כתבתי את המחזה ב־1983, וההצגה עלתה על בימת בית לסין בקיץ של אותה שנה. באותה תקופה החלה האצה במגמת הפרטת המשק הציבורי והלאומי. מצע הליכוד לכנסת התשיעית כלל הפרטה כעיקרון מנחה. בד בבד עם המהלך הזה החלה מגמה של פירוק של ארגוני עובדים והחלשה של כוחם. דיכוי שביתת הימאים ושבירתה באלימות על ידי ממשלת מפא״י בראשותו של דוד בן גוריון היו בעיני ראשית התהליך של הפיכת מפא״י בהדרגה למפלגה שרגלה הימנית בועטת ברגלה השמאלית ודורכת עליה במטרה לרסקה. לכן בחרתי ב־1983 להביא אל הבמה את שביתת הימאים. בשבירתה של אותה שביתה באלימות ממשלתית בשנת 1951 אני רואה את תחילת פירוקן של הסולידריות והערבות ההדדית בחברה הישראלית – תהליך שהגיע לשיאו בחמש השנים האחרונות עם ניצול פוליטיקת הזהויות על ידי ראשי השלטון לשיסוי המגזרים השונים שמרכיבים את האומה הישראלית אלה באלה. זו בעיני משמעות המחזה ״מרד הימאים״ בישראל של 2019.
היתה סיבה מיוחדת להעלאת המחזה בבית לסין. באותן השנים היה בית לסין בבעלות ההסתדרות, והמחזה חשף את שיתוף הפעולה בין ההסתדרות לממשלה לדיכוי השביתה שפרצה במידה מסוימת נגד ההסתדרות שהגנה על חברת הספנות שהם, אשר דחתה בזלזול את תביעות הימאים לשיפור תנאי עבודתם, עד כדי סירוב לתקן ספסלים בחדר האוכל שלהם באחת מאוניות החברה. תביעתם נענתה בהצעה שיישבו על קרש שיניחו בין שני ארגזים או בין שתי חביות.
בקיצור, רצינו לעורר את ההסתדרות ולבקר אותה בתוך התיאטרון שלה, וזאת בתקופה שבה ההסתדרות לא הפעילה את עוצמתה כדי להיאבק נגד ההפרטה שבאמצעותה חילקה הממשלה את נכסי הלאום תמורת פרוטות לבעלי הון, שהפכו לכרישים ולאוליגרכים תודות למתנות שקיבלו מהממשלה של מנחם בגין ושמחה ארליך, בעוד שהיא – ההסתדרות – ממלאת פיה מים ומשתפת פעולה עם הצמחת אילי הון.
רוצים להישאר מעודכנים?
תגובות