומת למסעדה
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
חיפה היא תל אביב של הצעירים הערבים" עכשיו מובן למה חיפה ניראת העיר הכי מוזנחת במזרח התיכון