ההתרסקות הגדולה של גבאי וקליש רותם

תוצאות הבחירות לכנסת, שבהם נקבע כי בנימין נתניהו ירכיב בפעם החמישית את הממשלה, סימנו גם את התרסקותה של מפלגת העבודה בראשותו של אבי גבאי שקיבלה מעם ישראל שישה מנדטים בלבד. לאחר שבבחירות הקודמות זכתה מפלגת המחנה הציוני – שהורכבה ממפלגת העבודה בראשותו של יצחק בוז'י הרצוג וממפלגת התנועה בראשותה של ציפי לבני – ב-24 מנדטים ומיצבה את עצמה כמפלגה השנייה בגודלה בישראל, הידרדרה העבודה לשפל חסר תקדים.

בבחירות שנערכו אתמול (שלישי) קיבלה העבודה 5.68 אחוזים בלבד מקולות המצביעים – רק 8,219 קולות מתוך 144,578 הקולות הכשרים. בבחירות הקודמות הובילה המפלגה את מספר המצביעים בחיפה עם 37,805 קולות שהיוו 25.28 אחוז מסך כל הקולות.

המפלה של העבודה אינה תופעה ייחודית לחיפה, ולכישלון אבות רבים. רבים מפנים אצבע מאשימה לעברו של גבאי, שלא הצליח למגנט אליו את הציבור, בין אם בשל אישיות לא כריזמתית ובין אם בגלל התנהלותו, כמו ההיפרדות מלבני בשידור חי. אחרים טוענים כי העבודה לא הציבה אלטרנטיבה ראויה וכי האג'נדה שלה היא ארכאית ואינה תואמת את העולם החדש. גם ההילה של בני גנץ כבעל הסיכוי הגדול ביותר להחליף את בנימין נתניהו שהתקבעה בתודעתם של מצביעי "רק לא ביבי" הובילה לכך שמפלגת כחול לבן שאבה מנדטים מהעבודה.

מזכיר המפלגה במחוז חיפה ישראל סביון תולה את האשמה בגבאי. "הוא הבעיה ולא הפתרון", אומר סביון בבוקר שאחרי, "אין בו מנהיגות טבעית לסחוב אחריו ציבור גדול. במקרה הטוב הוא היה מנהל שכיר טוב, והתוצאות מדברות בעד עצמן. עליו להסיק מסקנות אישיות, ואם טובת מפלגת העבודה עומדת לנגד עיניו הוא צריך להתפטר מיד כדי למנוע סיטואציה מכוערת שעלולה להיווצר כבר בימים הקרובים. הוא לא דיבר אל החיפאים, והם לא האמינו בו ובדרכו ולא סמכו על ההמלצות שלו, והמבין יבין".

לגבאי היה תפקיד משמעותי בבחירות המקומיות האחרונות בחיפה. הרוח הגבית – פוליטית וכלכלית – שהוא נתן לעינת קליש רותם סייע להושיב אותה על כיסא ראש העיר במהפך דרמתי שבו הודח ראש עיר מכהן בדמותו של יונה יהב. בעקבות ההצלחה בזירה המקומית מונתה קליש רותם ליו"ר מטה הבחירות של העבודה בחיפה. היא היתה דמות מפתח בכנסים שערכה המפלגה בעיר והצטלמה לסרטון תמיכה שקרא להצביע למפלגה.

האם גם לקליש רותם יש אחריות להתרסקותה של העבודה? ראש העיר לשעבר עמרם מצנע שהתמודד אז במסגרת המפלגה ושבשנת 2003 התמודד על ראשות הממשלה מטעמה והפסיד לאריאל שרון, חושב שחלקה של קליש רותם בתוצאות בחיפה הוא זניח. "אני לא חושב שזה כישלון של ראש העיר", אומר מצנע, "גם אני כשאני התמודדתי על ראשות הממשלה, הליכוד קיבל בחיפה יותר קולות מאשר העבודה. זה טרנד שקיים בכל המדינה, והתוצאות הן די זהות למה שקורה במקומות אחרים בארץ. חיפה כבר לא אדומה מזמן".

מצנע לא רואה קשר בין ההצבעה בבחירות המקומיות לבין ההצבעה בבחירות לכנסת. "הציבור הישראלי, וזה נכון לכל היישובים בארץ, מפריד הפרדה מוחלטת בין ההצבעה לרשות המקומית לבין ההצבעה לכנסת", הוא אומר.

