היה מסריח בסוף השבוע. המון זבל נאסף בשלושה ימים בלבד של שביתה, וזה הכריח אותנו להסתכל על הערימות בעיניים ולהסביר לילדינו מדוע האשפה הביתית לא נעלמת מהרחובות כמו בכל יום.
אבל האם היא באמת נעלמת? בואו ננצל את ההזדמנות כדי להבין מה באמת קורה לזבל שלנו. בחיפה מייצרים יותר מ־500 טון זבל בכל יום. האשפה נאספת מהשכונות, נדחסת, משונעת לחוף שמן ומועברת למטמנות בצפון ובדרום. זהו מרחק רב בשביל להוביל גביע ריק של קוטג’, וגם המון דלק ובזבוז אנרגיה, שלא לדבר על כך שבכל שנה מייצרת חיפה חמישה אחוזים יותר זבל מאשר בשנה שקדמה לה. וכמה זה עולה לנו? הזבל החיפאי מוטמן בעלות של 109 שקל לטון – מחיר זול לעומת הנזק הסביבתי של צחנה, זיהום מי התהום ופליטת הגזים הרעילים לאוויר.
הר הזבל שלנו, שנסגר בשנת 1999, עדיין פולט גז מתאן רעיל, והוא מצריך השקעה עצומה כדי לנטרל את הפוטנציאל ההרסני, שלא לדבר על השטח הפתוח מול העיר שהושחת בערימות של ניילונים, פלסטיקים וקרטונים. לבקבוקי המשקה אנחנו מממנים כרטיסי טיסה לחו”ל מאז שמפעל המחזור היחיד בארץ לבקבוקים נסגר.
אז מה עושים? אפשר כמובן להתעלם. עד היום ייעלם כל הזבל מהרחובות, וההדחקה תימשך. נעמיד פנים שהילדים שלנו לא יחיו על אדמה מזוהמת ונחגוג כרגיל. אבל העולם משתנה, וכדאי שנפנים את זה. הזבל שלנו חוזר לרדוף אותנו, והילדים שלנו ישלמו את החשבון. לימדו אותנו שצריך למחזר, והמהדרין משתדלים להפריד פסולת, אבל פתרון ההפרדה לא עובד אם הרשות לא נותנת מענה אמיתי. שלושה פחים שונים צריכים להיות מרוקנים לרכבים שונים ולמתקני טיפול שונים. פתרון ההפרדה נכשל עקב אי בניית המתקנים (פאשלה של מדינת ישראל), ולפי דוח מבקר המדינה, פחות ופחות רשויות מחויבות לו.
רוצים להישאר מעודכנים?
עד שיהיה פה שר רציני להגנת הסביבה, מה בכל זאת עושים? טרנד חדש שהולך ותופס תאוצה בעולם וגם בישראל הוא אפס פסולת. מדובר בתנועה שדוגלת בהקטנת טביעת הרגל האקולוגית של כל אחד מאיתנו באמצעות שימוש בכמה שפחות מוצרים חד פעמיים ולהימנע מייצור אשפה.
הפרדה: אפשר להפריד נייר וניילונים, ופסולת אורגנית תשמח ללכת לקומפוסטר או לחזיר הבר הקרוב למקום מגוריכם. ירושלים כבר מנוקדת בקומפוסטרים. עד שזה יגיע לחיפה, דבר לא ימנע מכם לייצר קומפוסט ביתי ולדשן את הגינה ואת העציצים. הקומפוסטר שלי נמצא על הגג – קל לתפעול וחינוכי לילדים.
אריזות: כשאני מטריח את עצמי לקניות אני משתדל לשים את המוצרים בקרטון או בשקית בד. סרבו לניילונים – ירקות לא אמורים להיות מנוילנים – וקנו את אלה שאינם ארוזים. ניילונים אינם מתכלים אלא מתפרקים אחרי מאות שנים לחתיכות פלסטיק מזהמות לא פחות.
צריכה: לפני שאתם קונים משהו שאלו את עצמכם אם אתם באמת זקוקים לו. אם הוא התקלקל או נקרע – האם ניתן לתקנו? חפץ שאינו בשימוש תדיר – האם אפשר לשאול מחבר או להשיג מיד שנייה? ואם כבר לקנות חדש, העדיפו לחזק את הקהילה ולקנות מבעל מלאכה חיפאי מאשר לפרנס תאגיד גדול.
אוכל: מסעדת רובין פוד בשוק תלפיות חיה ומבשלת באמצעות מזון מוצל – מה שממחיש את כשל השוק המופקר של גידולים חקלאיים. אתם מוזמנים להגיע לאכול ולחוות אי בזבוז של מזון.
חינוך: זהו מושג המפתח. ללמד את ילדינו לא להשאיר מאחוריהם לכלוך זה לא מספיק. אנחנו צריכים ללמוד ביחד איתם איך לא לייצר אותו, ולהבין שכשאנחנו משליכים פסולת, גם אם אנחנו לא רואים אותה מול עינינו, היא לא באמת נעלמת.
הכותב הוא פעיל בארגוני איכות סביבה
עמירם קפלנסקי
כל זמן שינסו להפיל את האחריות עלינו (האנשים הפשוטים) הבעיה לא תפתר.
יש בעולם מתקנים שיודעים למיין את הפסולת ולטפל בה כמו שצריך.
אם יבנו מתקן כזה הבעיה תפתר, אם ימשיכו לנסות שאנחנו נפתור את הבעיה, הבעיה לא תפתר.
אז בבקשה מספיק להאשים אותנו יש פתרון מוכח, אם יממשו מתקני הפרדה שאליהם המשאיות יביאו את האשפה הבעיה תפתר.
בבקשה לא להתחמק, הכל תלוי באנשים שלמעלה לא אנחנו אשמים.