יהודית זוסמנוביץ', ראש מטה נשים במטה המפלגה בעיר, מצביעה על סיבה נוספת שבגללה איבדה העבודה את רוב כוחה האלקטורלי בחיפה – מאבק הדורות הפנים מפלגתי. העבודה בחיפה מפוצלת לשני מחנות – דור הוותיקים שבראשו עומד סביון, והדור הצעיר שעמו נמנים נעמה לזימי, ניר שובר ובוריס לוונשטיין שמזוהים עם קליש רותם. גבאי נתן את המושכות לדור הצעיר שתמך בו בפריימריז לראשות המפלגה, והפעילים הוותיקים נותרו מאחור. גם ניסיונותיו לגשר על הפערים בין קליש רותם לסביון – יריבים מרים שהתמודדו בבחירות בתמיכת המפלגה בשתי רשימות שונות – נתקלו לטענת סביון בהתעלמות מצדה של ראש העיר. הדבר הוביל לכך שבפעם הראשונה זה עשרות שנים גרמו מאבקי הדורות לפיצול המטה המרכזי, כאשר המטות בקריות התנתקו מהמטה החיפאי.

"ירידת כוחה של המפלגה היא תופעה כלל ארצית", אומרת זוסמנוביץ', "אני רואה בכך כשלון של המפלגה בחיפה. ירידת קרנה של המפלגה מקבלת דגש מיוחד בחיפה בשל היותה 'חיפה האדומה', כפי שהיא כונתה בעבר. בשנים האחרונות הקריסה היתה תהליך הדרגתי שהלך והתעצם. בתוך מפלגת העבודה בחיפה נוצרו שתי קבוצות גדולות – קבוצת הוותיקים וקבוצה חדשה שהוקמה אד הוק לקראת הבחירות המוניציפליות ושקיוותה להמשיך את התנופה שלה גם לבחירות לכנסת. רבים לא קיבלו את מנהיגותו של גבאי, ופעילים מרכזיים שהכירו את חיפה כמו את כף ידם לא לקחו חלק במערכת הבחירות הזו. הפילוג הנורא הזה בחיפה הוביל לאיבוד הכוח המרכזי של המפלגה. נוסף על כך, כחול לבן שתו את הקולות שלנו. קראתי להם לא לירות בתוך הנגמ"ש אבל הם ירו בתוכו וחיסלו את העבודה. במקום לחפש קולות ממפלגות אחרות הם פעלו נגדנו".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

מהיום יצטרכו בעבודה לעסוק בעתידה. למרות המצב הקשה נראה שמוקדם עדיין להספיד אותה. המפלגה שהקימה את המדינה ידעה תמיד לשקם את עצמה ולצמוח מבין ההריסות. בגזרה המקומית מישהו יצטרך לקחת את המושכות לידיים ולאחות את הקרע בין הדור הצעיר לדור הוותיק ושמאיים על אחדותה.

פרופ' שבח וייס, מוותיקי המפלגה ששימש גם יו"ר הכנסת, שומר על אופטימיות: "חיפה כעיר אדומה היא כבר היסטוריה. אפילו בקיבוצים קיבל גנץ יותר קולות מאשר העבודה, אז מה יש להתפלא על חיפה? אחרי הלם כזה יש מספיק זמן לחשוב ולנתח מה קרה למרות שלכולם זה ברור, ולחשוב על העתיד – אולי באמצעות איחוד רחב של כל מפלגות האופוזיציה או של רובן למערך גדול שיכין את עצמו לשלטון בבחירות הבאות. מוקדם להספיד את העבודה. הפעם אנו עדים לשתי מפלגות גדולות שכל אחת מהן שתתה את סביבתה הפוליטית. אפשר לכנות זאת 'בחירות המשתה', אבל במקרה של העבודה זהו משתה עצוב מאוד".

גם לסוציולוג פרופ' עוז אלמוג יש תובנות על התרסקותה של העבודה. "אנשים מפרידים היום בין ההצבעה ברמה הלאומית להצבעה ברמה המקומית", הוא אומר, "התחרות בבחירות המקומיות היא אישית, ללא קשר לזהותם המפלגתית, ולרוב גם אין כזו. בבחירות המקומיות רכבה העבודה על מועמדת עם פוטנציאל לניצחון והימרה נכון. קליש רותם עצמה לא מזוהה כחברת מפלגה, ולכן גם הציבור גם לא מזהה אותה ככזו. בחיפה יש שיעור גבוה של תושבים ממוצא אשכנזי מהמעמד הבינוני ומעלה, ולכן יש בה שיעורי הצבעה גבוהים לשמאל. השמאל בבחירות האחרונות נטש את העבודה לטובת כחול לבן, וטבעי שזה ישתקף בהתפלגות ההצבעה בעיר".

וכעת נשאלת השאלה – לאחר שקליש רותם הימרה על הסוס הלא נכון, אלו משרדי ממשלה יהיו פתוחים בפניה? כפי שזה נראה עכשיו, המפסידה הגדולה היא חיפה.